"הוא הציל אותי, אני זוכרת ושמחה לראות אותו", אמרה השבוע  גיזי אלילס בת ה-89 מאשדוד, כשהיא מביטה באברהם פורגס שהגיע לביתה לכבוד יום ההולדת שלה.

בדירה הצנועה ברחוב קיבוץ גלויות היו באותה שעה אחיה, משה פרל ובלומה זינגר, ביתה, יהודית אוחיון, נכדיה וניניה של גיזי שבאו לשמוח איתה. בקול חלש ובפנים מלאי חום היא מביעה את התרגשותה שכובשת כל מי שנמצא בסביבה.

את אברהם פורגס, חובש-מתנדב ב'איחוד הצלה דרום', היא פגשה לפני כחודשיים וחצי בנסיבות לא פשוטות. הוא אדם בשנות ה-30 לחייו, נשוי ואב לילדים הנמנה על חסידות בעלז בעיר ומוכר מהרבה תחומי התנדבות ועשייה, זאת בנוסף לעבודתו במועצה הדתית בעיר. 

על מה שאירע בפעם הראשונה שבה זכה להציל את חייה של גיזי, מספר פורגס: "קיבלתי קריאה בזמן שהייתי בעבודה, ברבנות, לא רחוק מפה, על אישה במצב של חנק", הוא משחזר. "כשהגעתי, היא הייתה עם המטפלת שלה, שבאמת ראויה לכל שבח. זיהיתי שהאישה נחנקה מעצם זר, הסתבר שזה היה במהלך אכילה. התחלתי לפעול, בינתיים הגיע גם צוות של מגן דוד אדום והפרמדיק הצליח להציל אותה".

כחודש וחצי אחרי, שוב מגיע פורגס לביתה של גיזי בנסיבות דומות. "אחרי חודש וחצי קיבלתי קריאה דומה ואז כבר הבנתי במי מדובר. הגעתי לכאן שוב, גיזי ישבה על הכיסא עם הראש שמוט, הפעם המצב היה קשה יותר. השכבתי אותה על הרצפה והתחלתי בהחייאה. כשהגיעו אנשי מד"א, הצלחנו יחד לשחרר את הגוף הזר וחייה ניצלו". פורגס מורגל באירועים קשים ומידי יום הוא מגיע למקומות ברחבי העיר שבהם נדרש טיפול דחוף: תאונות דרכים, אנשים שלקו בליבם, תאונות עבודה ותאונות בבית וזאת רק רשימה חלקית. אולם שני המפגשים עם אלילס הותירו בו רושם אישי והוא שומר איתה על קשר ומתעניין בשלומה מאז.

"כשניסיתי לדבר איתה הבנתי שהיא דוברת יידיש והונגרית, היא לא מדברת עברית. מכיוון שאני דובר יידיש מצאנו שפה משותפת. התוודעתי להיסטוריה שלה, להיותה ניצולת שואה למשפחה שהגיעה מהונגריה. מייד עלו בי הזיכרונות מסבתא שלי עליה השלום. גם היא הייתה מהונגריה, גם היא הייתה ניצולת שואה, גם היא התמוטטה בבית והצילו אותה. אני מרגיש שנפלה בחלקי זכות גדולה להכיר את גיזי ומאחל לה בריאות ואריכות ימים, שניפגש רק בשמחות".