משה רואה את המחזה ושובר בחמת זעם את "לוחות הברית" שנכתבו במשך 40 יום ולילה ביד אלוהים, טהורים וקדושים עבור עם ישראל. שבט לוי כולו מתייצב לבדו לצד משה והם הורגים את כל החוטאים בעם לפי חרב. משה נאלץ לעלות להר סיני פעם נוספת והפעם הוא כותב את "לוחות הברית" בעצמו, והם אינם נחשבים "לוחות חירות" כמו הלוחות הראשונים. לעם ישראל ניתנה הזדמנות נוספת לתיקון של ההתנהגות ומשה מצליח לשכנע את אלוהים לרסן את כעסו ולא להשמיד את העם. משה מפגין מנהיגות והחוטאים נענשים ללא רחמים בעונש מוות. אפילו קרובי משפחה אינם ניצלים מהעונש. אין ציפייה של התורה מאהרון שיתנהג כמנהיג. אהרון לא השתתף בחגיגה סביב העגל והוא האמין שמשה יגיע בשלב מסוים. לכן, הוא לא נענש והכהונה לא נלקחה ממנו בגלל חלקו בבניית "עגל הזהב". עם של עבדים משוחררים ללא חוט שידרה, חלשי אופי וכפיי טובה הפנו עורף לאלוהים בפריקת עול והתמרדות, גם לאחר שראו את כול המכות והניסים שהתחוללו ביציאת מצרים וחזו בעוצמתו הגדולה של אלוהים, שהוציא אותם מעבדות לחירות.

הפרשה מתחילה בכך שאלוהים מדבר למשה ומבקש שכול אחד מהעם מעל גיל 20 שנים יתרום לפחות מחצית השקל כדי לכפר על עצמו. העשיר והעני יתנו כול אחד לפי רצונם. הכסף כולו יינתן לטובת התחזוקה של "המשכן". יש צורך לבנות כיור מנוחשת שמיועד לרחצה, על מנת שאהרון ובניו יוכלו לרחוץ את ידיהם ורגליהם לפני כניסתם "לאוהל מועד". הרחצה היא חובה על מנת להיטהר, לפני שמתחילים לעבוד "בקודש" כדי לשרת את העם. יש להכין "משחת קודש" מיוחדת משמן וחומרים שונים כדי למרוח את "כלי המשכן" ולהכשירם "לקדושה". גם אהרון ובניו חייבים למרוח את השמן הזה על גופם. אסור לבני אדם רגילים להשתמש בשמן מיוחד זה מפני שהם עלולים למות. אלוהים מבקש ממשה לקרוא לבצלאל בן אורי משבט יהודה והוא ימלא אותו ברוח אלוהים, חכמה, תבונה ודעת לכול עבודה ומלאכה בזהב, כסף ונחושת. אומן נוסף הוא אהליאב בן אחיסמך לשבט דן וגם בו אלוהים ייתן לב חכם לעשות את כול העבודות. הם ייבנו את "כלי המשכן" ויתפרו את בגדי הכוהנים וירקחו את השמן המיוחד. אלוהים מבקש ממשה לדבר אל בני ישראל ולבקש מהם שישמרו על השבת כברית בינו לבין עם ישראל. השבת חשובה מאוד לאלוהים והוא מבקש שישמרו אותה תמיד. גם הוא ברא את העולם בשישה ימים וביום השביעי נח מעמלו.

משה עולה "להר סיני" כדי לקבל את "לוחות הברית" כתובים באצבע אלוהים. העם חסר סבלנות כשמשה מבושש לבוא ומבקש מאהרון שיבנה להם אלוהים אחרים. אהרון מבקש מהם את כל נזמי הזהב של הנשים, הבנים והבנות ומכין להם "עגל מזהב". הוא מבקש מהם לחכות עד למחר בבוקר אולי משה יגיע. למחרת הם מעלים עולות, רוקדים ואוכלים סביב העגל ומבצעים מעשים רעים. אלוהים אומר למשה לרדת מההר היות והעם סרו מהדרך הישרה ובנו לעצמם אלוהים אחרים. אלוהים רוצה להשמיד את העם ולהשאיר את משה כיורשו היחידי. משה מתחנן לאלוהים שלא ישמיד את העם ומזכיר לו את ההבטחה והברית עם אברהם, יצחק ויעקב כשהוא נשבע לתת להם את ארץ ישראל לזרעם. אלוהים מתרצה מכעסו הרב ומוכן לסלוח לעם על חטאו "בעגל הזהב".

