כחלק מציון היום 75 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית ב- 9/5, ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי ושמעון כצנלסון, סגן ראש העיר לקחו חלק פעיל בארגון ההופעות שהתקיימו ב-18 הוסטלים שונים בעיר אשדוד הכל תחת ניהולה של אגף הקליטה

אחד מהסיפורים היותר מעניינים ומרגשים היה ביקור וטרן אשר לחם בקרב קורסק. קרב קורסק היה קרב השריונרים הגדול בעולם אשר היה אחד הקרבות היותר מפורסמים בעולם באותה תקופה שהחל את התפנית של המלחמה.

בדרך כלל מצויין היום בצעדה מסורתית ברחבי העיר, אלא שהפעם בשל מגפת קורונה שעלולה לפגוע במיוחד באוכלוסייה המבוגרת המצעד המסורתי שנערך בדרך כלל באשדוד לא התקיים.

במקום זה הגיעו ראש העיר וסגנו יחד עם חברי מועצה נוספים אל בית העולה איתן בעיר בניהולו של ולדימיר אדלשטיין.

ברחוב אלקלעי הם התייצבו מחוץ לדירתו של סלומון מדורסקי שלחם בקרב קורסק (החזית המזרחית, 1943) וכבר עבר את גיל 95. הם הצדיעו לו, שרו לכבודו והביאו לו פרחים. 

בית עולה איתן תחת ניהולו של אגף הקליטה  בעיריית אשדוד,  היה אחראי על הארגון אשר במהלך החודשיים האחרונים עמלו המתנדבים על ההכנות והארגון. ברכות לכל הורטנים (סך הכול 57 בכל העיר) באשדוד.

בית העולה יצאו למבצע בן יומיים בו הופיעו בפני כל וטרן וטרן. ביום חמישי מול ההוסטלים בעיר וביום שישי כיסינו את הוטרנים שגרים בבתים פרטיים. במהלך היומיים הללו השתתפו יותר מ- 80 מתנדבים. 

מארק דן קירי אחד ממתנדבי בית העולה "איתן" סיפר: "לפני שבועיים, כשזרקתי כבדרך אגב במרכז המתנדבים של בית עולה איתן לצרכי קורונה, שאנחנו חייבים לארגן לכבוד הווטרנים היקרים שלנו ברכה ושי לכבוד יום הניצחון, לא דמיינתי שנגיע לקנה מידה שהגענו אליו ביומיים האחרונים.

אני ציפיתי למשהו צנוע ונחמד, שחלילה לא נחיה עם ההרגשה ששכחנו אותם. ואז שאמרו לי שאנחנו הולכים לעשות לכל וטרן מופע אישי, חשבתי שמסתלבטים עלי.

עד שראיתי במו עיני – צבא של מתנדבים, בחולצות לבנות וחיוכים נצחיים מגיעים בבוקר עם תחושת שליחות, לברך את האנשים שבזכותם אנחנו נמצאים כאן.

ביומיים של עבודה, אנחנו הגענו עד לאחרון הווטרנים של העיר אשדוד. שרנו להם שירים מימים עברו עם דגלי ישראל מונפים באוויר.

מרוב עוצמה, כל הרחוב שבו הופענו יצא לרחוב ושאל – "על מה המהומה?!" קחו את כל השנים שאנחנו צועדים במצעדי הניצחון ולא תגיעו לכמות האנשים שזכינו להראות להם את הגיבורים של הימים ההם, הלוחמים שהביאו לנו את החיים.

בשיר שנכתב במיוחד לכבוד יום הניצחון, אנחנו שרים שיום הניצחון הוא "חג עם דמעות בעיניים". השנה הבנתי למה התכוון המשורר – במשך יומיים לא היה רגע אחד שלא הצלחתי לעצור את דמעות הגאווה שלי.

את הגאווה שלי בדור העתיד שזוכר, בדור הילדים שתומכים בהורים ושולחים לנו אינספור תודות על שמחה שלא ניתן לתאר במילים. וכמובן בדור ההוא, דור העבר, דור הגיבורים ששחררו את כל אירופה. שנלחמו ביפן ובמזרח התיכון. שעומדים גאים בניצחון שרשום על שמם. עם מדליות בוהקות על דש החליפה שמסמנות ניצחונות קטנים שהצטברו לניצחון גדול.

שבועיים שלמים, חבריי עברו איש איש. בתחבולות גילינו את הגיל שלנו ומה שהם עשו. הכול כדי לדעת איזה גיבורים אנחנו עומדים לברך. לחלקם אפילו הצלחנו למצוא מסמכים מקוריים מארכיוני המלחמה על מעשי הגבורה שהם עשו, בעבורם הם זכו במדליות שהם עונדים על עצמם".