המחאה פרצה לפני כחודשיים בעקבות הקנסות שהוטלו על העסקים הפתוחים בשבת בביג ובסטאר סנטר.

עם הודעת ראש העיר בישיבת המועצה כי לא יהיו יותר קנסות, המארגנים במקום לברך על ההחלטה שענתה על דרישתם,  יצאו בדרישות נוספות מראש העיר כגון פתיחת מוסדות התרבות בעיר, חקיקת חוק עזר עירוני חדש וכו'.

הם בקשו לשמור על הגחלת ויצאו בקריאה במשך כל השבוע להמשיך ולהפגין, למען הדרישות הנוספות - חילקו פליארים, הודעות בפייסבוק, בוואצאפים ובאמת השתדלו להביא את ההמונים לבניין הערייה אך רק כרבע מכמות האנשים שהגיעו להפגנות הקודמות, הגיעו גם הפעם.

בסיום ההפגנה פגשתי את מארגני המחאה, חבר'ה צעירים, אנרגטיים שמצאו את עצמם מובילים גל גדול של תסיסה כשעל הגל ניסו לרכוב גם גורמים פוליטים, אך לזכותם יש לומר שהם ניווטו את המחאה עד להישג המרשים בו דרישתם מולאה.

אך למרות הניצחון ביום רביעי, במוצ"ש פניהם הביעו אכזבה רבה מכמות האנשים שהגיעו, הם ציפו להרבה יותר וניסו להבין מדוע האלפים לא הגיעו...

מה הסיבות?

יש שיגידו שאין טעם להפגין כנגד משהו שכבר הושג, יש שאומרים שהיא הפכה ממחאה עממית רומנטית להפגנת שנאה אישית, יש שניפקו הסברים אחרים ומגוונים אך ברור שמכאן מארגני המחאה צריכים לעשות חישוב מסלול מחדש.

כיוון שנשקל הוא – השפעה מתוך מועצת העיר כדי לקדם את האג'נדה החילונית ומינוף גל המחאה לבחירות 2018. הרי מדוע למחות אם אפשר לקבל החלטות?

בימים הקרובים ישבו הצעירים שפעלו ימים כלילות כדי לקדם נושא שבער בהם ולקבל החלטות לא פשוטות:
האם להקים רשימה חדשה למועצת העיר? ואם להקים - כיצד לבחור את המעומדים? האם להצטרף כנציגות לאחת הרשימות?
האם בכלל לא להיכנס לנושא הפוליטי ולסיים את המחאה עם ניצחון מתוק שירשם כסיפור בהיסטוריה של העיר?

השאלות יהיו רבות וההחלטה לא תהיה פשוטה

לכל הכתבות על מחאת השבת באשדוד - 2018 כנסו כאן