בשונה מאומות העולם, הנשים היהודיות תמיד זכו מבעליהן ליחס של מלכות, בהיותן "בנות מלך". כפי שאין המלך רודה במלכתו, כך היהדות אינה נותנת לגבר כל לגיטימציה לרדות באשתו, חלילה.

לא זו בלבד שהיא אינה רואה את האשה במעמד נחות משל הגבר, היא אף מעניקה לה זכויות יתרות משלו, כפי שתראי בהמשך. בנוסף, התורה דורשת מהגבר לדאוג לספק את כל צרכיה של אשתו, הן החומריים והן הרוחניים, ואם הוא אינו ממלא אפילו אחד מהם, יש לאשה עילה נגדו.

בעוד גברים אחרים באומות העולם היו יכולים להרשות לעצמם לאיים על נשותיהם בגירושין על כל שטות שלא היתה לרוחם, התורה דרשה מהגברים היהודיים להתחייב לאשה על כתובה, אשר תאלץ אותם לחשוב מספר פעמים לפני שיחליטו להתגרש ממנה, וכן לא להקל ראש בחובותיהם כלפיה אף במצבים קשים.

הקב"ה, אשר ברא את הגבר והאשה, יצר את גופם ונפשם באופן שונה (לאחרונה התגלה שאף המוח שלהם בנוי בצורה שונה). לשם כך, ניתנו להם "הוראות יצרן" שונות לחיי שיתוף ואושר, אשר יחברו ביניהם באופן שישלימו זה את זה, ולא שיסתרו זה את זה. הוראות אלו ניתנו מתוך ידיעה והכרות עמוקה אודות אופיים השונה, ולא מפני שהיא מפלה ביניהם, חלילה. אחת ההוראות אשר ניתנה לאשה, היא לא לפנות לבעלה בתקיפות כאשר אינה מסכימה איתו, וכן לא לסתור את דבריו לפני אנשים אחרים, אפילו אם היא לגמרי צודקת. זאת משום, שהיא פוגעת לו באגו הגברי, ובכך רק תגרום לו להסתגר בפניה ולהגן על טעותו בכל מחיר... אם תבין שאין בהוראה זו משום "פחיתות כבוד", אלא עצה חכמה ונבונה כיצד לומר את דבריה באופן שישפיע על בעלה ויתקבל על ליבו, תצליח לבנות בית לתפארת, ולהגביר את אהבת בעלה אליה. 

כמובן, שגם מהגבר דורשת התורה לדבר בכבוד לאשה, אך ביודעה שהצורך בכבוד הינו קריטי לגבר הרבה יותר מלאשה, ראתה צורך לבקש זאת מהאשה באופן מיוחד. כך גם הגבר, ללא הדרכת התורה, ינסה להתנהג עם אשתו כפי שהוא נוהג עם חבריו הגברים - לא יזכיר לה שהיא כל עולמו, לא ישבח אותה על מאמציה הקבועים בבית, ולא יחמיא לה על מאמציה להיראות יפה בפניו. במקום זאת, יסביר לה בפשטות "את יודעת שאני אוהב אותך, אחרת לא הייתי איתך, אז אין צורך בגינוני אהבה מיותרים...". ללא הדרכת התורה, מה שיקרה הוא, שהאשה, אשר לא מקבלת את צרכיה הנפשיים מבעלה, תתלונן על קשייה ועל חוסר ההערכה שלו כלפיה, ובכך תפגע שוב ושוב ב"אגו הגברי" שלו, אשר יגרום לו להסתיר ממנה את מעשיו ולא להתייעץ עימה לפני שהוא הולך לעשות טעויות... בקיצור, מתכון לחיים קשים.

