מאז הצטרפותה של ישראל אל ה-OECD,  המשרד להגנת הסביבה מפרסם את רשימת המפעלים הגדולים ורמת הזיהום שהם יוצרים.

על פי פרסום תוצאות אלו, התקשורת הכתירה מיד את אשדוד כנפגעת העיקרית, כעיר המזוהמת ביותר בישראל. האם נכון הדבר?

בפועל, מי שעיין באותיות הקטנות או נכנס לאתר עצמו, גילה שרובם המכריע של המפעלים עומדים בכל התקנים ("המחמירים"), מצייתים להנחיות הקפדניות של המשרד להגנת הסביבה ופועלים במסגרת החוק.

מסתבר ש"מרשם פליטות לסביבה " ממפה אך ורק את הפליטות מהתעשייה ומחברת החשמל. הוא אינו כולל את התחבורה.

על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כ־60% מהפליטות הרעילות בערים מקורן בתחבורה. אם משקללים גם את פליטות התחבורה, מקבלים טבלת זיהום לאומית שונה לגמרי, שבה תל אביב, ירושלים וחיפה (סובלת מתעשייה ותחבורה גם יחד) עוקפות את אשדוד בסיבוב.

אכן המפעלים  שבאזור התעשייה הצפוני של אשדוד הכוללים את תחנת "אשכול" של חברת החשמל, אגן כימיקלים ובתי זיקוק מיצרים אויר מזוהם. אולם הנתונים שהתפרסמו הם עבור מזהמים שנפלטו מהארובה בגובה 150 מ' המתנדפת עם הרוח, ולא לריכוזים על פני הקרקע, אם בכלל.

אם כך, מדוע נוצרה מתקפת הפאניקה ?

מתקפת הפאניקה מעידה פחות על חומרת המצב באשדוד ויותר על העובדה שלמישהו היה עניין לעורר את הפאניקה הזו.

הנתונים שהתפרסמו הינם מתוך "מרשם פליטות לסביבה". מדובר בפרויקט לאומי שהוקם בעקבות הצטרפות ישראל למדינות ה־OECD.

כדי לקבל כרטיס למועדון המכובד הזה, ישראל קיבלה על עצמה שורה של מחויבויות סביבתיות, ביניהן רישום לאומי של פליטות מזהמים, הזרמת שפכים והפרשת פסולת.

התוצאה המעשית היא אתר שבו מופיעים כ־420 מהמפעלים הגדולים בארץ, בליווי פירוט החומרים שכל אחד מהם פולט, מידע על מהות החומרים ועוד.
לפלטפורמה השקופה הזו יש ערך כפול: היא מהווה תמריץ עבור המפעלים  (שתדמיתם הציבורית חשובה להם) לצמצם את טביעת הרגל הסביבתית שלהם ככל הניתן  ולהתאמץ  למצוא טכנולוגיות נקיות יותר.   

הפונקציה השנייה ש"מרשם פליטות לסביבה " ממלא היא שירות לציבור:
כל ישראלי יכול להיכנס לאתר ולאסוף מידע על הפליטות באזור מגוריו. לפי הכניסות לאתר מסתבר שלמידע הסביבתי יש רייטינג גבוה.

במשרד להגנת הסביבה לא רצו לחנוך את "מרשם פליטות לסביבה "בלי לקבל תשומת לב ציבורית. ואכן עם פרסום הנתונים, השר לאיכות הסביבה, עמיר פרץ, זכה לחשיפה תקשורתית נרחבת והתראיין שוב ושוב בכל ערוץ תקשורת אפשרי:

השר פרץ הבטיח שהוא "נחוש להמשיך במאבק לשיפור איכות האוויר", וגם ש"הנתונים של 2013 יהיו טובים יותר" (הנתונים הקיימים מתייחסים ל־2012). מבלי להזכיר שהם יהיו בוודאי טובים יותר בזכות הגז שהגיע למשק ולכן היקפי החלקיקים הרעילים שנפלטו מהארובות הצטמצמו משמעותית.

וכך בין כותרת לכותרת -  המידע התעוות באופן דמגוגי עד כדי כך שתושבי אשדוד הרגישו מחנק פסיכולוגי, דמעות בעיניים וחששו ממחלות כאלו ואחרות.
הציבור הרחב  קיבל את הרושם שבאשדוד פועלים שורה של מפעלים עברייניים שמרעילים את הציבור.

בעקבות המסע התקשורתי המבהיל, ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי שיגר מכתב אישי לשר להגנת הסביבה ח"כ עמיר פרץ, ובו מחאה רבתי על תוכן הדברים שהתפרסמו:
".....אני מוצא לנכון להביע את הסתייגותי על אופן הצגת הדברים" .

מבדיקות מקיפות עם אנשי מקצוע מסתבר כי:
נתוני הכתבה מתייחסים ל-2012 והם מבוססים על חישובים ולא על מדידות אמיתיות.
באשדוד ישנן 10 תחנות ניטור הבודקות את האוויר והם מתפרסמים באופן רציף באתר האינטרנט של האיגוד והמשרד להגנת הסביבה.
"על פי נתונים אלה אין באשדוד בעיית זיהום אויר מגזים הנפלטים מהתעשייה" אומרים באיגוד ערים לאיכות הסביבה ומדגישים כי "קיימת מגמת שיפור, עם המעבר ממזוט לגז טבעי", ובשורה אחרונה: "בביקורות סביבתיות של חומרים רעילים שבוצעו באזור אשדוד, לא נמצאו חריגות מערכי הסביבה".

אינג' שולי נזר, סמנכ"ל בכיר לתעשיות במשרד להגנת הסביבה ציינה כי:
"באזור אשדוד נעשה מעקב מקיף של  המשרד להגנת הסביבה ואיגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד-חבל יבנה, אחר רמות זיהום האוויר. התוצאות מצביעות על כך שאין חריגות מתקני הסביבה ולכן איננו רואים מקום לדאגה לציבור".  

אלה שהניטור בתחנות עליהם מדברים בעיריית אשדוד ובאיגוד ערים כלל לא מבוצעת בדיקה של חומרים מסרטנים באוויר בדרך קבע ולא ברור על פי תגובת העירייה אם נערכו בדיקות נוספות, זהות לבדיקות שנערכו בשנת 2009 בשכונות המגורים בעיר, אז אותרו חומרים מסרטנים בריכוזים גבוהים כמעט בכל נקודות הדיגום.

לא ברור עדיין אילו בדיקות נערכו ובכל מקרה, תוצאות הסותרות את תוצאות הדיגום בשנת 2009 לא הגיעו לידי העיתונאים בעיר.

אנו ממליצים להיות עם יד על הדופק ללא הפסקה, לעורך באופן קבוע בדיקות דיגום באזורי המגורים בעיר ותמיד לחפש להשתפר, אבל בהחלט אין מקום לפאניקה ובהחלט אשדוד אינה העיר המזהמת ביותר בישראל.