הכל התחיל אי שם בשנת 1955, כאשר נשלחה קבוצה של מודדים ומתכננים לאזור החולות השומם שליד שפך נחל לכיש, כדי לבחור מקום לתחנת כוח חדשה בדרום הארץ. כשלוש שנים אחר כך החלה לפעול תחנת הכח. עובדי התחנה התגוררו בישובים סמוכים, אך אשדוד עדיין לא הייתה קיימת.

ב-1 במאי 1956 נתן שר האוצר, לוי אשכול, אישור לתוכנית הקמת העיר אשדוד. לקראת סוף אותה השנה הוקמה "חברת אשדוד בע"מ" – חברת בת של "קבוצת בוני ערים בע"מ" – על ידי עובד בן עמי ופיליפ קלוצניק. קלוצניק היה נשיא ארגון בני ברית בארצות הברית ובן עמי היה יזם בתחום העיתונות, היהלומנות ובינוי הערים (הקים גם את נתניה ועמד בראש העירייה שלה).

ב-25 בנובמבר 1956 (היום לפני 55 שנה -ע.א) הגיעו למקום המתיישבים הראשונים - 22 משפחות עולים ממרוקו - בתחילת 1957 הצטרפו אליהם קבוצות עולים ממצרים והיישוב מנה 370 נפש. ביולי 1957 הוענק הזיכיון לחברת אשדוד להקים את העיר. הזיכיון כלל בנייה על שטח של 40,000 דונם ועם הקמת העיר הוכללו בו רק חלק מהשטחים שהוקצו בזיכיון‏. בהמשך, בשנת 1968, הורחבה העיר והועברו אליה 6,000 דונם ממועצה אזורית חבל יבנה‏. ביולי 1960 מונתה על ידי משרד הפנים המועצה המקומית הראשונה של העיר, בראשות דב גור.

בינואר 1965 – נחתם חוזה בין חברת אשדוד לבין מרכז קופת החולים הכללית לגבי הקמת בית חולים בן 500 מיטות על שטח 250 דונם באשדוד - בית חולים שלא הוקם. בשנת 1968 הוקם ביה"ס אורט ימי אשדוד.

בתחילת שנות ה-70 נשא התכנון אופי שכונתי, כאשר כל "אזור" התהווה סביב המרכז המסחרי שלו. במרכזי המסחר הגדולים יותר היו בית קולנוע, כל סוגי החנויות, מספרה, סנדלר, פלאפל ועוד.

ב-1990 החלה אשדוד להתפתח בתאוצה, בעיקר דרומה ומזרחה, לכיוון גשר עד הלום, באזור שהיה עד אז אזור-בר לא בנוי ואוכלוסייה גדולה של באי העלייה מחבר העמים בשנות התשעים התיישבה בעיר. אזורי תעשייה ומסחר גדולים נפתחו, זו הייתה "תקופת הקניונים". ב-2001, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, החלו יהודי צרפת לחוש מאוימים באנטישמיות. שכונות-עשירים גדולות נבנו עבורם ליד החוף, בסגנון שהזכיר את הריביירה הצרפתית, ואוכלוסייה עשירה החלה לנהור לעיר, דבר ששינה את פניה.

בתמונה: ראשוני המתיישבים באשדוד מקבלים את המפתחות לצריפונים מידי לוי אשכול. (תודה לבועז רענן על התמונה)