יש להבין שהיהדות נותנת לגבר ולאשה את הכלים המתאימים להם ביותר לחיים משותפים, ואם יקפידו על ההלכה, שהיא בבחינת "הוראות היצרן", הם יהיו שמחים ומאושרים. הוא יתברך, יודע בדיוק מה צריך כל אחד מהם, אף אם הם בעצמם אינם יודעים זאת. זאת הן לחיוב והן לשלילה. ישנן, לדוגמא, נשים צעירות שחושבות שהן לא זקוקות למה שהתורה מחייבת את הבעל לתת להן, והן מקלות ראש בכך ו"מוותרות לו". הן אינן מבינות שהן פשוט עדיין לא גילו את כל צרכיהן הנפשיים והפסיכולוגיים, כפי שבורא העולם יודע אותם, ושהן עתידות להיות ממורמרות בעתיד אם לא תקבלנה מהבעל מה שהתורה קבעה שהן צריכות.

התורה יודעת בדיוק מהם הצרכים החומריים, הפסיכולוגיים והרוחניים שלנו, ומדריכה את הגבר והאשה בהתאם לכך. אל לנו להתחכם ולנסות "להבין" יותר ממנה. אילו רצה הקב"ה, שהאשה תהיה מנהיגה וראש למשפחתה, הוא היה יוצר את נפשה עזה ותקיפה יותר, ואף היה נותן לה מראה וקול "גברי" וסמכותי יותר, שיתאימו לתפקיד זה בתוך המשפחה ומחוצה לה.

מנגד זאת, אילו רצה הקב"ה שהגבר יהיה האחראי העיקרי לטיפול בצרכי הבית והילדים, הוא היה נותן לו קול רך, לב עדין, אהבת דיבור (אשר חשובה מאוד לחינוך הילדים), ואת היכולת לעשות מספר רב של דברים בו-זמנית... כעת, האם יתכן כי תחשבי שהרגליים שלך מקופחות לעומת הידיים? ברור שלא, כי הידיים נועדו למישוש וכדו בעוד הרגליים נועדו לדריכה והליכה, ושניהם שייכים לגוף אחד שפועל באמצעותם.

האם העיניים שלך מרגישות מקופחות לעומת האוזניים? ברור שלא, כי שניהם ביחד מקבלים את המידע מהחוץ. כך התורה רואה את הגבר והאשה, כאיברים שונים המתחברים לישות אחת, לכל אחד היתרונות המיוחדים רק לו, והניסיונות המיוחדים לשורש נשמתו, ויחד פועלים שניהם כגוף אחד בעולם. לכן, אין על מה להרגיש מקופחים או מופלים לרעה, כי יש סיבה חשובה מאוד לשוני המחושב בין המינים, והיא לחבר את הגבר והאשה לישות אחת, שפועלת בכפיפה אחת. בע"ה את ובעלך תהיו אדם אחד שלם שיפעל בעולם - את החצי שלו והוא החצי שלך. גם אם הוא יהיה החלק המנהיג - הרי את תהיי החלק האסטרטגי שעומד מאחורי מנהיגותו, ואשר מביאה אותו להנהיג. כן גם תכווני אותו בכל דרכיו. ההנהגה שלו, אינה שלו יותר משהיא שלך, כשם שהרגל או העין אינם פחות חשובים מהיד והאוזן, כפי שאמר רבי עקיבא על אשתו "שלי ושלכם שלה הוא - על ידה הוא כל מה שלמדתי".

עם כל זאת, חשוב להבהיר שאין הדבר אומר שנשים לא יכולות להגיע לגדולה רוחנית כמו הגבר. היהדות מלאה בדוגמאות על נשים גדולות, כדוגמת אסתר המלכה, אשר לומדים עליה ועל מעשיה עבור כלל ישראל בכל שנה ושנה בחג הפורים, דבורה הנביאה, שהיתה פוסקת הדור ואחת מהשופטים של עם ישראל, וכמובן האמהות הקדושות.

