"קשה לעכל את זה שיצחק הלך לעולמו. קשה לעכל איזו אבידה גדולה זו לעם ישראל ולמדינת ישראל.

יצחק היה לוחם בנשמתו, כזה שלא מרים ידיים ומאבד תקווה גם בשעות הקשות ביותר, מול גלי טרור קשים ביותר, מול חקירות מאתגרות, וגם כשנלחם על חייו כשנזקק להשתלת ריאה ובהמשך כשנדבק בנגיף הקורונה.

אני זוכר איך יצחק סיפר לי על הגעתו ארצה ממש ערב מלחמת יום הכיפורים. על הימים הקשים, על גיוסו לצבא שנה לאחר מכן כשבקושי דיבר עברית. אבל הוא דיבר על זה תמיד בגאווה, כשעיניו בורקות מהזכות שניתנה לו לשרת את המדינה.

ואכן, אין דבר שיצחק רצה יותר מאשר לשרת את המדינה. גם לאחר שפרש מהשירות, הוא רצה להמשיך ולשרת את המדינה, אולם לבושתי לא נמצא, לו לאיש המוכשר והמנוסה כל כך, התפקיד הראוי במדינת ישראל. קשה להאמין.

עבדתי צמוד מאוד עם יצחק שנים רבות. יצחק הנהיג, יצחק הלהיב את פקודיו, ומעולם לא נסדקה נחישותו. גם לא מול גלי הטרור ופיגועי ההתאבדות הנוראים של האינתיפאדה השנייה כשפיקד על השומרון, אזור שממנו יצאו גלי הפיגועים הקשים ביותר באותן השנים.

יצחק היה חכם מאוד, כנראה שאפילו גאון בתחומים מסוימים, מתמטיקאי ושחמטאי מחונן. בקהילת המודיעין אנו נוהגים לומר את הקלישאה הידועה "שאי אפשר לספר את רוב הדברים שבהם היה המנוח מעורב".

אומר לכם מידע קרוב, שיצחק היה מעורב בהובלת כמה מהסוגיות היותר רגישות, יותר מורכבות ויותר מאתגרות בתחומי המבצעים והחקירות של מדינת ישראל, והצליח להביאן לסיום מוצלח. כמה מהן היו בהחלט מסמרות שיער וכאלו שהשתיקה יפה להן, כי אם יתפרסמו יזדעזעו אמות הסיפים.

יצחק היה איש של אמת. חקר האמת היה נר לרגליו. בשנים האחרונות נרתם בכל מאודו לבדיקת חקירת רומן זדורוב והרשעתו. יצחק גייס לכך את כל ניסיונו, חוכמתו, מקצוענותו ויסודיותו. אני משוכנע שמסקנתו החד-משמעית שאותה הציג לי בפירוט לפני שפנה לפרקליטות המדינה עם הדו"ח המפורט שכתב, שעל-פיה רומן זדורוב יושב בכלא על לא עוול בכפו תתברר כאמת והצדק ייעשה.

ב-26 בספטמבר התכתבתי עם יצחק ואלו היו מילותיו האחרונות אליי: "עברתי לילה הכי קשה בחיים שלי. אני רוצה לבקש שירדימו אותי. אם לא אתעורר, דע לך שאהבתי אותך". כתבתי חזרה ליצחק שהוא חזק, ושאני בטוח שיתגבר וכי אתפלל למענו. יצחק הורדם באותו היום וכך בעצם נפרדנו.

אהבתי אותך יצחק, הוקרתי את יכולותיך, את חוכמתך, את אהבת הארץ והעם שלך ואת צניעותך. היית האדם שתמיד רציתי איתי ולצדי כשהיה אתגר גדול, כזה שנראה בלתי אפשרי. כי מעולם לא הרמת ידיים, תמיד חיפשת להתמודד עם משימות שנראו בלתי אפשריות ויכולת להן.

לצערי, הפעם לא התעוררת, ולא הספקתי לומר לך אפילו עד כמה אני אוהב אותך מוקיר אותך ולהיפרד ממך כראוי.

יהי זכרך ברוך יצחק יקר. נוח על משכבך בשלום.

לאה יקרה והילדים - מי ייתן ולא תדעו עוד צער".

יובל דיסקין