משה ואהרון מגיעים לפרעה ושואלים אותו עד מתי הוא יסרב לבקשתם לשחרר את בני ישראל ממצרים? הם מזהירים אותו שהארבה יכסה את כל ארץ מצרים ועבדי פרעה מבקשים ממנו שישלח את בני ישראל למדבר. פרעה שואל מי מתכוון ללכת ומשה עונה לו שכולם הולכים כולל הצעירים, הזקנים, הצאן והבקר. פרעה מסכים שרק הגברים ילכו ומגרש את משה ואהרון בכעס. בתגובה לכך, משה מטה את מטהו על ארץ מצרים ומכת ארבה קשה נוחתת על מצרים. פרעה נבהל וקורא למשה ואהרון אליו. משה מבטל את מכת הארבה, אולם פרעה לא מוכן לשלוח את בני ישראל.

משה מטה את ידו לשמיים ומכת חושך נופלת על מצרים למשך שלושה ימים. פרעה קורא למשה ומסכים שהילדים ילכו, אך ללא הצאן והבקר. משה לא מסכים לרעיון ופרעה מזהיר אותו שבפעם הבאה הוא יהרוג אותו. אלוקים אומר למשה שישנה עוד מכה אחת שלאחריה פרעה יסכים להוציא את בני ישראל ממצרים. משה מודיע לעם ישראל שבחצות הלילה כולם יוצאים ממצרים. מכת בכורות תהרוג את בכורי מצרים, כולל בני אדמות ובהמות. תהיה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים שלא הייתה כדוגמתה והכלבים ישתקו ולא ינבחו.

אלוקים מבקש ממשה להתכונן ליציאה והוא עצמו יוצא אחרון. הוא מודיע כי החודש הזה יהיה להם לראש החודשים ויהיה הראשון לחודשי השנה. עליהם לקחת כבש או עז זכר בן שנה, לשחוט אותו ולמרוח על שתי המזוזות שעל המשקוף של בתיהם. עליהם לאכול את הבשר והמצות ולא להשאיר דבר עד הבוקר, מה שנשאר יש לשרוף באש. כולם צריכים להיות מוכנים ליציאה ואלוקים יכה בלילה הזה את כל בכורי מצרים. יש לזכור את היום הזה לזיכרון לכל הדורות. מי שימרח דם חיה על משקוף ביתו ינצל מהמכה שאלוקים מנחית על מצרים.

ישנו ציווי לאכול מצות שבעה ימים ואיסור אכילת חמץ. משה קורא לכל זקני ישראל ומצווה עליהם שימרחו כולם את משקופי הבתים בדם. לאחר המכה הקשים מתים הבכורים בבית פרעה ואז הוא יסכים שבני ישראל יצאו ממצרים, כולל הצאן והבקר. בני ישראל מלווים מהמצרים כלי כסף וזהב. 600,000 איש יוצאים ממצרים אחרי גלות ושיעבוד של 430 שנים. ישנה חובה לכל יהודי לחגוג את חג הפסח כהלכתו בכל שנה לדורות. אלוקים אומר למשה שכל בכור באדם ובבהמה שייכים לו בגלל שניצלו ממכת בכורות. אלוקים נותן לבני ישראל ארץ זבת חלב ודבש כפי שהבטיח לאבותינו. זכר יציאת מצרים נקרא "חג הפסח" ויש לספר על הניסים של אלוקים בכל דור ודור.

בני ישראל מתכוננים ליציאה ואלוקים מראה לפרעה את נחת זרועו. אנו מצווים לספר לילדנו על יציאת מצרים היות שהערכים של כל משפחה עוברים תמיד לדור ההמשך – "והגדת לבנך ביום ההוא". יש בזה מסר חינוכי חשוב לילדנו. התורה לא מספרת לנו רק סיפורים יפים, התורה היא ספר לימודי מוסרי לכולם. אלוקים יעביר את השליטה בחיינו לידנו וישנו ציווי לשמור את החגים, המועדים, ראש חודש ושמירת השבת. בארץ ישראל בני ישראל יהיו אדונים לגורלם ויקבעו לעצמם את סדרי חייהם. בארץ ישראל לא תהיה התערבות אלוהית נוכחת. יש חשיבות גדולה להעביר לדור ההמשך את המסורת, האמונה וכל המצוות. משה ואהרון מקבלים את המינוי לביצוע השליחות ולהוציא את בני ישראל ממצרים. משה אינו דברן גדול, הוא מנהיג סמכותי שלוקח את שליחותו בצניעות וענווה רבה. מחסום הדיבור וחוסר הניסיון מתפוגגים לחלוטין. הוא מבין במדויק מה אלוקים רוצה ממנו, אלוקים מדבר אליו פנים אל פנים ומשה הופך להיות אישיות משפיעה שכולם מעריכים. הוא מקבל ביטחון עצמי ועובר את החסימה שהייתה לו כ-"ערל שפתיים", "לא איש דברים אנוכי", "כבד פה ולשון". משה הוא לא איש הדיבור הגבוה, כשרון הבעה, יכולת התפלמסות ויכולת הנאום כדפילומט. משה הוא איש המעשה ודמות המנהיג והנביא שמתמודד בהצלחה גדולה מול עבדים. המנהיגות היא תכונה מולדת אצלו. הוא לא איש השיחות הקטנות וגינוני הטקס, כל מסריו ישרים וחדים. לעומתו, אהרון הוא איש נעים הליכות, צנוע ומחובר מאוד לעם. אדם אוהב שלום, אך שאינו מתאים להוביל עם כמנהיג.

