הנאשם הנו יליד 1942, כבן 74, והיה כבן בן 70 במועד המעשים שבגינם הורשע. המתלוננת הייתה קטינה כבת 14, בעלת מוגבלות שכלית.

המעשה: קטין המכיר את המתלוננת ביקש מן הנאשם לקיים עם המתלוננת יחסי-מין בדירתו של הנאשם. הנאשם שאל "מה ייצא לי מזה... אני יכול גם?" וביקש מן הקטין לסייע לו לקיים גם-הוא יחסי-מין עם המתלוננת. לצורך קידום התכנית שהבליחה אצל הנאשם בעקבות בקשת הקטין, ביקש הנאשם מן הקטין להביא את המתלוננת לדירתו של הנאשם, בתמורה ל­-400 ₪. הקטין נעתר לבקשת הנאשם, איתר את המתלוננת, הוביל אותה לדירת הנאשם והורה לה, תוך איום, לקיים עם הנאשם יחסי מין. הקטין יצא מהדירה ומיד לאחר מכן הנאשם הוביל את המתלוננת אל חדר השינה וביצע בה את המעשים. כשסיים - נתן הנאשם למתלוננת 50 ₪, שאותם העבירה לקטין כאשר שב לדירה.

הנאשם הורשע בחודש אפריל השנה בביצוע עבירה של אינוס קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים בנסיבות מחמירות ובעבירה של מעשה-סדום בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים בנסיבות מחמירות . בית המשפט המחוזי בבאר שבע ציין כי לו היה מדובר בנאשם צעיר ממנו בכ-30­-40 שנה, היה שוקל עונש מאסר של לפחות 10 שנים; אולם בשל גילו, תקופת מאסר כזו הייתה גוזרת על הנאשם, למעשה, מאסר עולם.

עקרון השוויון, החל גם על ענישה, מתייחס לא רק לטיפול שוויוני אלא גם לתוצאה שוויונית. אין דינו של מאסר 10 שנים לנאשם צעיר כדין מאסר 10 שנים לנאשם באמצע העשור השמיני לחייו. הבדל זה נוגע גם למידת המסוכנות של הנאשם לאחר ריצוי עונשו. לפיכך, גילו של הנאשם מחייב התאמת העונש לקולא, הן משיקולי גמול והן משיקולי הרתעה והגנת הציבור

היום נגזר דינו:

8 שנות מאסר בפועל

שנתיים מאסר על-תנאי

פיצוי למתלוננת בסך 40,000 ₪.