5 שנים אחרי שכתב האישום נגד עמרם כנפו ויצחק דרי, סגני ראש העיר לשעבר,  השופט דניאל בן טולילה פסק הרשעה כנגדם בגין  בעבירות של שוחד מרמה והפרת אמונים במספר סעיפים.

השופט פסק כי על הנאשמים היה אסור לעסוק בנדל"ן בתחום השיפוט של העיר אשדוד, זאת מאחר והדבר מציב אותם "בניגוד עניינים חריף".

הנאשמים עשו דין לעצמם בכך שהשתתפו בישיבות שעסקו בענייני נדל"ן שלהם יש נגיעה אם בשותפות ואם בשל כך שקיבלו תמורה. הם החליטו באיזה ישיבות להשתתף. מתי לצאת מהישיבה ומתי לחזור.

עוד פסק כי  ישנן ראיות ישירות לקבלת הכסף ולמטרתו.

תגובת הפרקליטות

בית המשפט המחוזי בב"ש קיבל את עמדת הפרקליטות והרשיע  את עמרם כנפו, לשעבר ממלא מקום ראש העיר אשדוד ואת יצחק דרי, לשעבר חבר מועצת העיר וסגן ראש העיר, בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום- שוחד, מרמה והפרת אמונים. דרי הורשע בנוסף גם בעבירות מס והלבנת הון. 

בהתאם להכרעת הדין, יצחק דרי, בהיותו עובד ציבור, קיבל כספי שוחד מהקבלנים בעיר אשדוד, בסך של למעלה מ-2.5 מיליון ₪. עמרם כנפו הורשע בקבלת שוחד בסכום של מאות אלפי שקלים.

בית המשפט המחוזי העביר מסר חד וברור, לפיו עיסוק בנדל"ן של חבר מועצה, באופן שבו פעלו הנאשמים בקידום פרוייקטים של קבלנים, מהווה שוחד והפרת אמונים. בית המשפט קבע, כי הנאשמים היו "בניגוד עניינים חריף" עם הקבלנים בעיר אשדוד ולכן אסור היה להם לעסוק בקידום פרוייקטים של נדל"ן בעיר. בית המשפט הדגיש, כי החוק אוסר על חבר מועצה לא רק להצביע בוועדה לטובת מי שמעסיק אותו, אלא גם לפעול מחוץ לוועדה. בית המשפט התייחס גם להיקף העצום של פרוייקטים קבלניים בהם עסקו הנאשמים, בשכר, ובניגוד לחוק.

המדובר בפרשייה רחבת היקף, שעניינה שוחד בעיריית אשדוד במספר רב של פרוייקטים וקבלנים מעורבים. בשנת 2017, פרקליטות מחוז דרום (פלילי), באמצעות עו"ד שלום שיפר, הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע 5 כתבי אישום נגד 21 נאשמים- נותני ומקבלי השוחד, ובהם חבר מועצת העיר אשדוד, קבלנים וחברות שבבעלותם, בגין מעורבותם, כל אחד לפי חלקו,  בפרשת השוחד.

כתב האישום, בו הורשעו היום הנאשמים לאחר ניהול הוכחות,  מתאר כיצד הנאשמים עמרם כנפו ויצחק דרי, בעת שכיהנו בתפקידים שונים בעיריית אשדוד ובמועצת העיר, קיבלו שוחד מהיזמים ומהקבלנים – אם בכסף ואם בטובות הנאה - בתמורה לקידום ענייניהם העסקיים בפרויקטים נדל"ניים בעיר אשדוד ובוועדות התכנון והבנייה, לעיתים קרובות תוך שהם פועלים בניגוד עניינים.

מרבית הנאשמים הודו במסגרת הסדרי טיעון, הורשעו בעבירות שונות- כל אחד לפי חלקו, והוטלו עליהם עונשים שונים ובהם קנסות וחילוטים בסך כולל של כ-20 מיליון ₪.

במסגרת הפרשה, הורשעו גם הקבלנים, שאינם עובדי ציבור, בעבירות של שוחד, הפרת אמונים או סיוע להפרת אמונים, כל אחד לפי חלקו.

בית המשפט הטיל עליהם בהתאם לבקשת הפרקליטות צו איסור יציאה מהארץ עד לקבלת גזר הדין וקביעת העונשים.

הרקע

אחרי כחמש שנות משפט, בבית המשפט המחוזי הוקראה הכרעת הדין בעניינה של עמרם כנפו ויצחק דרי, שהואשמו בשנת 2017 בקבלת שוחד והפרת אמונים. כתב האישום נולד לאחר 5 שנות חקירה של המשטרה, במסגרתה נחקרו קשריהם של כנפו, ודרי  עם קבלנים בעיר וקידום ענייניהם - תוך ניצול השפעתם, לכאורה, בועדות התיכנון בהם היו חברים ומשפיעים.

כנפו ודרי היו דמויות מפתח בעולם הפוליטי ציבורי של העיר אשדוד והחקירות/חשדות הוציאו אותם מהמשחק כליל. 

כנפו ודרי הכחישו לאורך כל הדרך כי לקחו שוחד, וטענו כי ביצעו עבודתם למען הציבור ללא משוא פנים.
העבירות עליהם הועמדו לדין כנפו ודרי, אירעו לפני 18 שנה, החקירות החלו לפני 10 שנים ונמשכו 3 שנים. עיוות הדין של שנים רבות. כנפו ודרי כבר שילמו מחיר כבד ביותר הן מבחינה ציבורית והן מבחינה כלכלית אישית ומשפחתית ולו בגלל המריחה הבלתי סבירה ובלתי נתפסת של הדין שהוכרע דור אחרי.

הנאשמים האחרים, ביניהם קבלנים וחבר מועצה לשעבר (הפרת אמונים ברף הנמוך), הודו בעבירות במסגרת הסדר טיעון ונגזרו עליהם עונשים קלים יחסית של עבודות שרות.

כתב האישום

על פי כתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז דרום (פלילי) באמצעות עו"ד שלום שיפר, כנפו, הואשם בעבירות של לקיחת שוחד והפרת אמונים.

בכתב האישום תואר כנפו כי הנו איש מרכזי ודמות מפתח בעיריית אשדוד, הן ביכולתו להשפיע על מהלכים בעירייה, והן בנושא התכנון בעיר, כאשר הוא גם בעל היכרות רבה והבנה בתחום התכנון והבנייה.