נס נוסף שהתרחש הוא שינוי חוקי הטבע, כשהכלבים לא נבחו, ולמעשה שתקו. כידוע הכלבים נמצאים בין שתי עולמות והם מאוד רגישים בראיית דברים שהאדם לא רואה, יש להם חוש ריח ושמיעה מפותחים מאוד. הכלבים נוהגים להתריע, להפחיד ולהזהיר בנביחות ולעיתים גם בתקיפה פיזית. הכלבים באורח פלא לא נבחו ולא הפריעו בהכנות ליציאת מצרים. אנו רואים פעם נוספת את עזרתו של הטבע. הכלבים נאמנים לאדם במשך דורות רבים ושותפים איתו במהלך חייהם, כשהאדם דואג לכל מחסורם. אנו רואים את יכולתו של אלוקים לשנות את טבעם של הכלבים.

כמו כן, מטרת היציאה בחצות הייתה למזער את התנגדות המצרים ולמנוע התנגדות צבאית. עוצמה אלוהית כזאת לא חזרה על עצמה במקרים אחרים. ההתערבות האלוהית הייתה בשיא כוחה הגדול.

הפטרה:

הנביא ירמיהו מנבא את גורלה של מצרים, ומדבר על החטאים שהמצרים ביצעו כלפי בני ישראל לאחר חורבן בית ראשון, כאשר יהודים רבים ברחו לשם. כמו בתקופת השעבוד, המצרים פגעו ביהודים שגרו שם. בקרב מגידו הרגו המצרים את מלך יהודה - יאשיהו. אח"כ הגלה פרעה את המלך יהואחז וכבש את ארץ יהודה למשך 4 שנים והטיל עליהם מס כבד. החיים בארץ ישראל היו קשים מאוד, הנביא ירמיהו מדבר על העונש שיטיל אלוקים על מצרים. נבוכדנאצר מלך בבל יהיה השוט המכה בידי אלוקים והמצרים יפסידו במלחמה נגד מלך בבל. המכות על מצרים לא יגיעו בדרך של נס. הנבואה מדברת על כיבוש מצרים על ידי נבוכדנאצר מלך בבל בתקופה של 20 שנים אחרי חורבן בית ראשון בשנת 567 לפני הספירה. כל הניצחונות והמפלות במלחמות הן בידיו של אלוקים והוא יכול לעשות שפטים גדולים בגויים הפוגעים בעם ישראל.

הנביא ירמיהו מנבא על עליית בבל ועל הכישלון של מצרים להתמודד מולה במלחמה. נערך הקרב בין המצרים למלך בבל והמצרים הפסידו בגדול במערכה. ההפטרה מספרת שמלך בבל הגיע למצרים ומצרים תשלם מחיר כבד על התנהגותה דרך מס כבד שיוטל עליה והיא לא תחזיק מעמד מול מלך בבל החזק. הנביא ירמיהו לא מדבר רק על כיבוש מצרים, הוא מדבר על הסבל שיסבול העם המצרי.

ירמיהו מנבא להם גלות, שממה וחורבן כתוצאה מכעסו של אלוקים. המצרים ישלמו מחיר כבד על מלחמתם בישראל. התבואה ומרקם החיים יהרסו במצרים. "עגלי המרבק" שמספקים את האוכל במצרים שהם סמל לארץ שבעה ודשנה ילקחו להם ויישחטו. החיים הנוחים במצרים יסתיימו להם. עם ישראל יזכה לשקט ושלווה והפחד מפני גלות ומלחמה יעלם. המצרים ירדו מגדולתם כמעצמה והשליטים באזור כולו ימחקו בעתיד ולא ישאר מהם זכר. עם ישראל יתקיים לעולם ועד בארצו.

אנו רואים שהנביאים במשך הזמן מנבאים גם מה יקרה לעמים אחרים ולאו דווקא לישראל. אלוקים משתמש בעמים אחרים כמעניש התורן על מעשיהם הרעים של עם ישראל. לפעמים עמים אלו הגזימו בהתנהגותם הרעה כלפי ישראל וחשבו שכוחם הגדול נובע מגדולתם. הנביאים מסבירים שכוחם הגדול זמני בלבד ואלוקים יכול לקחת אותו בכל רגע. פרעה מלך מצרים חושב שאם הוא אל הנילוס הוא יכול להתנהג כרצונו. מלכות בבל שהייתה חזקה צבאית באותה תקופה נעלמה במשך השנים ולא נשאר ממנה זכר. עם ישראל קיבל עונש, אולם מעולם לא הושמד ותמיד נשארו ממנו שרידים שקמו ובנו מחדש את ביתם ונטעו עצים. אלוקים מתייחס לעם ישראל בסלחנות רבה ורוצה שהם יחזרו לברית עם אבותינו ויבינו שהדרך היחידה היא אמונה באלוקים.

עם ישראל לא יכול להתחמק מהאחריות שהוטלה עליו כעם הנבחר לעולם. הבחירה בידי עם ישראל להתנהגות מוסרית  וטובה היא בידיו בלבד, שכן עליו לזכור תמיד את המחיר שישלם אם לא ינהג כך.