נציג הנאשם טען כי כל ניסיון לקשור אישום זה עם ארגון הפשיעה הינו ניסיון כושל, שכוונתו לנפח ולהגדיל את החומרה, ולהביאה לידי מימדים של פעילות בארגון פשיעה.

הסנגור טען, כי עיקרו של אישום זה ראשיתו בשיחת טלפון בין הנאשם לבין בחור בשם
צביקה, שעתיד להתמנות כמנהל המתנ"ס במקום המנהל היוצא.
בשיחה זו מבקש הנאשם לדבר עם צביקה, אך נענה בשלילה, מכיוון שהוא מעדיף לקיים שיחה בענייני העבודה בשלב מאוחר יותר, לאחר שיכיר את כלל העובדים ואת מהות
העבודה.

הנאשם נשמע בהאזנת הסתר שתיעדה את השיחה רוטן כלפי סירובו של צביקה
להיפגש עימו ופונה לצביקה באומרו:
"מי אתה מה אתה ראש ממשלה או מה?"
וכאשר צביקה אומר לו, כי אין לו, לנאשם, מה לדאוג וכי הוא ייפגש עימו, אומר המשיב: "אין לי מה לדאוג, אתה צריך לדאוג, אני לא צריך לדאוג, לדאוג עאללק".

עוד נטען, כי בעניין שיחה זו נחקר צביקה ובהודעתו אישר, כי הנאשם אכן התקשר אליו, אך הדגיש את תשובתו לנאשם וכאשר נשאל מפורשות: "האם הוא איים עליך או הרגשת מאוים בשיחה זו?" השיב: "לא יודע, לא חושב".
כאשר נשאל צביקה: "מה קרה לאחר אותה שיחה?" השיב: "לא קרה כלום, אני לא דיברתי איתו".
לטענת הסנגור, דברי הנאשם באו בתגובה לדבריו של צביקה, כי אין לו מה לדאוג,
ומכל מקום, בשיחה זו לא הושמעו כל איומים מצידו של הנאשם כלפי צביקה, וכל כוונתו
של הנאשם הייתה לברר את המשך מעמדו כעובד באולם הספורט באותה מתכונת עבודה.

עוד נטען, כי המשכו של האישום הנדון מבוסס על שיחה טלפונית בין אדם בשם ליאון (אף הוא עובד המתנ"ס)לבין המשיב.

בשיחה זו שואל הנאשם את ליאון:
"מי זה צביקה? שמעתי מניאק מניאק."
ליאון משיב לו: "מניאק סופר אבל אל תדאג ארגנתי לו את החבילה שלו... שבוע הבא אנחנו צריכים לבוא אני ואתה ניכנס אליו ביום ראשון הוא בבוקר שמה... נחתוך לו את הרגליים..."
הנאשם מגיב: "מיהו בכלל נכנס לנו... אני מביא את אבא שלי יא דבע הכי גרוע."

ליאון: "מקסימום תגיד לארמו תן קפיצה שרק יראה אותו הוא יקבל את הפחד (במקור במרוקאית) שלו  וילך".
הנאשם: "כן זה מה אני יעשה".
ליאון: "יבוא ארמו נגיד לו בוא שתה איתנו קפה.
אתה צריך שאני יתקשר לאבא שלך אני יגיד לו?"
הנאשם: "לא לא. בקיצור אני... יום ראשון. תתקשר אלי יא שרמוט."

בעקבות השיחה המתוארת לעיל, כפי שעולה מחומר הראיות, הגיע ליאון ביום ראשון לחדרו
של צביקה במתנ"ס, כאשר ישב אותה עת בחדר יחד עם המנהל היוצא – רפי ולדברי צביקה: "דחף אותי עם ידו כשאני יושב בכיסא. אני לא זוכר אם הוא נתן לי כאפה.

אני זוכר שהוא צעק והשתולל ונתן לי את המכה בכתף... בסיטואציה של הצעקות הוא לא דיבר על מייארה, אבל יום או אחרי יומיים שהעניין נרגע עם ליאון אז אני דיברתי עם ליאון והוא סיפר לי על מייארה ואמר לי איך הוא עובד - מהשעה 12:00 ועד השעה 20:00 ולא דיבר איתי על מגיע או לא מגיע לעבודה".

עוד מסר צביקה משנשאל מדוע לא דיווח למנהלים שמעליו על כך שהנאשם לא מגיע
לעבודה? השיב: "זה לא באחריותי כי אני קיבלתי את זה בירושה ואני הוזהרתי מלמעלה שאני לא מתעסק איתו וזהו וככה אני הבנתי שאני כאילו אין לי את העובד הזה אמרו שהוא מסוכן אבל אני לא רוצה להיכנס לעימות עם האנשים האלה."