כנפו שימש במשך השנים כסגן ראש העירייה, חבר ועדת בניין ערים, הממונה על מינהל הרווחה, ומאז 2008 הוא כיהן כממלא מקום ראש העירייה. מאז פברואר 2009 החליף את ראש העיריה במרבית הדיונים ב"וועדת השניים" שהיא רשות הרישוי שדנה בבקשות להיתרים הקשורים בבנייה, וכן החליף לעיתים מזדמנות את ראש העירייה בישיבות ועדות התכנון ובנסיבות אלה אף שימש כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

כתב האישום המרכזי מתאר כיצד הנאשמים עמרם כנפו ויצחק דרי, קיבלו לכאורה שוחד מיזמים ומקבלנים בעת שכיהנו בתפקידים שונים בעיריית אשדוד ובמועצת העיר. על פי כתב האישום, השוחד התקבל גם בצורת כספים שהועברו אליהם וגם בצורת טובות הנאה ובתמורה לכך, קודמו ענייניהם העסקיים בפרויקטים נדל"ניים בעיר אשדוד ובוועדות התכנון והבנייה.

דרי נאשם בקבלת שוחד בסכום כולל של יותר מ-2.5 מיליון שקל. כנפו נאשם בקבלת שוחד בסכום כולל של כ-240 אלף שקל, בנוסף לאופציה לרכישת מגרש מקבלן.

עמרם כנפו כפר בכל האישומים נגדו:

"כל פעולותיו היו חוקיות וגלויות. הוא לא פעל במחשכים ולא ניסה להסתיר דבר. התקשרויותיו העסקיות המצוינות בכתב האישום נעשו בתקופה בה הדבר היה מותר לו והוא הקפיד על חציצה מוחלטת וברורה בין תפקידיו כחבר מועצה לבין פעולותיו העסקיות.

בתקופה בה הנאשם לא קיבל שכר מעיריית אשדוד הוא נזקק לפרנסה. בשל כך, הנאשם פתח עוסק מורשה, בהלימה לכישוריו וכשרונותיו, ופעל באמצעותו והכול, כאמור, באופן גלוי. כאשר שב לקבל שכר מעיריית אשדוד, סגר את עסקו.

כל עסקאותיו היו מסוימות ומקצועיות, תחומות במהותן, במשכן ובתמורה ששולמה עבורן, שהייתה מידתית. כך גם כאשר ניסה לעשות עסקת נדל"ן, היתה זו עסקה נעדרת פליליות שכל כולה מפגש כנה בין מוכר מרצון לקונה מרצון.

הנאשם מעולם לא נשכר על-ידי יזמים כדי לקדם פרוייקטים, כפי ששב ונטען בכתב האישום; הנאשם מעולם לא השתתף במקביל להתקשרויותיו העסקיות בישיבות וועדת התכנון אשר דנו בנושאים שלהם היתה לו נגיעה, כפי ששב ונטען בכתב האישום.

כתב האישום הוא תוצאה של אבן רכילות שקרית שנזרקה לבאר אי שם בשנת 2007 , ועליה נעטו והודבקו בתפרים גסים מלבושים פליליים חסרי צידוק. האישומים מתייחסים בעיקרם לשנים 2005-2004. הנאשם נחקר החל משנת 2012 ובמשך 3 שנים, כאשר כתב האישום הוגש רק כעבור שנתיים. המדובר בפרקי זמן ארוכים מעל ומעבר לכל מידה. התוצאה, לפיה הנאשם נותן את הדין על אירועים בני מדור אחר הינה מקוממת עד כדי טענת הגנה מן הצדק.

יצחק דרי - כפר באישומים נגדו:

במענה לכתב האישום, דרי טען כי לא הייתה כל מניעה חוקית בתקופה הרלבנטית, לחבר מועצה שאינו מקבל שכר, ובלבד שאינו משתתף בישיבות ובועדות בהם מתקיים דיון בעניינם של בעלי העניין מהם הוא מקבל שכר. דרי טען כי קיבל יעוץ משפטי טרם קשר קשרים עיסקיים כאלה ואחרים, ועל כן פעל כחוק ועל פי הייעוץ המשפטי שניתן לו. 

פסק הדין המקוצר

לפני כבוד השופט דניאל בן טולילה                                                               ‏24 פברואר 2022

"זה טבעי שחבר מועצה לא יכול לעבוד בפרויקט שתחום השיפוט של העירייה שלו. זה א' ב' שכל  יזם יודע...זה דבר אלמנטרי וברור שחבר מועצה לא יכול לעסוק בפרויקט שבתחום העירייה שלו...לא צריך חוות דעת ולא יעוץ משפטי ולא כלום, לחבר מועצה אסור לעבוד בייזום פרויקט בתחום השיפוט של העירייה בה הוא משמש חבר מועצה" (דברי הנאשמת 6 בהתייחסה לכללי "האסור והמותר" של חבר מועצה).

מבוא:

1. הכרעת דין זו עניינה פרשות שחיתות בעיר אשדוד שתחילתן בשנות ה-2000 וסופן בשנת 2011. כתב האישום המתוקן אוחז שמונה אישומים הנוגעים לשורת פרויקטים נדל"נים בעיר אשדוד בכללם "בית החלמה ליולדות"; "מגדלי נוף"; פרויקט "שדה עוזיהו"; "רובע ט"ז"; מגרש 136; מגדלי TOWERS K; "שומרז סיטי"; ופרויקטים נוספים.
2. בכל העת הרלוונטית, הנאשמים 1 ו-2 אחזו במשרות ציבוריות ונחשבו "עובדי ציבור" בהתאם להגדרת החוק. על פי המתואר בכתב האישום, אלו קיבלו שוחד מהנאשמים 11-4, בזיקה לפרויקטים שבאותה עת נבנו בעיר אשדוד. חלק מהאישומים חולשים על תקופה ארוכה ומתארים את השתלשלות האירועים משלב רכישת הקרקע, עובר לקבלת ההחלטות התכנוניות וכלה בבנייה בפועל.
3. כתב האישום הוגש בשנת 2017 ובמהלך ניהולו של התיק, הגיעה המאשימה, בשלבים כאלה ואחרים, להסדרי טיעון עם הנאשמים 11-4, כך שהכרעת דין זו נסובה סביב חלקם של מקבלי השוחד, הנאשמים 1 ו-2 יחד עם נאשמת 3 שהיא החברה אותה הקים הנאשם 2 במסגרת עיסוקו בנדל"ן.
4. בטרם בית המשפט יידרש לראיות שהוצגו על-ידי הצדדים בנוגע לכל אישום, יש להידרש למספר נושאים "רוחביים" שרלוונטיים לכל האישומים, אשר יהא בהם כדי לבאר את התמונה, לסייע להגיע למסקנות העובדתיות ונגזרת מכך למסקנות המשפטיות.

