לאחר שתביעתו נדחתה על ידי המוסד לביטוח ללאומי, עו"ד דותן לינדנברג הגיש בשמו של הנהג ערר לבית הדין האזורי לענייני עבודה בבאר שבע שם נטען כי ד' הועסק במשמרות בנות 12 שעות כל אחת.

הביטוח הלאומי דחה תביעתו בטענה כי "לא הוכח אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים (מיקרו טראומה) תוך כדי ועקב עבודתו ואשר הביאו לבעיות בגבו. לא הוכח קיום קשר סיבתי בין  מחלה לתנאי עבודתו וכי המחלה התפתחה עקב מצב טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה ולפיכך אין לראות בעבודתו כתאונת עבודה".

המומחה שמונה על ידי בית הדין תמך בעמדת עו"ד לינדנברג, לפיה בעבודת התובע קיים גורם סיכון הקשור לאופי עבודתו ואשר יכול להוות גורם למצבו הרפואי בגב התחתון וכי לעבודתו השפעה משמעותית על הליקוי ממנו הוא סובל ועל כן יש לראות בעבודתו כמחמירה את מצבו הרפואי בשיעור של 40%.

המומחה שמינה בית הדין לענייני עבודה קבע כי חשיפה לנסיעות מרובות ורטט כל גופי נחשבות לגורם סיכון להפרעה בגב תחתון. בספרות הרפואית ידוע הקשר בין גורם זה לשכיחות יתר לכאב גב תחתון ולשינויים ניווניים מוקדמים על גב תחתון ולהפרעה בדיסק הבין חולייתי.

המומחה ד"ר פרידמן, קבע כי 40 אחוזים ממחלת הנהג נובעים מתנאי עבודתו ולכן השופטת יעל אנגלברג ונציג הציבור ד"ר יהודה גנץ פסקו כי  מדובר בשיעור השפעה  משמעותי  העולה על הנדרש לקביעת קשר סיבתי בין תנאי העבודה לפגיעתו של הנהג.

השופטים הדגישו כי המומחה סבור באופן חד משמעי שקיים קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגיעה בגבו התחתון וכי שיעור השפעת תנאי העבודה של התובע על מצבו של הגב התחתון עומדת על 40 אחוז. השופטת ציינה כי הקשר יכול להיות רלוונטי גם לעובדים אחרים העובדים בתנאים זהים.

עוד נקבע, כי הביטוח הלאומי יישא בהוצאות המשפטיות.