מה נחשב "זמן ומרחק סבירים" לשירותי בריאות? זו שאלה העומדת במרכז מחקר חדש, שמטרתו להבין כיצד הציבור בישראל תופס את נגישות שירותי הבריאות. המחקר, שנערך במימון המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות ובהובלת חוקרים מאסותא מרכזים רפואיים, מציע ניתוח מעמיק לאתגרים ולצרכים המשתנים של מערכת הבריאות בישראל.

הנתונים חושפים כי רוב הציבור בישראל (75%) מסכים ששירותי הבריאות ניתנים במרחק סביר ממקום מגוריהם. יחד עם זאת, קיים פער גיאוגרפי בולט: בעוד שבירושלים והמרכז שיעור ההסכמה גבוה במיוחד (80% ו-77%, בהתאמה), בצפון ובדרום הנתון נמוך יותר (64% ו-70%, בהתאמה). לעומת זאת, רק 33%, שליש, מהנשאלים סבורים שזמן ההמתנה לשירותים רפואיים הוא סביר, נתון שמעלה שאלות על הפער בין זמינות השירותים לצורכי הציבור. ממצא מעניין נוסף מצביע על כך שתפיסת הזמן הסביר משתנה בהתאם להשכלה: בעלי השכלה גבוהה נוטים להיות ביקורתיים יותר כלפי זמני ההמתנה.

המשיבים למחקר הגדירו "זמן סביר" לפי סוג השירות:  

תור לניתוח אלקטיבי או לרופא מומחה: עד חודש.  

עבור תושבי הפריפריה, זמני ההמתנה נתפסים כארוכים יותר, מה שמעמיק את תחושת חוסר הנגישות במיוחד באיזורים אלו.

אחת התגליות המדאיגות ביותר במחקר היא שכ-60% מהנשאלים דיווחו כי נאלצו לוותר על שירות רפואי כלשהו בשל חוסר נגישות, בין אם בשל זמני המתנה ארוכים או מרחק גדול מדי.

הנתונים מצביעים גם על המוכנות של הציבור להתאמץ עבור שירותים מסוימים: 60% מוכנים לנסוע עד שעה עבור שירותי רפואה שניונית, ואילו 85% מוכנים לנסוע עד שעה וחצי עבור בדיקות דימות.

מה הציבור מציע?

כחלק מהמחקר, המשתתפים התבקשו לדרג פתרונות לשיפור הנגישות. הדירוג כלל את ההצעות הבאות:  

1. הגדלת כוח האדם במערכת הבריאות (67%). 
2. הגדלת משאבים תקציביים (54%). 
3. הרחבת שעות הפעילות (46%).

המחקר נערך על ידי ד"ר רועי ברנע, החוקר הראשי במכון אסותא לחקר שירותי בריאות וד"ר רותי ברגר, חוקרת במכון אסותא לחקר שירותי בריאות.

ד"ר רועי ברנע, החוקר הראשי במכון אסותא לחקר שירותי בריאות: "המחקר הנוכחי מלמד על תפיסות הציבור בנוגע למה נחשב סביר. מהסקר עולה כי רוב המשיבים היו סבורים שזמן ההמתנה להליכים שונים במערכת הוא לא סביר וקיים צורך בשיפור המצב הקיים. לראיה, כ – 60% מהמשיבים הצהירו שהם ויתרו על שירות רפואי משיקולי חוסר נגישות. הפתרונות המועדפים לתפיסת הציבור לשיפור המצב: הגדלת כח האדם במערכת, הגדלת משאבי המערכת והרחבת שעות הפעילות. השלב הבא במחקר יהיה הנגשת הממצאים למנהלים בכירים במערכת הבריאות, הצפת הפערים בין עמדותיהם לעמדות הציבור וניסיון לגשר על הפערים הללו, לייצר אמת מידה אחידה וקביעת הרף ל"סבירות" במערכת הבריאות, וזאת בתיאום ציפיות בין רחשי הציבור למידת המסוגלות של קברניטי המערכת".