תפקידיו הציבוריים של נאשם 1 על פני ציר הזמן:

6.  אין חולק כי הנאשם 1 כיהן כסגן ראש העיר אשדוד משנת 1999 ועד לשנת 2003. משנת 2003 ועד שנת 2006, בהתאם להסכם רוטציה, ליאון בן לולו כיהן כסגן ראש העיר כשבאותה העת הנאשם 1 מכהן כחבר מועצה וחבר בוועדת המשנה לתכנון ובנייה (להלן: "וועדת המשנה"). בין השנים 2006 ועד שנת 2008 הנאשם 1 שב לכהן כסגן ראש העיר. החל משנת 2009 הנאשם 1 החליף את ראש העיר במרבית הדיונים ב"וועדת השניים" שהיא רשות הרישוי הדנה בבקשות להיתרים על פי חוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). בנוסף, החליף לעיתים מזדמנות את ראש העיר בישיבות של וועדת התכנון והבנייה ובנסיבות אלו אף שימש כיושב ראש הוועדה.

תפקידיו הציבוריים של הנאשם 2 על פני ציר הזמן:

7. משנת 1989 ועד שנת 1998 הנאשם 2 כיהן כממלא מקום ראש העיר. במקביל בין השנים 1994-1998 כיהן גם כחבר וועדת המשנה. החל משנת 1998 ועד לשנת 2012 כיהן הנאשם 2 כחבר מועצת העיר. לדבריו, במהלך תקופה זו הוא כיהן ב"כל וועדה אפשרית" (ת/273 עמ' 2). לעניינו חשובה העובדה כי בין השנים 2005-2004, כיהן נאשם 2 כחבר בוועדת המשנה: "הייתי כשנה וחצי שנתיים חבר בוועדת בניין ערים אחרי זה עזבתי ואם אני לא טועה הייתי חבר בוועדת כספים" (ת/237, עמ' 28).
8. בעניין זה, אף שהצדדים חלוקים לגבי המועד המדויק שבו חדל הנאשם 2 לכהן כחבר בוועדת המשנה, הרי שמתוך הפרוטוקולים נלמד כי זה המשיך לכהן כחבר וועדת המשנה לכל אורך שנת 2005 . למעשה, גם בישיבות הראשונות של וועדת המשנה בתחילת שנת 2006 . הנאשם 2 מופיע כחבר וועדת המשנה (שלא השתתף) ורק החל מחודש יוני ואילך שמו כבר אינו מופיע כחבר וועדה (למעט ישיבה אחת שבה החליף את ליאון בן לולו).

בקיאותו הרבה של נאשם 1 בחוקי התכנון והבנייה:

9. אין חולק בנוגע לבקיאותו הרבה של נאשם 1 בחוקי התכנון והבנייה והדבר אף אושר במסגרת המענה לכתב האישום. כך, בין היתר, תיאר צבי צילקר ראש העיר, מהנדס בניין בהשכלתו, ויו"ר וועדת המשנה בחלק ניכר מהתקופה הרלוונטית, את ידענותו של נאשם 1: "בחור מוכשר, אני אמרתי, בחור שבקיא בחוק אולי מכל אדם אחר במועצה. אדם שחריף מאוד" "הייתה לו השפעה, היו גם מקרים שאני נשארתי במיעוט למרות היותי יו"ר וועדה או משהו כזה. הייתה לו השפעה "תרשה לי להחמיא למר כנפו שהוא הטוב מבין כל חברי המועצה בכל מה שקשור לחוק התכנון והבניה... אני אמרתי גם ברבים, זה לא לעג, זו אמירה מבחינתי" .
10. הנאשם 1 מודע היטב לכישוריו בתחום ולא בכדי העיד על עצמו כי: "ההבדל ביני לבין הרבה חברי וועדה הוא שאני באמת מבין בתחום ומתמצא בתחום. אני נחשב לאחד האנשים שמתמחים בחוק התכנון והבניה לאחר הרבה שעות בוועדות השונות... אני כל הזמן מתעדכן בחוקים החדשים ובפסיקות החדשות ברוב ההחלטות שאני הובלתי כמעט ב 98 אחוז מהמקרים וועדת הערר הלכה לפי עמדתי".
11. ידענותו של הנאשם 1 לא נותרה בגדרי ההחלטות התכנוניות בוועדת המשנה, אלא חלשה על הנעשה בפועל בעיר אשדוד: "אני יודע כל מה שזז בעיר, אני יודע מה כל קבלן רוצה מה הכוונות העסקיות של הקבלנים שהגישו תכניות, אני מתמצא בתביעות ובהליכי התכנון השונים"; "...הכוונה שלי שהחלק הראשון בקביעתך נכון קרי שאני נחשב כדמות מפתח בכל נושא התכנון בעיר..." .
12. ביחס לשאלה האם הוא אכן יכול (כפי הדימוי שלו בעיני הקבלנים) לשכנע את הועדה להחליט בניגוד להמלצת מהנדס העיר, השיב הנאשם 1: "במידה ובמקרה דומה או זהה היו תקדימים הפוכים, במקרים כאלה יכולתי לשכנע את הצוות המקצועי שהם טועים [...] לשאלתך, האם אני נחשב ל'איש החזק' בעיריית אשדוד, התשובה היא לא. זה ביטוי שהתקשורת ייחסה לי, אם מתייחסים שאני בולט בקרב חברי המועצה בידע בחוק התכנון והבניה, אז אכן אני קצת בולט... הדימוי בעיר הוא כזה שעמרם כנפו מבין" .
13. מקצועיות זו של הנאשם, ראויה לשבח ונדמה שזו הציפייה מכל משרת ציבור, בפרט כזה שאמון על תחום מקצועי כתכנון ובנייה. אקדים המאוחר, ואציין כי אותה בקיאות ודומיננטיות תבוא לידי ביטוי בהחלטות רבות שהתקבלו על ידו, בין במישרין ובין בעקיפין,  בפרויקטים בהם הייתה לו ולנאשם 2 נגיעה אישית. על פי רוב, וכפי שיפורט באריכות ביחס לכל אישום, דובר בהחלטות שהיטיבו עם היזמים שכתוצאה מכך גרפו לכיסם מיליוני שקלים או חסכו הוצאתם של סכומים כאלה. אותה דומיננטיות תבוא לידי ביטוי גם בהשפעה על אחרים בוועדה, ביכולת שכנוע, בהצגת נימוקים מקצועיים להחלטה, אף שזו נגועה בניגוד עניינים, לא אחת בניגוד לעמדת מהנדס העיר, ראש העיר (בכובעו כיו"ר הוועדה), כמו גם בניגוד לעמדת היועץ המשפטי.

