העסקנים הפוליטים שדוחפים ודוחפים את עגלת האיחוד מאחורי הקלעים, מתחילים להתעייף ולהבין שאומנם כולם רוצים איחוד, אבל רק בתנאי שהם אלו שיעמדו בראש. כל אחד מהמועמדים נגד ראש העיר מעדיף את עצמו בראש ואם לא הוא... אז הוא מעדיף את לסרי במקומו. הם לא מאמינים שהאחרים ראויים מהם או מראש העיר המכהן.

היו להם חודשים רבים פלוס עוד עיכוב של חודשיים כדי להצליח לאחד את השורות, זה לא עובד.

הלן גלבר במקום השני בסקרים, לא מבינה למה היא זאת שצריכה לתמוך במישהו אחר.

כצנלסון ואלי נכט יעדיפו את לסרי על פני האחר, כי אהבה גדולה אין ביניהם בלשון ההמעטה.  

אלי לחמני מאמין בעצמו אבל לא מחזיק ממי מהמתמודדים כראוי להיות ראש העיר.

ברק סרי עדין רוצה להאמין שש"ס יתמכו בו ברגע האחרון, אבל אבי אמסלם יו"ר ש"ס באשדוד, יצא היום בהצהרה שהוא ירוץ עד הסוף. וכידוע אבי אמסלם הוא האיש של אריה דרעי, יו"ר ש"ס הארצי... מסר כזה ששולף בעיתוי זה אמסלם, מנפץ את התקוות של ברק סרי שהבוס הקודם שלו (דרעי) ילך איתו.

אבל בואו נניח שמי מהמתמודדים לראשות העיר, היה מחליט להעביר את התמיכה שלו למועמד אחר, מה היה קורה?

הרי אין לאף אחד מהם חבילת מצביעים שסרים למרותו ויצביעו אך ורק לפי שיקול דעתו. לכל היותר הם יכולים להחליט בשם בני משפחתם מדרגה ראשונה, כל השאר יצביעו לפי שיקול דעתם העצמאית.

בפוליטיקה כבר למדו שוב ושוב ושוב ש1+1 הם לא 2 , לפעמים הם אחד וחצי ולפעמים הם רק חצי אבל מעולם לא 2. ראש העיר המכהן צריך רק 40% כדי לנצח בסיבוב ראשון וכל פרישה של מועמד עשויה לקרב אותו למטרה זו. עוד אחוז מפורש אחד ועוד אחוזים מפורש אחר והוא שם.

נראה שאלו שפעלו לאחודים בכל עוצמתם וכוחם מתחילים להרים ידיים. עוד לא קם המועמד מתוך השישייה שמתמודדת מול ראש העיר שהשאיר פתח של תקווה לאחר.

על מה הם בונים?

המועמדים מקווים בסתר ליבם שיעלו לסיבוב שני. על פי החישובים שלהם גם עם פחות מ20 אחוזי תמיכה הם יוכלו לעלות לסיבוב זה מול ראש העיר המכהן ובתנאי שהוא לא יקבל יותר מ40% תמיכה.

האפשרות אכן קיימת תיאורטית לעלות לסיבוב שני רק עם 15-18 אחוזי תמיכה. עבור רוב המעומדים זאת ככל הנראה תהיה ההתמודדות האחרונה שלהם והסיכוי האחרון שלהם להגשים את חלומם.... קשה לראות איך מי מהם מפנה את הבמה כשהמספר 15% בהישג ידו של כל אחד מהם.