הסיפור הזה מסתיים בסוף טוב, אבל שעות קשות עברו על איה מזר מאז מצאה אדם מבוגר בשנות ה-70 לחייו, יושב עם חפציו בגינה ציבורית בסמוך לביתה ברובע ט"ו. איה לא נשארה אדישה, החלה לדובב אותו ואז שמעה שאין לו לאן ללכת כי בעל הוילה בה שכר יחידת דיור - מכר אותה.

משעות הבוקר ניסתה איה למצוא פיתרון. השעות החלו לחלוף, הצהרים הגיעו ופיתרון עדיין אין בנמצא. איה מתקשרת למוקד העירוני, ששלחו למקום ניידת של השיטור העירוני. "הפקח ניסה לעשות כמה טלפונים, אמרו שיבוא לסייע לו, אבל שום דבר לא קרה", אמרה איה לאשדוד נט.

בדיעבד מתברר כי העובדת הסוציאלית שמטפלת בו הציעה לקחת אותו, כפיתרון זמני, לבית אבות ובמקביל לנסות למצוא לו פיתרון, אך הוא סירב. במחשבתו הוא חשב שלוקחים אותו למקום סגור, ממנו לא יוכל לצאת ושם ייצטרך להיות כבול כפי שהתברר רק בשעות הלילה.

במהלך היום דאגו איה ואימה דליה מזר להביא לו אוכל ושתיה. הערב הגיע והחום של היום התחלף בקור של הלילה. מתחת לעץ שכב האיש על דיקט עץ כשהוא מתכסה עם שמיכה דקה. בשיחה עם אשדוד נט סיפר האיש שהוא 14 שנה גר ביחידת הדיור, ולפני חודש הודיע לו בעל הוילה כי היא נמכרה ועליו לפנות את יחידת הדיור. מאחר ולא מצא דיור אחר כי הכל יקר, הוא מצא את עצמו בבוקר יום א' מחוץ לדירה עם חפציו המעטים. האיש סיפר שמהרווחה הציעו לו ללכת לבית אבות, אך הוא לא רוצה, פוחד שיקחו לו את מעט שעוד יש לו. 

השיחה של כתב אשדוד נט עם המבוגר שנותר ללא קורת גג:

השעה כבר הייתה מאוחרת והיה ברור שדרושה פה התערבות מהירה. היה ברור כי האיש המבוגר לא יוכל לבלות את הלילה בקור בגינה הציבורית - לא בטוח שהיה שורד זאת. בהתערבות לשכת ראש העיר והפעלת כונני הרווחה, הוחלט לשלוח שוב את אנשי הרווחה למקום ושוב להציע לאיש להתפנות לבית האבות עד למציאת פיתרון קבע. "אם הוא לא ירצה לבוא, לא נוכל לעשות זאת בכוח", הבהירו ובצדק ברווחה.

כשהיא בוכה, איה החלה לדובב אותו כדי לנסות להבין מדוע הוא מסרב ללכת לבית אבות, והחלה להסביר לו מה זה בעצם בית האבות. איה הסבירה לו שמחכה לו שם מקלחת חמה, מיטה רכה ונעימה, וכי היא לא תוכל לישון בביתה בידיעה שהוא ישן בגינה הציבורית בקור. רק אז התברר כי כל הזמן הזה הוא חשב שלוקחים אותו למקום בו יהיה סגור, יקחו לו את כל כספו מבלי שתהיה לו עצמאות מינמלית.

כשהגיעה למקום כוננית הרווחה, האיש כבר הסכים ללכת לבית האבות לאחר מסע השיכנועים הכבד שהפעילה עליו איה. חפציו המעטים נארזו במהרה והוכנסו לרכבה של העובדת הסוציאלית והוא נלקח לבית האבות, או כפי שקוראים לזה ברווחה "הנופשונית". 

אחרי יום עמוס רגשית, סוף סוף היה אפשר לראות חיוך על פניה של איה ושל אימה דליה.

מאוחר יותר, בעמוד הפייסבוק שלה, כתבה איה מזר:

" הכי קל זה לעצום עיניים ולהמשיך לחיות כרגיל, כשזה לא נוגע אליך הרי את מי זה מעניין ,
אבל יש מעבר ! 
הלילה אני אשן עם חיוך , יודעת שעשיתי הכל והצלחתי !
מודה לכל מי שעזר מסביב אתם מדהימים .
ולך איש יקר מאחלת לך בריאות ושתזכה לחיות בכבוד ,
 מודה לך על הזכות שנתת לי לעזור לך , ומצטערת הצקתי לך מהבוקר כל שניה אם אתה רעב או צמא , וגם על שראית אותי בוכה הרבה היום.

יום טוב לכל עם ישראל היקר , תעשו, תיזמו, אל תחכו שמישהו אחר יעשה , העולם יהיה טוב יותר".