האם מותר לחבר מועצה לעסוק בנדל"ן או לפעול עבור קבלן בתחומי העיר שבה הוא מכהן:

בין הצדדים ניטשה מחלוקת נורמטיבית עקרונית: האם בתקופה הרלוונטית מותר היה לחבר מועצה, שאינו מקבל שכר מעירייה, לעסוק בנדל"ן בתחומי העיר אשדוד.

14. לשיטת המאשימה, עיסוק שכזה אסור מעיקרו, אז, כהיום. נטען כי למעט רכישת דירה פרטית, כל עיסוק בנדל"ן של חבר מועצה, גם אם אינו חבר בוועדת המשנה, בתחומי העיר בה הוא מכהן, הוא אסור. הדברים אמורים בין אם המדובר בתיווך, ייעוץ, קידום וליווי פרויקטים, סיוע בקבלת היתרים, יזמות וכיו"ב. המדובר בניגוד עניינים "מובנה" בין החובות המוטלות על חבר המועצה במסגרת תפקידו הציבורי לבין עיסוקו הפרטי בנדל"ן. אליבא המאשימה, נוכח האיסור הנורמטיבי, יש לראות בפעולות שביצעו הנאשמים, אגב עיסוקם בנדל"ן (כל אחד בהתאם לתקופה ולמעשים המיוחסים לו באישומים השונים) משום עבירה פלילית גם במקרה שבו תתקבל גרסתם העובדתית ולפיה התשלומים השונים שקיבלו מהקבלנים אינם בזיקה לתפקידם הציבורי.
16. אשר לאופן יישום סעיפים אלו, פורט כי במועדים הרלוונטיים חבר מועצה, לפי שיקול דעתו, היה מחיל על עצמו את הוראות סעיף 47 לחוק התכנון והבניה, וסבירות החלטתו הייתה נבחנת בדיעבד. רק לאחר התיקון, הופקעה מחבר המועצה ההחלטה בדבר שאלת ניגוד העניינים. במקרה הנדון, הנאשמים פסלו עצמם מלדון ביחס לפרויקטים בהם היה מעורבים. משך הזמן שנמנעו הנאשמים מלדון או להצביע ביחס לאותם פרויקטים, נגזר מטיב ההתקשרויות שהיו קצרות מועד, בזמן ובמהות. הוטעם כי החלתם של כללים נוקשים מידי תביא לפגיעה בחופש העיסוק ותמנע העסקתם של עובדים איכותיים בשירות הציבורי.
17. סנגורו של נאשם 1 הוסיף כי אפילו היה תקף באותן השנים סעיף 44ד לחוק התכנון והבניה, ספק האם היה נקבע שמדובר בניגוד עניינים תדיר הפוסל המשך כהונה בוועדה וזאת בהבחנה מבג"ץ קאסוטו שבו העותר היה בעל משרד אדריכלים גדול ומבוסס הפועל זה שנים רבות. אשר על כן, לא ניתן לשלול כי היועץ המשפטי של הוועדה היה קובע איסורים דומים לאלה שגזרו עליהם הנאשמים ומיוזמתם, על מנת לנטרל את ניגוד העניינים.
18. על פי הנוהג שהונהג בוועדת המשנה באותה עת, חבר וועדה שהיה בעל נגיעה לנושאים שנדונו, היה מודיע לפרוטוקול שהוא לא משתתף בדיון ויוצא ממנו, מבלי לציין את סיבת המניעות. לחלופין, הוא כלל לא מגיע לדיון באותו יום. בכך, קוים המתווה לנטרול ניגוד עניינים, כאמור בסעיף 47 לחוק התכנון והבניה.
19. הוספתו של סעיף 44 ד' לחוק התכנון והבניה, נבע מחוסר הבהירות הנורמטיבית ששרר באותה עת והצריך את המחוקק לומר דברו באופן מפורש. מדובר בחיקוק מאוחר לביצוע עבירות, ומכאן גם בהתאם לעקרון החוקיות יש להחיל את הנורמה המקלה עם הנאשם.
    

    גם ב"כ הנאשמים 2 ו-3 סבור כי אין כל מניעה שחבר מועצה יעסוק בנדל"ן בעיר שבה הוא מכהן. לדבריו, חבר מועצה ללא שכר כמוהו כ"מתנדב". משכך, יש לבחון את סוגיית ניגוד העניינים אך ורק בזיקה לנוכחות בדיונים של הוועדה או הצבעה בקשר אליה. החלת ניגוד העניינים בזיקה גם לפעולות של חבר מועצה שאינן כרוכות בהשתתפות בהצבעות או בישיבות, הנה בבחינת הרחבה של ה"רשת הפלילית" באופן "חסר תקדים" ואין לקבלה.

דיון והכרעה:

ההתייחסות הספציפית לנאשמים ומאפייניהם יהא בה כדי לדחות מרביתן של טענות ההגנה ותהפוך חלק גדול מהן בלתי רלוונטיות, מיתממות ולעיתים מגוחכות. בחינת הנסיבות הקונקרטיות של המקרה מובילה למסקנה ברורה וחד משמעית: נוכח טיב עיסוקיהם הפרטיים של הנאשמים 1 ו -2 בתקופה הרלוונטית אסור היה להם בתכלית האיסור להמשיך ולכהן כחברי מועצה, לא כל שכן חברים בוועדת המשנה. הנאשמים היו מצויים בניגוד עניינים חריף וקיצוני שקשה להפריז בעוצמתו.