ראי כיצד שרה הוכיחה את אברהם לגבי חינוך ילדה, ואף ה הסכים עימה ואמר לאברהם (בראשית כ"א) "כל אשר תאמר אליך שרה - שמע בקולה"! מכאן אף פירשו חז"ל, ששרה היתה גדולה מאברהם בנבואה. עוד הם ביארו ב"שיר השירים רבה" (ד, כ"ב): "כשם שעמדו לישראל שישים ריבוא נביאים, כך עמדו להם שישים ריבוא נביאות".

בנוסף לכך, למרות שאמרנו שתכונת המנהיגות אופיינית יותר לגבר, ישנו מקום בו האשה כן יכולה להפגין מנהיגות, מבלי לאבד את נשיותה, והוא מול ציבור נשים, כמו סמינרים, מדרשות ואולפנות. במקומות אלו תוכלי לראות שרוב המלמדות הן נשים ורבניות, אשר מנהיגות את ציבור הבנות, ועושות חיל בעבודתן. כפי שגדולי ישראל מנהיגים את כלל הציבור, ומוסרים שיעורי תורה לרוב לגברים, כך ישנן רבניות רבות, שהן נשות גדולי ישראל, המנהיגות את ציבור הנשים בישראל ומחזקות אותן. בפרט ראוי להזכיר את הרבנית קנייבסקי ע"ה, שהדריכה וחיזקה רבות את כלל הנשים בעם ישראל.

מכאן את כבר יכולה להבין, שמכיוון שהיהדות אינה מוכנה להפריד בין הגבר והאשה, היא אף אינה יכולה להעדיף אחד על פני השני, או להשוות ביניהם. "מעמד האשה" או "מעמד הגבר" אינם לגיטימיים בעיני היהדות, בדיוק כפי שלא ניתן לדון על חשיבותם של שני חלקי פאזל תואמים. להשוואה, הוציאי נא משעון אנלוגי שני גלגלי שיניים, ונסי לדון איזהו הגלגל החשוב יותר מבין השניים, הגדול יותר או הקטן? המחוספס יותר או החלק? נסי לבדוק את "מעמד הגלגל האחד" לעומת "מעמד הגלגל השני"... הרי לך משימה בלתי אפשרית, כי מה שהגלגל האחד מסוגל לו, השני אינו, ומה שהשני יכול לו - הראשון אינו. לא ניתן להעדיף גלגל אחד על פני הגלגל השני, כי רק ביחד מסוגלים הגלגלים לפעול. כך גם היהדות רואה את האדם, כמי שמורכב מזכר ונקבה.

תורת הסוד אף מלמדת אותנו יותר מזה, שהגבר והאשה הם, למעשה, נשמה אחת שהתחלקה וירדה לעולם בשני גופים שונים למלא את תפקידם ביחד! לכן אמרו חז"ל, שאדם ללא אשה אינו נקרא עדיין "אדם", כי הוא אינו שלם בעולם כשלעצמו.

היהדות אינה בוחנת את מעמד הגבר בלעדי האשה, ואינה בוחנת את מעמד האשה בלעדי הגבר. בעיניה הגבר והאשה הם מהות אחת, שאינה ניתנת לחילוק או להשוואה. ההשקפה היהודית על האשה ניצבת גבוה מעל כל הויכוחים הילדותיים על פמיניזם ושוביניזם. נראה שיעבור עוד זמן רב עד שהחברה האנושית תגיע לרמה גבוהה כל כך של ראיה נכונה. בינתיים היא תמשיך ותשווה בין הגבר והאשה, תחפש את ההבדלים ביניהם, ותעודד אותם להחליף תפקידים, שרק יעשו אותם עצובים ומקופחים יותר. אני מאמין שככל שתתקרבי בעז"ה לציבור החרדי, תגלי עד כמה החשיבות שהיהדות רואה באשה היא רבה, הרבה יותר ממה שמציגים זאת אנשים המביטים מבחוץ.

הובא מאתר הידברות/הרב דניאל בלס