כשדוד המלך כתב בתהילים את הפסוק "אל תשלכני לעת זקנה", נראה כי בהחלט ידע מדוע הוא כותב זאת. כך למשל סיפורה הטרגי, אם אפשר לומר, של ציפי מרום מאשדוד, שאחרי שפעלה במהלך חייה למען האחר וכיום מתנדבת בעיריית אשדוד ומיוזמתה עוסקת בהסברה ישראלית ומורשת יהודית באינטרנט, מצאה את עצמה בודדה, מתגוררת בדירה חנוקה וצפופה, פושטת את ידה ונתמכת בחסדיהם של אחרים.

היום (שישי) 5 לאפריל 2019, היא חוגגת את יום הולדתה ה-74, יושבת בודדה במסעדת בליקר בייקרי בסימול וכותבת.

היא נולדה למשפחה בוכארית מסורתית בת שמונה ילדים וגדלה בחיפה. במרוץ השנים איבדה כמעט את כל בני המשפחה, למעט אחותה צביה מהצפון, שגמלה לה לאחרונה על כל העזרה שהרעיפה על המשפחה כל השנים. את אחיה נתן היא שכלה לפני שנים ואחיה בן ציון נחשב לנעדר עוד משנת 71'. לימים, בעקבות העקבות שהותיר, התעוררו חשדות בקרב המשפחה כי בן ציון שירת במוסד הישראלי ונוחזר מלבנון מספר פעמים. היעדרותו טלטלה ואף ריסקה את בני המשפחה כולם.

בהמשך, היא העתיקה את מגוריה לאחותה שהתגוררה בארצות הברית, שם עבדה בעיקר במוסדות ישראליים ביניהם: קיבוץ עליה דסק של הסוכנות היהודית, בנק לאומי וחברת צים, ובשנת 1993 אף נכחה בפיגוע שהיה לניסיון הראשון למוטט את מגדלי התאומים ונפצעה קל.

שנה קודם לכן היא התאהבה בבחור ישראלי בשם עמיר והשניים נישאו, אולם בעקבות החוויה הפוסט טראומתית שלאחריי הפיגוע שאירע בהמשך, הופיעה אצלה בעיית פוריות, מה שהוביל לפירוד ובעתיד גם לגירושין.

בגיל 55 היא שבה ארצה וכתושבת חוזרת התקשתה למצוא עבודה, על אף חיפושיה ופניותיה לרשויות בבקשה לעזרה. עם הזמן החסכונות מאמריקה מוצו וכך היא מצאה את עצמה חסרת כל, מתגוררת בדירת ארבעה חדרים, עמוסה בציוד שהביאה עימה באנייה מאמריקה.

לפני כשנה, היא פונתה מדירתה השכורה באשדוד על ידי צו פינוי מבית המשפט, לאחר 18 שנות מגורים, למרות שלא החסירה תשלום חודשי מעולם. היא מספרת כי בעל הדירה החליט לעלות את גובה השכירות עקב עליית המחירים בשוק והיה זה סכום שהיא לא יכלה לעמוד בו. היא טוענת כי רהיטיה הושלכו לאלטאזכן שעוד בקשו כסף על הפינוי, תרמה המון ספרים, ביגוד יקר, כלי בית ועוד.

זה זמן רב שהיא זועקת ומתחננת לסיוע מהרשויות ולטענתה, נדחית ועוברת טרטורים והמתנות והגשת עררים - כי לדבריה הם "פועלים לפי חוק". היא טוענת כי המוסד לביטוח לאומי מסרב לזכותה בהשלמת הכנסה לקשיש וסיוע בדיור כי הכנסותיה גבוהות מהסכום המקובל שהחוק היבש מתיר לזכאים להטבות והנחות.

לשמחתה נמצאה עבורה דירת שני חדרים ברובע ט' עם בעלת דירה טובה, ממתינה לתיקונים. כך ציפורה מרום מצאה את עצמה בגיל 74 גרה לבדה ללא כל קרובים, מקבלת את המציאות בעל כורכה ויחד עם זאת, זועקת לשינוי. במשך שנים היא נאבקת על זכותה כאזרחית תושבת ישראל, גמלאית, אחות שכולה וכאדם, לחיות את חייה בכבוד.

קשה לה למחול לרשויות, לדבריה, בעיקשותן להמנע מסיוע לאחות שכולה, נפגעת איבה בהחמרה, גימלאית בודדה, ואפילו סיעוד אינה זוכה לקבל. כיום, היא נותרה בבדידות, שכול, ופוסט טראומה שגרמה לתקיעות בחייה, בנוסף לתופעת הmetoo של הטרדות וניצול מצד בוסים וגברים נאלחים בחייה, בעיות כלכליות וחוסר ודאות מעיק לגבי עתידה.

"מדובר באוזלת יד חמורה עקב אי חקיקה ראויה לגבי עוולות כלפי אחים שכולים, נכים, שבורי לב, בודדים וגמלאים במצוקה כלכלית ובדידות" - היא אומרת, "אם לא הייתה לי האמונה בבורא עולם, הייתי היום סמרטוט."

כעת, כל שהיא מבקשת אלו הם חיי חברה, עזרה במטלות הבית אותן היא מתקשה לבצע לבדה ומזון בעת הצורך. מעבר לכך, לציפי תעודת עיתונאי וניסיון בעולם התקשורת - ועל אף שהינה גמלאית, היא תשמח להזדמנות ולו הקטנה ביותר להכנסה נוספת שתאפשר לה להתקיים בכבוד.

ציפי מרום: "אני תקועה כלכלית, פיזית, נפשית וחברתית בעקבות אירועים טראומטיים שחוויתי בחיי והבדידות די מעיקה. עברתי תלאות רבות בחיי ועשיתי גם מצוות. אני יודעת שהכל נלקח בחשבון שם במרום, אני מאחלת לעם ישראל ישועות, תיקון עוולות בחסד וכבוד לתורת משה החכמה."

לפרטים נוספים: 052-8381453 (ציפי)