מהות הפעילות הנדל"נית של הנאשמים:

הדרך למסקנה הסופית אליה הגיע בית המשפט, תחילתה בפירוט, הלכה למעשה, של הפעילות הנדל"נית של הנאשמים בתקופה הרלוונטית. ובמה דברים אמורים. הנאשמים 1 ו-2 ביקשו "לעשות לביתם" בתקופה בה לא קיבלו משכורת מהעירייה ובכך אין כל חטא, נהפוך הוא. עבור הנאשם 1 דובר על תקופה של כשלוש שנים בין 2003 ועד 2006 .

הנאשם 2 היה בתקופה הזו כבר "פנסיונר" של העיריה (תואר שבו הרבה בא כוחו להשתמש על מנת לצמצם מעמדו והשפעתו) לאחר שכיהן במגוון של תפקידים, לרבות ראש אגף חינוך ומ"מ  ראש העיר.

הנאשמים שבפניי, היו מעורבים בפועל ובכוח בפרויקטים נדל"ניים עצומים בעיר אשדוד, חלקם, מהגדולים שבעיר, הן מבחינת היקפם, עלותם, מורכבותם התכנונית ומשכם. רבים מהפרויקטים שלא לומר בכולם, הובאו בפני הוועדה המקומית לצורך שינוי ייעוד, תוספת יחידות דיור, בקשות והקלות. בחלק מהפרויקטים היה צורך בהעברת המלצת ועדת המשנה לאישור הוועדה המחוזית. ברבים מהפרויקטים היה צורך בקבלת היתרים ונדרש קשר הדוק עם מחלקות שונות בעירייה, בין אם בבקשות להיתרים ובין אם בקשות תכנוניות.

האישום הראשון הנוגע לבית  החלמה ליולדות עניינו אופציה לרכישת מגרש על ידי הנאשם 1, שינוי ייעוד מקרקעין (בפעם השנייה) וכוונה לבנות עליו 32 יחידות דיור.

האישום השלישי הנוגע למגדלי נוף (שלטענת נאשם 1 פעל בו כמתווך), עניינו הקמת רב קומות, לא רחוק מקו החוף, תוך שינוי תכנית בינוי, והוספתן של 34 יחידות דיור לתוכנית המקורית.

האישום הרביעי הנוגע ל"מבוא אשדוד" (שבו נאשם 2 קיבל אופציה להיכנס כשותף) עניינו פרויקט עצום בהיקפו הנוגע לסיפוח קרקעות חקלאיות השייכות למושב שדה עוזיהו, המצויות בגבולה הדרומי של העיר אשדוד ונרכשו על יד קבוצת יזמים. המדובר במאות דונמים שעליהם הוקמו, ועתידים להיות מוקמים, שטחי מסחר, תחנות דלק, אוניברסיטה ומתקנים ציבוריים.

האישום החמישי שעניינו רובע טז (שבו לדברי הנאשם 2, עסק כ"מייעץ" לשלושת הקבלנים שזכו במכרז לרכישת הקרקע), כשמו כן הוא, נוגע להקמת מאות יחידות דיור ברובע חדש, תוך הוספתן של עשרות יחידות דיור לתוכנית המקורית לצד הצורך בקבלת היתרי בניה.

האישום השישי הנוגע לחברת "יחד הבונים" (שבו לטענת נאשם 1 הוא רק תיווך בין מוכר הקרקע לקונים), עניינו פרויקט הכולל 82 יחידות דיור במגרש 136 ב"סיטי" שחייב שינוי מדיניות העירייה בנוגע לשטחים עודפים, השבחת קרקע ומתן הקלות בחישוב ההשבחה.

בפרויקט K TOWERS דובר על הגדלת זכויות והוספתן של 350 יחידות דיור (כאשר לטענת הנאשם 2 הוא נתן ליזמים הלוואה בריבית, בסך של כמיליון ₪) .

בשומרז סיטי שבו היזם העסיק את חתנו של נאשם 2 לבקשתו ושניים מילדיו קנו דירה מהיזם, דובר על פרויקט שבו נבנו מלכתחילה 341 יח"ד ונדונה בקשה לתוספת של 20% לכמות זו.

בכל אחד מהפרויקטים בהם היו מעורבים הנאשמים והוספו יחידות דיור, היה צורך להחליט האם התוספות יבואו בדרך של השבחה או יחידות ממאגרים מוכרים, החלטות בעלות משמעות כלכלית של מיליוני שקלים שאמורים להיכנס לקופה הציבורית. החלטות אלו התקבלו בוועדת המשנה לתכנון ובניה, פעמים רבות, במעורבות ישירה של הנאשמים.

במרביתם של הפרויקטים שבהם הייתה לנאשמים טובת הנאה כספית, היו מעורבים הקבלנים הגדולים ביותר בעיר אשדוד, ובכלל. קבלנים מוכרים שחלקם בעלי עתודות קרקע עצומות ברחבי העיר.

במקביל לפרויקטים שבהם היו מעורבים הנאשמים, לאותם הקבלנים היו פרויקטים נדל"ניים נוספים בעיר אשדוד ובקשות מטעמם נדונו באופן תדיר בוועדה המקומית לתכנון ובניה שבה כיהנו הנאשמים כמו גם ב"וועדת השניים".

לא בכדי, אלו הוגדרו על ידי הנאשם 1 הלקוחות הגדולים ביותר של העירייה: "אתה יושב בוועדות פוגש את היזמים. הלקוחות הגדולים ביותר של העירייה הם היזמים: הם מגישים בקשות שונות – היתרים, הם הצרכנים הגדולים של העירייה".

פשיטא כי מקום שבו הנאשמים מקבלים כסף מאותם קבלנים, אף אם מדובר כפי טענתם בתיווך או ייעוץ, הם פסולים מלדון בפרויקט שלגביו קיבלו כסף. אך לא פחות חשוב מכך, הם פסולים מלדון במקביל גם לגבי פרויקטים אחרים שלהם שעולים לדיון והצבעה בוועדת המשנה לתכנון ובנייה.