בהמשך לאירוע המתואר לעיל, שוחח שוב ליאון בטלפון עם הנאשם, וסיפר לו על המפגש
 עם צביקה – וכפי שעולה מהאזנת הסתר, מיום 28.12.2011:

ליאון: "הזה (במקור במרוקאית) הבאתי לו כאפה לפנים."
המשיב: "למי?"
ליאון: "למנהל החדש... עכשיו הוא יצא. תשמע, נכנסתי איתו לחדר .....אחרי זה... רפי קורא לי  אומר לי ליאון תגיד לו סליחה אמרתי לו איזה סליחה אני יזיין אותו בתחת, אומר לי ליאון מה עשית מה ? אמרתי לו תשמע תבוא תגיד לנו ככה, אמרתי לו תשמע יום ראשון ארמו וליאור פה בוקר בתשע גומרים לך את החיים אני איתם מה שקיבלת עכשיו זה כלום, לא עשיתי מה... הוא עושה לי תשמע אל תדבר יותר מדי.

הוא (צביקה) עושה לי תשמע ליאון אני יגיד לך משהו תגיד לו (לנאשם) לא יבוא, שיעשה מה שהוא עשה עם רפי (המנהל הקודם) שלא יעשה יותר לא יעשה פחות אותו דבר."
המשיב: "ככה הוא אמר לך?"
ליאון: "בילדים שלי..."

עוד נטען, כי מחומר הראיות עולה, כי הנאשם הגיע ביום 01.01.2012 למשרדו של צביקה
ובשיחה שהתקיימה לא היו איומים ואף סוכם שצביקה ייפגש עם הנאשם בעוד חודש, לאחר
שילמד את המערכת.

על רקע המתואר לעיל, טוען הסנגור, כי על אף שליאון נחקר בעבירות של סחיטה באיומים,
סחיטה בכוח, קשירת קשר לפשע, קבלת דבר במרמה, לא הוגש כנגדו כתב אישום ולא
נתבקש מעצרו. מה גם, בפועל שהנאשם לא נטל חלק באירוע הסחיטה הנטען.

באשר לאמירת הנאשם: "אני יביא את אבא שלי יא דבע הכי גרוע",,, נטען, כי מדובר באמירה סתמית בעלמא, שאין דבר מאחוריה, בשים לב, כי בפועל אביו לא הגיע למתנ"ס ולא נתבקש להגיע, ודווקא אמירה זו מעידה שעסקינן בהתנהגות ילדותית של המשיב ולא כמי שמצטייר להיות "פעיל בארגון פשיעה" או מטיל אימה על סביבתו במסגרת ארגון פשיעה.

מה קבע השופט?

ביחס לאישום העשירי, שעניינו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע בנסיבות של ארגון פשיעה, וסחיטה ואיומים, מצאתי, כי ישנו כרסום בעוצמת הראיות. 

את התייחסותי אחלק לשלוש:

ראשית, ככל שהדבר נוגע לעבירה בפני עצמה (ללא קשר לשיוכה לארגון), הרי שגם אם
תמצא לומר, כי מתקיימים רכיבי העבירה של סחיטה באיומים, ברי, כי זו אינה נמצאת
ברף הגבוה של העבירות כגון דא. הנאשם 4 אינו זה שנוקט באלימות מכל סוג כלפי
המתלונן, והאמירות שהושמעו באופן ישיר למתלונן, מתמצאות בכך, כי אמר:
"אין לי מה לדאוג, אתה צריך לדאוג, לדאוג עאללק".
אמרות אלו, יש גם לקרוא בהקשר הכולל של השיחה שהתבצעה בין השניים והתמליל המלא בו האמירה האמורה, הינה בתגובה לדברי המתלונן
שאומר לנאשם, כי אין לו מה לדאוג וכי ייפגש עימו.

גם אם בין הנאשם לאותו ליאון הושמעו אמירות מפורשות יותר, אלו כאמור נותרו בגדר
אמירות בין השניים וספק רב האם עצם השיחה כאמור לעיל, מהווה עבירה כלפי הנאשם.
זאת ועוד, הרי שדווקא ליאון, הוא זה שמתלהם בשיחה ומפרט את "תוכניותיו" ביחס
למתלונן.
עניין אחרון זה יש בו להוביל להתייחסותי השנייה לאישום זה, הנוגעת לכך שבעניינו של 
ליאון לא הוגש כתב אישום ובקשת מעצר וכפי שנמסר, הוא נחקר ושוחרר.
לא קיבלתי תשובות מספיקות על האבחנה שעשתה המבקשת ביניהם.

