תביעתה של רונית אמזלג נגד החברה העירונית לתרבות הפנאי, נגד יו"ר החברה מר בוריס גיטרמן ונגד מנהל מתנ"ס עוזיאל מר ויטלי סלוצקי נדחתה על כל מרכיביה. זאת ועוד: בית הדין לעבודה חייב את אמזלג בהוצאות משפט לדוגמא. בסך של 25,000 ש"ח לכל הנתבעים גם יחד.

בית הדין קיבל את כל טענות החברה העירונית מהראשונה ועד האחרונה שבהן. בית הדין קובע חד משמעית כי אמזלג מעלה בכספים והיא-היא האחראית הבלעדית להיעלמותם של הכספים באופן שיטתי ולאורך זמן. בית הדין דחה את טענות אמזלג כי עובדים אחרים מעלו בכספים, וקבע חד משמעית כי רק ידה נגעה בכספים אלו וכי העובדים האחרים אינם נוגעים לכך. בין השאר מציין בית הדין את העובדה שאמזלג היא העובדת היחידה שנכחה במתנ"ס בכל המקרים שהופקו דו"חות פיקטיביים. בית הדין קובע כי החברה פעלה כדין בפיטוריה של אמזלג, כי נתנה לה מספר הזדמנויות לטעון טענותיה, כי נהגה בזהירות והסתמכה על דו"חות רו"ח נכונים ואמיתיים.

בית הדין דוחה את כל הטענות נגד הדו"חות ומאמץ אותם, בנוסף נקבע עדות של סמנכ"ל החברה מר אורן טואיל ושל מר סלוצקי, וכן העדויות של רואה החשבון ויתר העדים שהובאו מטעם ההגנה - הן אמינות. לעומת זאת בית הדין דוחה את עדות התובעת ואף מכנה את ניסיונה לחמוק מאחריות בכינוי "פתטי".

בית הדין דוחה את הטענה כאילו יהודה אבידן התנגד לפיטורים וקובע כי אמנם בהתחלה הוא העלה ספק בדבר אחריותה, אך זו רק חצי אמת, שכן בסופו של דבר לאחר שהתקבל הדו"ח של רו"ח זוהר, המליצה ועדת הכספים בראשות אבידן ועל דעתו - על הפיטורים.

בית הדין דוחה את התביעה לפיצויי פיטורים וקובע פוזיטיבית כי התובעת שלחה ידה בכספי הנתבעת וכי עשתה זאת כשיטה. בית הדין מתייחס בחומרה למעשי התובעת וקובע שבנסיבות העניין יש לשלול ממנה את כל פיצויי הפיטורים

בית הדין דוחה את כל התביעות של התובעת בגין פיטוריה, כולל התביעה לפיצויים בשל פרסום לשון הרע מצידו של מר גיטרמן בראיונות הרדיו שלו. בית הדין קובע כי בדברים שאמר מר גיטרמן כלל אין משום לשון הרע, ובכל מקרה עומדות לו ההגנות של "אמת דיברתי" ושל ענין ציבורי בדברים שאמר , לנוכח התנהלותה של התובעת מצא בית הדין לנכון להשית עליה (באופן נדיר) הוצאות משפט לדוגמא בסך של 25,000 ₪. יציין כי בית הדין נוקט בלשון קשה כלפי התובעת לכל אורך פסק הדין לגבי הטענות שהעלתה ואופן ניהול המשפט.