עצם קבלת כספים מקבלן מסוים, גם אם מדובר בכספים חוקיים, יוצרת מערכת יחסים שבה חבר המועצה, במודע, או שלא במודע, יבקש להיטיב עם מי שדאג לשכרו. עוד יש להניח כי על מנת להמשיך ולפעול עבור אותו קבלן גדול בפרויקטים נוספים שלו בעיר (וכאמור, זו הייתה פרנסתם של הנאשמים באותן שנים), חבר המועצה יימנע מלהחליט החלטות שיהא בהן כדי לפגוע באינטרסים כלכליים של הקבלן.

הנאשם 1 לא חלק על כך בחקירתו, כל עוד נשאל בנושא באופן כללי:
"ש: זאת אומרת שאתה מסכים עם הקביעה, לפיה אם אתה שותף של יזם/קבלן אסור לך להשתתף בכל דיון שהוא הקשור אליו, ולא רק בדיונים, הנוגעים לעסקה שבה אתם שותפים?
ת: נכון" 

הנה כי כן, אף מבלי להידרש למסד הנורמטיבי, ועוד בטרם תינתן התייחסות לטענות ההגנה, עולה כי הנאשמים, במעשיהם, הכניסו עצמם לסיטואציה של ניגוד עניינים חריף, אינטנסיבי וקיצוני. ניגוד עניינים זה אינו ניתן לנטרול בשום דרך, בין אם יש לבחון את המסד הנורמטיבי טרם תיקונו של חוק התכנון והבניה, ובין אם לאחריו.

ניגוד עניינים כללי:

"[...] ...כאשר עובד הציבור נתון במצב של ניגוד עניינים קיים חשש כי הוא יקח בחשבון, שעה שיפעיל את סמכותו, אף את האינטרס הנוגד. כתוצאה מכך עשויה לבוא הפעלה בלתי ראויה של הסמכות. חשש זה בא הדין למנוע. שנית, טעם ערכי. קיומו של שירות ציבורי סדיר, אחראי ובעל עמדה ציבורית נאותה, מחייב אמון הציבור בכך שהחלטות עובדי הציבור הן ענייניות ונעשו ביושר ובהגינות. עובדת הימצאו של עובד הציבור במצב של ניגוד עניינים, פוגעת באמון הציבור במערכת השלטונית. בלב הציבור מתעורר החשש כי שיקולים זרים מנחים את עובד הציבור, ואמונו במערכת השלטונית נפגם. חשש זה בא הדין למנוע".

59. בדומה, בבג"צ 971/99 התנועה למען איכות השלטון נ' וועדת הכנסת [פסקה 46] פ"ד נו(6), 117, צוין על ידי כב' השופט מ' חשין:

"האינטרס האישי הוא האינטרס הציבורי האחר יכולים שיערבלו את מחשבתו הנקייה של איש הציבור – מחשבה האמורה להטביע עצמם אך באינטרס שמופקד על קידומו – יסטו אותו מדרך הישר וירחיקו את ליבו מן העיקר שהוא חייב בו. אם בהשפעות חיצוניות ייעשה, ייפגם אמון הציבור בו, ועל כן אסור לאיש הציבור להימצא במצב שבו יילכד בצבת של ניגוד אינטרסים".

הנאשמים אינם חולקים על עצם האיסור להימצא בניגוד עניינים, וכך גם אינם חולקים שבמסגרת עיסוקם הפרטי נוצר ניגוד עניינים שכזה. ברם, לדבריהם, בתקופה הרלוונטית, התווה דרך לנטרל את ניגוד העניינים ולפיה פעלו.
הודגש כי בעוד שהמדינה מבססת את האיסור על הנחיות ופסיקה, הנאשמים פעלו על פי חוק שהנו גם נורמה מיוחדת.
הואיל והנאשמים נמנעו מלהשתתף בדיונים או בהצבעות נשוא הפרויקטים שבגינם הייתה להם טובת הנאה, אין לומר כי נפל פגם במעשיהם.

דינה של טענה זו להידחות משורה של טעמים משפטיים ועובדתיים. מבחינה עובדתית, חרף העובדה שהנאשמים אחזו בסעיף 47 כקרדום לחפור בו, בפועל הם היו רחוקים עד מאוד מלקיים אחר תנאיו, אם בכלל.

עדותה של מזכירת וועדת בניין ערים אשדוד, הגב' יהודית (דיתה) וויל:

135. המדובר במי ששימשה כמזכירת וועדת בניין ערים באשדוד בין השנים 2012-1991. דברי העדה, שלהם בית משפט רוחש אמון מלא, ממחישים היטב את השפעתם בכוח ובפועל של הנאשמים, 
     
     בנוגע לנאשם 1 העידה:
     "אז אני זוכרת פניות מהלשכה של כנפו, מר כנפו, המזכירה שלו הייתה. מר כנפו מבקש להכניס זה וזה..."; "ש: את זוכרת איזה דברים כנפו ביקש לקדם? איזה בקשות הוא ביקש לקדם? ת: אני זוכרת באופן כללי שמות של יזמים... ש: את זוכרת גם אנשים לא קבלנים אנשים פשוטים, רגילים? ת: אני לא קשה לי לזכור. את הקבלנים הגדולים את זוכרת את השמות האלה" .

וביחס לנאשם 2: "...
אבל אני בהחלט זוכרת שהוא היה בא ומנסה לדחוף ואני זוכרת פעם במיוחד, וזכור לי כי זה היה מן ככה כשאני אמרתי, 'למה אתה לוחץ אותם', ואז זה הרגיז אותו שהוא אמר 'מה פתאום אני לא מלחיץ אתכם'... אז אני אומרת זה היה מאוד מאוד ישן. עוד אני לא יכולה לזכור מתי. אבל זה זכור לי כי זה היה מן התפרץ לי ככה, למה הלחץ וזה עורר כעס... אצל דרי". ובהמשך: "אני פשוט זוכרת את הסצנה כי זה כנראה היה קצת קשה לי. זה היה לי באופן אישי חוויה לא טובה. כי אני לא יכולתי להתאפק ואמרתי למה לוחצים למה אתה לוחץ".

