"תחיי,

תחיי עבור אלו שלא חיים יותר,

כדי שלא יהיה להם במה להתבייש שם למעלה...

זה המשפט האחרון שהשארת לי, מבלי לדעת שהוא האחרון שלך. ובעצם מה נשאר לי ממך ויטליה שלי, אבוש שלי, חוץ ממשפטים וזיכרונות? ואיך אפשר לתמצת את האיש המיוחד שהיית?

אני בת שלוש ואתה מלמד אותי לרכוב על אופניים. 'אל תפחדי אני כאן ממש מאחורייך, אבא ויטליק מיד מאחורייך'. כיתה א' ואתה מסיע אותי בטנדר הירוק שלך, בלי אמא ובלי אף אחד ביום הראשון לכיתה א'. אני מפחדת להיכנס בשער ואתה 'ממה יש לך לפחד, שכחת שאבא ויטליק תמיד מאחורייך?'

אחרי חצי שנה עלינו לארץ ובמשך שנה שלמה אני ואמא היינו לבד, ואתה ניסית בכל דרך להגיע אלינו. עברנו רעב ועוני וגיהינום ואני חיכיתי לך. כשהגעת אחרי שנה הכל השתנה, נהיה קל יותר.

כשחזרת לרוסיה בכיתי, הייתי בת 7 ולא הפסקתי לבכות שלא תיסע שאני לא רוצה להיות יותר לבד חיבקת אותי ואמרת 'מה יש לך, שכחת שאת אף פעם לא לבד, אל תפחדי מכלום, אני תמיד מאחורייך'.

34 שנים מהיום שנולדתי ומעולם לשנייה אחת לא הרגשתי שאין לי אבא שיגדל אותי, בכל רגע שבו הייתי לבד או קצת מפוחדת ידעתי שאתה כמו חומה מאחוריי. הפכתי להיות אישה חסרת פחד, שצועדת בביטחון מלא תמיד קדימה, ואנשים לא ידעו שהביטחון האינסופי נובע מהעובדה שאני ידעתי שאתה תמיד אבל תמיד מאחורי.

ביום ראשון הזה, החיים כמו קרעו אותך מאיתנו ומאז כולנו, כל המשפחה נעים קרועים בעולם, אבודים. מיום ראשון אני מפחדת כי אין לי יותר אותך מאחוריי.

16 ימים נלחמנו על החיים שלך, 16 ימים מהרגע שנדבקת בדבר הארור הזה שקוראים לו קורנה ועד הרגע שהסיוט הזה לקח אותך מאיתנו. 16 ימים שנלחמת בכל הכוח, 16 ימים שהייתי מוכנה להפוך את העולם, למות פעמיים במקומך, רק כדי לא להרגיש לרגע את תחושת החיים בלי הקיום שלך בהם.

איך להסביר לעולם שהיית אבא שלי ולא דוד שלי? איך העולם יכול להמשיך להסתובב כשאתה האיש עם הכי הרבה שמחת חיים, אהבת הזולת, האיש הטוב ביותר שהכרתי, לא מהלך עליו יותר?

כמה אהבת לחיות, לחיות באמת ולא סתם להתקיים, כל יום שלך היה מלא בחיים ועשייה עבור 10 איש לפחות.

לכמה אנשים עזרת? כבר 5 ימים שהטלפון לא מפסיק להתקשר ואנשים זרים מספרים בבכי קורע לב איך עזרת להם, איך הצלת אותם, בלי לצפות לכלום בתמורה. איך כל הטוב שעשית לא שמר עלייך?

ביום ההולדת שלך עלית בסערה השמיימה. כמה אהבת שכולנו מתאספים ליום הולדת שלך, ושוב התאספנו רק הפעם ביום הולדת שלך ליווינו אותך בדרכך האחרונה. נולדת ועזבת את העולם באותו היום, כי אתה מלאך זה מה שאתה!

אני אוהבת אותך עד אינסוף, וכל רגע בחיים האלו בלעדייך הוא כאב חד ומפרק, אך הצוואה האחרונה שלך תוביל אותי לחיות בדרך שתגרום לך להתגאות בי שם למעלה.

אני רוצה לסיים בבקשה קטנה. הקורונה היא לא 'שפעת עם יחסי ציבור' וגם לא 'מגיפה שקרית'. היא מחלה נוראית, בטח זן הדלתא. היא לוקחת אדם בריא, בן 59, כמו דוד שלי והורגת אותו תוך פחות משבועיים.

דוד שלי לא התחסן, ואם יש כעס שלי על עצמי שאחיה איתו יום יום הוא על כך שלא הכרחתי אותו להתחסן. לו היה מתחסן הוא לא היה מת, אין לי ספק בכך. אין לרופאים ספק בכך. אני מבקשת מכם, אם לא התחסנתם התחסנו, אם ההורים שלכם לא התחסנו תעשו הכל כדי שיתחסנו. המוות מותיר את המשפחה קרועה ומיותמת והתסכול על המוות המיותר משאיר אותנו חסרי אוויר.

אם לא למען עצמכם אז למען המשפחה שלכם, תתחסנו".