משה יורד מההר כששני "לוחות העדות" כתובים משני הצדדים ע"י אצבע אלוהים. יהושע שומע קולות בעם וחושב שאלו קולות מלחמה. משה אומר לו שהם אינם קולות מלחמה. משה מתקרב למחנה ורואה את "עגל הזהב" כשהעם רוקד סביבו. בחמת זעם הוא משליך את הלוחות מידיו ושובר אותם. הוא לוקח את "עגל הזהב" שורף אותו באש, טוחן אותו, זורק אותו למים ונותן לבני ישראל לשתות מהם. משה כועס מאוד על אהרון ושואל אותו מה קרה שהעם גרם לך לעשות חטא כזה גדול. אהרון מבקש ממשה שלא יכעס עליו מפני שלא הייתה לו ברירה אחרת. משה נעמד בשער החמה וקרא לכל מי שמאמין באלוהים שיבוא אליו. שבט לוי בא אליו והוא ביקש מהם לקחת חרבות ולהרוג את כל החוטאים בעם. באותו יום מתו 3,000 איש בקרב העם.

אלוהים אומר למשה שכול החוטאים "בחטא העגל" יבואו על עונשם. תכניתו של אלוהים לתת את א"י לעם כפי שהבטיח לאברהם, יצחק ויעקב. הוא ישלח מלאך לפני העם ויגרש את כל העמים היושבים בא"י וייתן להם ארץ זבת חלב ודבש. העם מתאבל ומתחרט על התנהגותו הרעה. אלוהים אומר למשה שהעם קשה עורף וברצונו הוא יכול ברגע אחד להשמידם. משה נוטה את אוהלו מחוץ למחנה. ברגע שמשה נכנס לאוהל יורד עליו עמוד ענן בפתח האוהל. אלוהים מדבר למשה פנים אל פנים כמו איש שמדבר אל חברו. יהושע בן נון נמצא ליד משה כל הזמן. אלוהים אומר למשה שהוא מצא חן בעיניו ובגלל זה הוא ירחם על העם ולא ישמידו. אם אדם רגיל יראה את פני האלוהים הוא ימות.

אלוהים מבקש ממשה לפסל בעצמו שני לוחות חדשים ולכתוב עליהם את כול הדברים שנכתבו בלוחות הראשונים. הוא צריך לעלות להר סיני לבדו פעם נוספת. משה מכין את הלוחות ובבוקר השכם עולה "להר סיני". משה קורא לאלוהים ומבקש ממנו שיסלח לעם. אלוהים חוזר ואומר שהוא יגרש את כל העמים היושבים בא"י וחובתו של עם ישראל לשמור על הברית אתו - איסור עבודת אלילים, שמירת חג הפסח, פדיון הבן הבכור, שמירת השבת, חג השבועות, חג הסוכות ועלייה לרגל שלוש פעמים בשנה, הבאת הגידול הראשון לכוהנים, שמירת הכשרות ואיסור אכילת בשר וחלב יחד. כל הדברים האלה מהווים את הברית בין אלוהים לבין בני ישראל. משה נמצא בהר 40 יום ולילה, לחם לא אכל ומים לא שתה, וכך כתב את עשרת הדברות על שני הלוחות. משה יורד מההר ולא  כי פניו קורנות באור. אהרון ובני ישראל פוחדים להתקרב אליו. משה קורא לאהרון ולכל הנשיאים בעם ומסביר להם את משמעות עשרת הדברות. אח"כ מדבר משה אל כל העם. משה נאלץ לכסות את פניו לפני העם.

"לוחות הברית" החדשים לא יהיו כלוחות הראשונים, הלוחות החדשים לא יהיו "לוחות חירות". אולם, בכל זאת ניתנה לעם הזדמנות נוספת לסליחה. משה ואהרון הם שותפים נאמנים לשליחות והפעם יש ביניהם משבר אמון קשה. משה כועס על אהרון ששיתף פעולה עם החוטאים. אהרון אינו מנהיג ולכן התורה לא מצפה ממנו שהוא יצליח לרסן את התנהגות העם. אהרון ניסה  לרכך את חומרת החטא ולא הצליח בכך. משה משתמש ביד חזקה בלתי מתפשרת של מנהיגות נוקשה, אכזרית וקנאות לאלוהים. הוא מבקש מאלוהים רחמים על העם ומאמין שלא הכול אבוד ונותן להם הזדמנות נוספת. למשה יש ראייה לעתיד. הוא כמנהיג רוצה להביא את עם ישראל לארץ המובטחת. "חטא העגל" היא תקלה קשה, אבל אפשר להמשיך בשליחות כשהחוטאים נענשו וצריך לנהוג ביד קשה יותר. משה הוא מנהיג גדול שמוביל את העם ליוש