136. דיתה העידה כי לקידומו של תיק שלא על פי הסדר הרגיל יש גם השלכה על מידת מוכנותו שכן לא אחת הגורם המקצועי לא הספיק לעבור על כל הנדרש. בשל כך הוועדה הייתה מאשרת את הבקשות "על תנאי", היינו בתנאי שיסדירו לאחר ההצבעה את הדרישות שברגיל היה מקום להסדירם עוד טרם הבאתה של הבקשה להצבעה:

"...והיו מקרים של תיקים שאני קראתי להם, נתתי להם איזה שם, תיקים מוצנחים שהצניחו עלינו. אז הם היו פחות מוכנים מבחינת בודקות הרישוי ואפילו מהנדס העיר... אני נתתי להם שם זה תיקי חנה סנש, הם צנחו עלינו מקומה חמישית שזה הנהלת העיר... זה תיק חנה סנש כי הוא לא כל כך מוכן. כי הוא לא בסדר היום, אז מן הסתם הוא פחות בדוק. אז היו אולי קובעים תנאים שנאשר בתנאי זה וזה... אבל בעת הוועדה הוא לא כל כך בשל..." 

137. דיתה לא הסתירה את הקושי שהיא יחד עם גורמים מקצועיים אחרים ניצבו בפניו בשל אותן "הנחתות":

"קשה מאוד לעבוד בעבודה שהיא דורשת דיוק והקפדה ושמירה על החוק... בסדר. אז היינו עושים כדברו. היינו מכניסים את זה אבל אני מסבירה את ההשלכות, את הבעיות שזה עושה לדרג ה... לנמלות הקטנות שעובדות... אז בסדר. אז אנחנו מבחינתנו מבחינת הראיה שלנו שאפנו למלא את הדרישות של יושב ראש הוועדה. אבל רצינו שזה ייעשה בצורה מסודרת ולא בדקה תשעים כי זה מקשה על העבודה. פשוט מאוד".

138. מיותר לציין כי לכל אותן פניות מהנאשמים או מלשכותיהם על פי רוב אין כל תיעוד ואיש אינו יכול לדעת דבר "ההתעניינות" המוגברת של הנאשמים באותם תיקים.
139. הנאשם 1 לא נתן מענה ענייני לטענותיה של דיתה, ופטר עצמו בכך ש "היא אמרה שנדמה לה, שהיא התרשמה, אם היא התרשמה כך, שתתרשם. אני צריך לתת דין וחשבון על התרשמות של פקידה בוועדה? עם כל הכבוד" ואולם, דיתה תיארה עובדות ולא תחושות. הנאשם 1 הבין זאת היטב, ולכן, ראה בהמשך עדותו לרמוז שבעצם מדובר בעדות הנמסרת ממניע אישי של העדה לאחר ששתי בקשות שלה ל"שדרוג מעמדה" והארכת מועד הפרישה שטופלו על ידו סורבו על ידי אגף כוח אדם.

דברי הנאשמת 6 – זיוה כהן:

147. כל אחד מהצדדים טען באריכות לגבי המצב הנורמטיבי המחייב בעת הרלוונטית. מבעד לכל אותם טיעונים מפולפלים ואסמכתאות, זה מכאן וזה מכאן, אין זאת אלא היגיון בריא ושכל ישר שמובילים למסקנה ברורה ולפיה חבר מועצה אינו יכול לפעול כיזם עבור יזם או מטעמו בגדרי הרשות בה הוא מכהן. הטיבה לנסח את הברור מאליו דווקא הנאשמת 6:

"... זה טבעי שחבר מועצה לא יכול לעבוד בפרויקט שתחום השיפוט של העירייה שלו זה א' ב' שכל  יזם יודע... זה דבר אלמנטרי וברור שחבר מועצה לא יכול לעסוק בפרויקט שבתחום העירייה שלו... לא צריך חוות דעת ולא יעוץ משפטי ולא כלום, לחבר מועצה אסור לעבוד בייזום פרויקט בתחום השיפוט של העירייה בה הוא משמש חבר מועצה".

מילים כדורבנות. אם כי יש להצר על כך שנאשמת 6 לא טרחה לקיים אחר דבריה במסגרת העסקתו של נאשם 2 על ידה בפרויקט "מבוא אשדוד".

מערכת היחסים בין הנאשמים 1 ו -2 :

173. פרק זה יתאר את מערכת היחסים האישית וחשוב מכך את מערכת היחסים העסקית שנרקמה בין השניים. סוגיה זו "צפה" כבר במהלך החקירות במשטרה וכן במהלך העדויות בבית המשפט. המאשימה לא ראתה לנכון לייחס לנאשמים ביצוע בצוותא של עבירות שוחד, שוחד ב"הנעה" או עבירה של מרמה והפרת אמונים בכך שדנו האחד בעניינו של האחר. ויודגש, גם בית המשפט אינו מוצא לעשות כן, גם לא בהתבסס על הוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין בפלילים.
     
     
174. ומשנאמרו הדברים, למערכת היחסים בין הנאשמים חשיבות להבנת דרך הפעולה של השניים בתקופה הרלוונטית: בין כאשר שניהם היו חברי מועצה וחברים בוועדת המשנה, ובין בתקופה שבה נאשם 1 שב לכהן כסגן ראש עיר לקבל משכורת מהעירייה, בעוד הנאשם 2 המשיך לכהן כחבר מועצה ומליאה. יש במפורט בפרק זה ללמד על עוצמת האינטרסים המשותפים שלהם. לו אלה היו גלויים לכל, היה נאסר עליהם לדון האחד בעניינו הפרטי של האחר. יש בכך ללמד על הקלות שבה יכלו להשפיע על החלטות הועדה, גם כאשר לכאורה אחד מהם אינו נוכח בדיוני הישיבה ובכך "מקפיד" כלפי כולי עלמא להימנע מניגוד עניינים. ובמה דברים אמורים.
     
     
175. מבלי להמעיט בכישוריו של נאשם 2 אין חולק כי נאשם 1 "האפיל" עליו בהבנת חוקי התכנון והבנייה, בפרט ככל שהדבר נוגע לתוכניות שאמורות להיות מאושרות בוועדה המחוזית, או כאשר יש צורך להיעזר בקשריו הפוליטיים של נאשם 1. נאשם 2 חזר על כך מספר רב של פעמים ובשל כך ראה לנכון להיעזר בכישורים אלו של נאשם 1.
     

     יש שיראו בכך משום חברות אמיצה בין שני חברי מועצה ויכול שכך הם פני הדברים. אלא מאי, הייעוץ והעזרה אותם נתן הנאשם 1 לנאשם 2 בפרויקטים בהם זה האחרון היה מעורב לא נעשו "לשם שמיים" אלא בתמורה לתשלומי כסף גבוהים שהגיעו לכדי עשרות ומאות אלפי שקלים אותם העביר הנאשם 2 לנאשם 1.

