בעקבות מותה של אושר דרעי בת ה-23, שסבלה מאלרגיה לחלב ונפטרה לאחר שהוגש לה בטעות קינוח חלבי במסעדה בשרית כשרה בצפון, ראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי,  קיבל את עצתו של חבר מועצת העיר חנוך דרך ארליך לקדם חקיקקה מקומית שתחייב מוסדות ציבור, בתי עסק מסעדות ומפעלים, בהם מוגש מזון, בהחזקה דרך קבע של זריקת אפיפן לאלרגיים.

עד שזה יקרה, הורה ראש העיר לרכוש מזרקי אפיפן לכל המסעדות בעיר. "חקיקה ארצית כזו קיימת כבר לגבי מוסדות חינוך, ונכון שנרחיב אותה למקומות נוספים בהם מוגשים מוצרי מזון" - אמר לסרי. "גם ברשויות מקומיות אחרות, שכמונו אינן מוכנות להמתין לחקיקה ארצית שאולי תיקח זמן רב, מתכוונים לקדם חקיקה מקומית בנושא זה, ואשדוד תהיה מהחלוצות שביניהן".

"בינתיים" - הוסיף ראש העיר, "בעצה אחת עם עו"ד ארליך, הנחיתי לרכוש במיידית מזרקי אפיפן לכל המסעדות בעיר, בנוסף למסע הסברה מקיף, והצבת שלט ברור בכניסה למסעדה ועל שולחן ההגשה, הקורא לכל הלקוחות עם אלרגיה ליידע את צוות השירות במסעדה".

כאחת שסובלת מאלרגיות בעצמה, חברת המועצה סטלה ויינשטיין מתנגדת לחיוב המסעדות בהחזקת המזרקים. לדבריה, המוות של דרעי מנוצל על ידי "הלוביסטים הציניים של חברות התרופות" וזאת על מנת לקדם חובת החזקת מזרקי אפיפן בעסקים ומסעדות ובכך להגדיל את ההכנסות של חברות התרופות.

"זוהי יוזמה שיכולה לפגוע ולא להיטיב" - פרסמה ויינשטיין בדף הפייסבוק שלה. "זו יוזמה ששוב פעם מעבירה את האחריות לבעלי העסקים, במקום אלו שבאמת אמורים לטפל בנושא, אנשי הרפואה. זו יוזמה רעה לא בגלל העלות הכספית אלא בגלל הקלות שבה זורקים לפתחם של בעלי העסקים עוד ועוד אחריות שאין בידם את הכלים לשאת".

ויינשטיין בדבריה מסבירה כי אפיפן זו תרופה מסכנת חיים שעלולה אף להוביל למוות אם לא משתמשים בה כראוי. "מדובר באדרנלין ריבונו של עולם!" - היא כותבת, "הציפייה שמלצר בן 16 ידע להבדיל בין התקף אנפילקטי כתוצאה מאלרגיה לבין התקף לב היא פשוט הזויה, במיוחד כשאין הסברה ומודעות. רק שבמקרה אחד מזרק אפיפן יציל ובמקרה השני יהרוג באופן מיידי! אז באמת תגידו לי מי יישא אז באחריות?"

ויינשטיין מוסיפה ומסבירה כי היוזמה תביא להעברת האחריות מאותם בעלי אלרגיות לבעלי העסקים, מה שעלול להוביל לדבריה למקרים שבהם בעלי אלרגיות יעדיפו שלא להחזיק מזרק בכיס כי גם ככה יש כזה בכל מסעדה.

ויינשטיין: "אושר מתה בביה"ח שיכול והיה צריך להציל אותה. איו פה עוררין טיפול מקדים מציל ממוות. זה לא האפיפן במסעדה! זו אוזלת היד וזו הרשלנות וזה חוסר המודעות שהרגו את אושר. ואם אנחנו רוצים להבטיח שאושר ז"ל תהיה האחרונה – בזה צריך לטפל, לא באפיפן במסעדה".

לטענתה של ויינשטיין "הפתרון צריך להיות בהסברה מאחר ויש חוסר מודעות עצום בנושא הזה. האדם האלרגי חי במדינה שבה אף אחד, חוץ ממנו, בכלל לא יודע מה זו אלרגיה למזון. בטח שלא מה זה אפיפן. הניצול של אנשים לנהל את השיח על גב המסעדות, איך לומר…בעיקר פופוליסטי ולא מקדם אותנו לשום מקום". 

לאור זאת, בכוונתה של ויינשטיין להתנגד לכל יוזמה "שתטיל שוב פעם, עם יד קלה על ההדק, את האחריות המשפטית והמצפונית על בעלי העסקים". היא מוסיפה ומציינתכי היא תפעל לקיום הרצאות בבתי הספר בנושא ולהצבת שלטים המסבירים את ההשלכות של הכנסת אלרגנים למקומות ציבוריים.

ויינטשיין מוסיפה ומותחת ביקורת על קלות הדעת, לכאורה, בה נבחרי ציבור משתמשים בכח שניתן להם מבלי לחקור לעומק את העובודת. "יש במדינת ישראל בעיה חמורה מאוד של נבחרי ציבור שלא חוקרים לעומק את כל הצדדים של המטבע, וחושבים שאם יש להם פטיש ביד, אז כל בעיה היא מסמר, ונוטים לשבור צלחות עדינות מזכוכית" - סיכמה את שכתבה.