הקושי של שמירת מצוות השמיטה נובע בעיקר מהחשש לפגיעה בפרנסה. אם החקלאי לא יעבוד ו"יתבטל" ממלאכתו במשך שנת השמיטה, הוא יאבד את מקור הפרנסה שלו. הרי, אחרי שנת השמיטה החקלאי צריך להתחיל לבנות את הכול מחדש מאחר וסביר שהוא יאבד את הקונים, העובדים וכנראה שיצטרך להתמודד עם עוד המון קשיים.

התורה מלמדת אותנו כי קיומה של המצוות השמיטה טומנת בחובה קושי יוצא דופן. ומציגה את הקושי בכתוב: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו" (ויקרא כה ,כ).

נשאלת השאלה מה הם הטעמים למצות שמיטה? מה עומד מאחורי הרעיון של שמירת השמיטה?

אנו יודעים שלא קיימת שאלה דומה לזו הנשאלת לעיל בתחומים אחרים. כך למשל, לא מצאנו ששואלים אם לא נעבוד בשבת מהיכן תהיה לנו פרנסה?, או על ברית מילה כיצד נחזיק מעמד בכאבים?, או כיצד נצליח לצום ביום הכיפורים.

הקב "ה עונה ומבטיח "וצוויתי את ברכתי בשנה השישית", דהיינו אם תשמרו את המצווה הזאת, הקב"ה מבטיח לנו שתהיה לנו מספיק תבואה גם לשנה השביעית.

הרמב"ם בספרו 'מורה נבוכים' מבאר שהטעם הוא "ושתוסיף הארץ תבואתה ותתחזק בעומדה בשמיטה" (פרק לט). כלומר, לא טוב לאדמה אם עובדים אותה שנה אחרי שנה ללא הפוגה, שכן היא נחלשת. לפיכך, כדאי שהחקלאי ייתן מנוחה לאדמה מאחר באופן זה היא תוציא יבול רב ומשובח יותר בשנה שלאחריה.

בעל ה'עקדת יצחק' מביא טעם אחר. הוא מבאר ששנת השמיטה נובעת מפני דאגה כלפי האדם שלא יהפוך חס ושלום לעבד שאינו מסוגל לקחת חופש מעבודתו. כך כותב ה'עקדת יצחק':"ומוכרים אותה (את נפשם) לצמיתות לעבוד את האדמה... כצמד פרדים" (שם שער ס "ט). באופן זה, השמיטה נועדה לנתק את האדם מהבלי העולם ולהזכיר לו שיש דברים נוספים בחיים פרט לעבודה המייגעת בשדה.

האבן עזרא מוסיף ומבהיר כי מצוות השמיטה נועדה לאפשר לחקלאי להקדיש את כל עיתותיו ללימוד תורה. כשם שבמשך ימות השבוע אדם עוסק בצרכיו הגשמיים ובשבת הוא מקדיש את זמנו לצרכים הרוחניים שלו, כך גם בשמיטה לאחר עבודה גשמית של שש שנים, מוטל עליו בשנה השביעית למלא את זמנו בלימוד התורה (אבן עזרא דברים לא, י -יב).

ישנו טעם נוסף שמופיע בהמשך הפרשה, ככתוב: "כי לי הארץ". מכוון בזה להראות שהכול ברשות אדון הכול. לכן נעשה שדהו הפקר ... באופן הזה למעשה ניכר בעלותו של הקב "ה על השדה .

המטרה של השמיטה היא אפוא להזכיר לכולם שהארץ שייכת לקב "ה ושהוא זה שהעניק לנו אותה בתור תושבים: "כי גרים ותושבים אתם עמדי". אנחנו חיים בארץ בסך הכול כשותפים להשם ולא מעבר לכך. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את השדה לשש שנים מתוך השבע, כאשר בשנה השביעית היא חוזרת אפוא לרשותו כבעלים האמיתיים שלה.

הדרך ההולמת ביותר להזכיר לעצמנו ולעולם כולו שהקב"ה נתן לנו את ארץ ישראל היא כאשר אנחנו מוכיחים, באמצעות מעשינו, שגם אנחנו מאמינים שהארץ שייכת לקב"ה. לכן בשנת השמיטה אנחנו נמנעים מעבודת השדה. שמירת מצוות השמיטה היא למעשה ההצהרה הטובה והמועילה ביותר לעולם כולו שארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל. עד ביאת משיח צדקנו.

שבת שלום/הרב יעקב סוסי, בית חב"ד