שלישית, גם אם אקבע קיומן של ראיות לכאורה ללא חולשה, מצאתי קושי לייחס לנאשם,
כי המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, נעשו במסגרת ארגון פשיעה. מיותר לציין, כי אין
בחומר הראיות אינדיקציות לכך, כי הנאשם 4 שוחח עם מי הנאשמים האחרים, על
האירוע המתואר, או פעל בשליחותם, והדברים מקבלים משנה תוקף ביחס לכך שלא נמצא
קשר בין הנאשם 1 לנאשם 4 ביחס לאישום זה.

בהקשר לאמור, הנאשם 1 לא הגיע למתנ"ס או פעל בכל דרך שהיא אל מול המתלונן.

ואסיים בכך, כי אם נטען, כי האמור באישום זה נעשה במסגרת ארגון פשיעה, או אז, יש לתהות על כך שמקומו של ליאון נפקד מכתב האישום.

לסיכום, עד כה ביחס לנאשם 4, הרי שכאמור קיימות ראיות לכאורה, אולם עוצמתן של
אלה מוחלשת, ומשכך, על פי הפסיקה יש בכך כדי להשליך על שאלת בחינתה של חלופת
מעצר כאמור לעיל.

אשר לנסיבותיו של הנאשם 4 ולמאפייניו האישיים, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן
ומהטיעונים בפניי, הרי שעסקינן בנאשם שגדל ללא דמות אב (אשר שהה בכלא תקופות ארוכות)
גדל עם אימו שהתגרשה מאביו. חרף נסיבות חיים לא קלות, הרי שלמשיב אין כל הסתבכות
קודמת עם רשויות החוק.
הנאשם נעדר עבר פלילי ואין לו תיקי מב"ד, והמיוחס לו בכתב האישום עומד בניגוד לאורחותיו טרם מעצרו. עוד עולה מהתסקיר, שהמשיב עבד תקופה ארוכה לפרנסתו במתנ"ס באשדוד, התחתן והוא אב לתינוק בן שנה.


מצוות המחוקק לבחון חלופת מעצר גם אם עסקינן לכאורה בעבירות חמורות הנוגעות לחוק ארגוני פשיעה. ההחלטה לעולם תהיה קונקרטית וביחס לנסיבות ולמאפייני המשיב שבפניי ואין המעצר כדי להוות מקדמה על חשבון העונש.

עוד מצאתי לנכון לקחת במכלול שיקוליי (אם כי לא כשיקול מכריע) את העובדה, כי מדובר
בכתב אישום מורכב, הכולל כארבעה עשר פרשיות שונות ולמעלה מ 500- עדי תביעה.
חומר החקירה הינו רחב היקף ומטבע הדברים ניהול המשפט יארך זמן רב.
בשים לב לכך שלמשיב מיוחסים מספר מצומצם (יחסית) של אישומים ואחריותו למתואר בהם, נלמדת בחלקה באופן עקיף ועל רקע התייחסותי לראיות ועוצמתן, נדמה, כי יש לאפשר לנאשם 
לנהל הגנתו בחלופה אשר נמצאה ראויה על ידי בית המשפט.

לא למיותר לציין, כי שחרור הנאשם יעשה בתנאים מכבידים יחסית, אשר יכללו פיקוח
אנושי מתמיד, איזוק אלקטרוני, הפקדות כספיות משמעותיות בצד ריחוק גיאוגרפי מהעיר
אשדוד וסביבתה, מקום ביצוע העבירות לכאורה. כמכלול, המדובר בחלופה שיש בה כדי
לצמצם באופן משמעותי את מסוכנותו הלכאורית של הנאשם, ומשכך יש להעדיף כמצוות
המחוקק, את השחרור על פני המעצר. 

המשיב 4
א. ישהה במעצר בית מלא בביתה של הגב' .......בבאר-שבע, בפיקוחה, וכן בפיקוחה של רעייתו – הגב' יפעת מיירה, ואימו .

ב. איזוק אלקטרוני. 
ג. הפקדה כספית במזומן כתנאי לשחרור על סך 100,000 ₪, או ערבות בנקאית. 
 ד. המשיב יחתום על התחייבות עצמית על סך 150,000ש"ח 
 ה. כל אחד מהערבים יחתום ערבות צד ג' על סך 150,000 ש"ח 
ו. צו עיכוב יציאה מן הארץ. 
ז. נאסר על המשיב ליצור קשר במישרין או בעקיפין עם מי מהמעורבים בפרשה. 
ח. המשיב יתייצב לדיונים שייקבע בעניינו בליווי אחד הערבים.