בשבוע שעבר התגלתה בבית באשדוד גופת אדם, שנפטר בשנתו במיטתו. מי שגילה את הגופה היה אחיינו איליה. "נכנסתי לבית וראיתי את הדוד שלי שוכב במיטתו. למרות שמצבו היה קשה, זיהיתי אותו. אבל בגלל המצב שבו הייתה הגופה, נאלצו לשלוח אותו לזיהוי במכון לרפואה משפטית וכאן מתחיל סיפור של טרטור", מספר איליה בעמוד הפייסבוק שלו.

על השתלשלות האירועים עד להבאתו לקבורה מספר איליה: "יום רביעי בבוקר אני מגיע לתחנת משטרה בעיר שלי, מגיע לחוקר ואני אומר לו שדיברתי עם המכון המשפטי (הפתולוגי) והם ביקשו תצלומי שיניים, רנטגן, וכו'. הבנתי שאני צריך ללכת לקופת חולים ולהשיג את צילומי הרנטגן שלו, נטען לי שאם הוא עבר השתלת כלייה בעבר אז עשו לו בוודאות צילומי רנטגן. אוקיי אז יום ראשון שלא קוברים אותו ואני צריך מסמכים, בינתיים מתקבל על הדעת".

אלה שבזה לא תמה הסאגה. איליה מגלה שבקופת החולים הוא לא יכול לדרוש חומר רפואי על דוד שלו, ובצדק, ונאלץ להמתין עד אשר במכון לרפואה משפטית ישלחו מסמך המאשר כי מתבצע בירור בנוגע לנפטר שהוא דודו של איליה. "אחרי שקיבלתי את הצילומים של דוד שלי בדיסק אני ממהר למכון לרפואה משפטית אך מגלה שהוא נסגר בשעה 15:00. אני משאיר להם את הדיסק בשער המכון, שעל הבוקר יקבלו אותו ונוכל סוף סוף לקבור את דוד שלי".

למחרת (כבר יום חמישי) איליה בטוח שכעת כשכל הצילומים בידי המכון לרפואה המשפטית, יבוצע זיהוי של דוד שלו והמשפחה תוכל לקבור את יקירם. אבל לא כך הם הדברים. "אז אני מתעורר לתוך יום חמישי שיש להם תצלומי רנטגן שלו. זה הרי אמור להספיק,אני מקווה שאוכל להגיע לאמא שלי (שהיא אחותו) ולהורים שלו ולהודיע להם שהם יכולים לקבור את בנם היום. רק בשעה 12 וחצי אני מצליח לתפוס את הרופא שבודק את זהות הדוד שלי (זוכרים שהמכון נסגר ב3 ?) והרופא רוצה עוד, זה לא מספיק לו. היו לו איזה שהם צלקות? קעקועים? סימני היכר ? שואלים אותי במכון".

איליה מספר לאנשי המכון על חור שהיה לדוד שלו באוזן, על השתלת כליה שעבר, אבל גם זה לא מספיק. "שלחתי להם מסמכים שדוד שלי עבר השתלת כליה בצד שמאל אבל גם זה לא היה מספיק, הרופא רצה לדעת אם דוד שלי עבר את ההשתלה מחלל הבטן או מהגב". איאן מנסה לאתר את בית החולים בו בוצע הניתוח כדי להמציא למכון את הפרטים הנחוצים להם לזיהוי המלא של דודו, הפרטים על ניתוח השתלת הכליה. בשעה רבע לשלוש הוא מצליח לאתר את מספר הטלפון בבית החולים בו עבר דודו ניתוח השתלת כליה. "אני מתקשר ועונה לי בחורה, אני מציג את עצמי ואומר שדוד שלי עבר ניתוח בשנת 2002 ואני צריך את דוח הניתוח על מנת שיוכלו לזהות אותו. לתדהמתי התשובה שקיבלתי הייתה 'למה עכשיו אני ממהרת ללכת'. התעצבנתי, כמה אפשר להיות אטומים. אני מנסה לקבור את דוד שלי".

בבית החולים מסבירים לאיליה שרק המשטרה או באמצעות יפוי כוח מהנוח הוא יוכל להוציא את התיק הרפואי של דודו. איאן ממהר לתחנת המשטרה באשדוד, אוטוטו השעה 15:00 ובבית החולים לא יהיה לו עם מי לדבר. הוא מבקש מהחוקר שיתקשר לבית החולים ויסביר את נחיצות קבלת הפרטים. "עד שהחוקר התקשר לבית החולים כבר היה מאוחר מידי. דוד שלי המשיך להיות אלמוני במקרר של המכון הפתולוגי".

יום שישי הגיע, איליה ממהר להתקשר למכון לרפואה משפטית ומגלה שהרופא שאמור לבצע את הזיהוי לדודו לא נמצא "הוא יהיה רק ביום ראשון" נאמר לו. הוא ממהר לתחנת המשטרה באשדוד וגם כאן הוא מגלה כי אין הרבה עם מי לדבר. "החוקר אומר לי שבשביל להוציא פרטים אישיים הוא צריך צו, ואין בעיה להוציא צו מעכשיו לעכשיו, אבל לא ביום שישי". 

בשלב הזה איליה כבר שבור, הוא מבין שהוא לא יצליח להביא את דודו למנוחות עד יום ראשון. אבל פתאום הוא מקבל טלפון מהמכון לרפואה משפטית. "הרופא קיבל את זה, והם יכולים לשחרר אותו, אמרו לי מהמכון. אני לא מבין למה אתמול זה לא היה יכול לקרות אתמול, למה להמשיך לטרטר את המשפחה כשיש מספיק פרטים לזיהוי. סוף סוף הצלחתי להגיד למשפחה, שזהו, היום אנחנו מניחים אותו על משכבו".

לאיליה הרבה מאוד כעס על כל ההתנהלות של הגורמים שאמורים לבצע את מלכת הזיהוי, אבל במקום זאת מטרטרים את בני המשפחה מבלי שיהיה להם מושג כיצד להביא את כל המידע. "למה לא נותנים דף מידע מסודר למשפחות שממתינות לזיהוי במכון לרפואה משפטית. יש כל כך הרבה חוסר וודאות, אתה לא ידוע אם עשית מספיק, מה עוד חסר. לא ברור למה אני צריך להביא למכון פרטים מהניתוח שעשה דוד שלי, אין להם סמכות לבקש נתונים מבתי החולים? למה אין להם נגישות מהירה, למה המשפחה צריכה לעשות את זה? איזה רגישות יש לכל הגורמים כלפי משפחות. זה לא תקין!"

לדברי איליה הוא אינו מתכוון להניח לנושא, לפחות עד שהוא יוכל גרום לשינוי עבור משפחות אחרות. 

צילום: אתר HNN