הצלחתו של יוסף, כשר האוצר, הייתה לא רק בניהול המדינה במשך שנות הרעב, אלא בעיקר הרבה לפני כן, כאיש "חכם – הרואה את הנולד". הוא הקים מראש מערך אדיר של אגירת מזון שהציל את מצרים מהרעב והפך אותה להיות מוקד הצלה עבור העולם כולו.

בראשית מא: ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים ... ויקבץ את כל אוכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ... ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאוד עד כי חדל לספור.

האסטרטגיה של יוסף הייתה פשוטה: בכל השנים הטובות, הוא קיבץ את האוכל שהיה במצרים וחילק ממנו בקיצוב ובצנע כדי פרנסת כל אדם. כך נותר לו די הצורך מזון עבור שנות הרעב.

רמב"ן פסוק מח: קיבץ את הכול אל תחת ידו והוא נתן להם ממנו בכל שנה כדי פרנסתם. שלא יבזבזוהו ... וכיון שאמר 'את כל אוכל' ... יורה שקיבצו את כל הנאכל לאדם, בר ולחם ומזון ואפילו תאנים וצימוקים וכיוצא בהם ... ויתכן שנתן להם דמים בשער הזול מגנזי המלך ... ומכר להם [בחזרה] בשנות הרעב, או שלקחו המלך מהם בחוזקה.

הרמב"ן מדגיש כי אף אחד לא מסר לו אוכל מרצונו. יוסף הכריח אותם למסור את רכושם עבור המדינה או שקנה אותו מהם בזול, כפי השער של ימי השפע ואחר כך מכר להם בחזרה בימי הרעב.

נשאלת השאלה, מדוע התאמץ יוסף ללקט את כל רכוש ארץ מצרים?

אור החיים מא,לג: בא לתת לו טעם אשר הראהו ה' את אשר עושה - כי הוא כדי שיפקד פקידים.

"אור החיים" מעלה אפשרות כי יוסף נשען על עקרון ההשגחה פרטית. יוסף חשב לעצמו, בשביל מה ה' שלח לפרעה את החלום? סתם כדי להטריד את רוחו?! סביר יותר להניח החלום נועד להעביר לפרעה מסר פעיל שיש להתכונן כבר עתה לשנות הרעב.

יותר מכך, הוא הבין כי החלומות, לא רק מבשרים על הרעב העומד לבוא, אלא אף מעבירים הוראה מעשית להתכונן לימי רעב.

מבואר שיוסף למד זאת מתוך פרטי החלום. כזכור מהפרשה הקודמת, פרעה ראה בחלומו את הפרות השמנות עומדות ליד הפרות הרזות ואחר כך הפרות הרזות קמו ואכלו את השמנות. כאן יוסף לא הבין, למה היה רגע שבו הפרות עמדו אלו לצד אלו? הרי הפרות הרזות – כלומר, שנות הרעב, הופיעו רק אחרי הפרות השמנות – כלומר, שנות השובע?

יוסף הסיק מכך כי צריך להעמיד את שנות השובע ליד שנות הרעב. כלומר, כבר בימי השובע יש להתכונן באופן מעשי אל שנות הרעב שיבואו.

בעומק יותר ניתן לבאר, ארץ מצרים הייתה המקום החשוב ביותר בעולם מפאת ריכוז המזון בה. מכך נגזר שהיה בה גם ריכוז רוחני עצום של אנרגיה גבוהה. אפילו הקבלה מסבירה כי רוב הניצוצות האלוקיים בעולם התפזרו על אדמת מצרים (ר"ב מתוך רפ"ח). לכן, יוסף עשה מאמצים אדירים לאסוף את הכסף המצרי וכך לכוון אותו אל המקום הראוי ולעשות בו שימוש נכון.

הגמרא מספרת שלפני שבני ישראל יצאו ממצרים, הם ביקשו כלי כסף וזהב מהמצרים, ובין היתר הם קיבלו מתנות מתוך אותם אוצרות שאגר יוסף בזמנו!. האוצרות הללו שימשו אחר כך כדי לבנות את משכן ה'!. אם כן, מכוח העבודה של יוסף, הכסף המצרי של ערוות הארץ הגיע אל התכלית הטובה ושימש לבניית ביתו של ה'.

מכאן למדים שיהודים צריכים לנצל כל אפשרות כדי להרוויח ואחר כך לעשות בכסף שימוש נכון.