176. מקום שבו פרנסתו של נאשם 1 קשורה קשר ישיר לנאשם 2 ולפעילותו העסקית במסגרת חברת "כדגל" (כשלעיתים הכספים מנאשם 2 הם פרנסתו היחידה של נאשם 1 באותה העת) או אז, נאשם 1 מצוי בניגוד עניינים בכל החלטה אותה הוא מקבל ביחס לפרויקטים בהם מעורב נאשם 2 – ולהיפך. מדובר בניגוד עניינים ברור, מובהק וחד משמעי.  בפועל, כל אחד מהנאשמים דן כחבר בוועדת המשנה בפרויקטים של האחר.
     
     
177. כפי שהנאשמים לא טרחו ליידע את יו"ר הוועדה בדבר הסיבה לניגוד העניינים בו הם מצויים בשל קשריהם ליזמים, לא טרחו לעשות כן בנוגע למערכת היחסים העסקית בניהם. בכך יוכלו להעביר החלטות המטיבות האחד עם השני, מבלי לעורר חשד רב או להקים כנגדם טרוניות מצד יתר חברי הוועדה, או הייעוץ המשפטי.
     
     

אישום ראשון – בית החלמה ליולדות

(נאשם 1 בלבד)

"פניתי ליחיאל אבו ואמרתי לו שיש לו מגרש ושהוא יכול לגדל עליו רק חסה ואמרתי לו שימכור לי אותו הכוונה לאופציה"; "... הוא מכר לי מגרש שלא שווה כלום ועכשיו הוא מקבל 2 מיליון ₪ שיכול להשתמש בהם לעסקים" (ת/223, שורות 283 ו-405). הסבריו של נאשם 1 בחקירתו במשטרה מה הרוויח הנאשם 4 מכך שמכר לו את הקרקע.

מענה נאשם 1 לכתב האישום:

לדברי נאשם 1 באותה העת לא קיבל משכורת מעיריית אשדוד ומשכך, לא הייתה כל מניעה מצדו לבצע עסקאות מסוג זה; החלטתו לפתוח עוסק מורשה בתחום הנדל"ן הייתה בהלימה לכישוריו והבנתו בתחום; מהלכיו בנוגע לקרקע נעשו לטובתו האישית בהיותו בעל זכות מסוג אופציה; ההטבות הנלוות למהלך זה, ככל שהעסקה הייתה יוצא לפועל, היו מטיבות עם הנאשם בלבד; ההסכם לא הותנה באישור הועדה המקומית והתמורה שנקבעה אינה נמוכה; הנאשם לא נכח בדיונים הקשורים במגרש; מאחר שהמגרש הנו חלק משיקום שכונות, כלל לא היה צריך להיות משולם בגינו היטל השבחה; פעולותיו של הנאשם במסגרת העסקה עם אורי אטיאס (שנעשתה לאחר ביטול האופציה) היו מתוקף תפקידו כמתווך ולא כבעל הקרקע.

סיכומו של דבר:

410. הנאשם 1 קיבל מתת, אופציה לרכישת קרקע תמורת סכום נמוך משמעותית משוויה לאחר שינוי הייעוד למגרש, ללא סיכון. שווי המתת נע מאות אלפי שקלים ועד למעלה ממיליון ₪ בהערכה זהירה.
     מבחינת הנאשם 4 במסגרת העסקה הוא מקבל תמורה כפולה ולמעלה מכך מזו שהוצעה לו עבור הקרקע ובתוך כך מעביר את הנאשם 1, "האיש החזק" בוועדה לצדו.
     
     
411. אופציה זו ניתנת לנאשם 1 במובהק, בזיקה לתפקידו הציבור. מתת בגובה שכזה, על בסיס מערכת היחסים ששררה באותה העת בין השניים, מבססת היטב את החזקה הכפולה כי היא ניתנה לנאשם 1 בעד פעולה הקשורה בתפקידו והוא מודע לכך. ליבת "הקח ותן" והפיכתם לכדאיים עבור שני הצדדים, נעוץ בשינוי הייעוד, שהמפתח להצלחה, מצוי בידיו של הנאשם 1, הלא הוא תפקידו כחבר בוועדת המשנה.
     
     
412. מעבר לאמור, שורה של ראיות ישירות ונסיבתיות מלמדות בבירור כי אין המדובר בעסקה תמימה, אלא בעסקת שוחד: הבקשה לשינוי ייעוד עולה להצבעה בוועדה שבוע בלבד מרגע הגשתה. הנאשם 4 ולא הנאשם 1 הוא זה שמשלם לאדריכל שכר טרחתו.
     
     הנאשם 1 פועל בהסתר ואינו מיידע כפי חובתו את היועמ"ש ויו"ר הוועדה כי הוא רוכש הקרקע כמי שעומד מאחורי הבקשה לשינוי ייעוד. לא זו בלבד, הוא דואג לשלוח אדם חרדי, צבי שידלובסקי, שם מילים בפיו אשר מדוקלמות בפני הוועדה. הנאשם 1 מסתיר גם מפניו של האדריכל ורדה שהוא רוכש הקרקע.
     
     
413. הוכח בפני בית המשפט כי הנאשם 1 היה מעורב ישירות בקביעת השומה. הוכחה מעורבות של הנאשם 1 גם על ידי האדריכל ורדה שראה בו "המוציא והמביא". הנאשם 1 היה נוכח בישיבת מיום 17.8.20 שבה נדונה בקשתו.
     
     
414. כל עוד מעורבותו של נאשם 1 היתה חבויה, האופציה מומשה והעסקה התקדמה. ברגע שדבר מעורבותו של נאשם 1 בעסקה התגלה, הוא ונאשם 4 מיהרו לבטל את הסכם האופציה ובתוך כך, בניגוד לחוזה, נאשם 4 וויתר גם על התשלום עבור האופציה.
     הנאשם 1 נהג במגרש כמנהג בעלים ונקשר בחוזה כתוב בנוגע להעברת הזכויות במגרש; אלא מאי ברגע שבו אושר שינוי הייעוד ולנאשם 4 לא היה עוד "צורך" בנאשם 1, הוא התנער מכל ההסכמות הגלויות והסמויות ומכר את המגרש כשהוא גורף לכיסו את מלוא הרווח; הנאשם 1 בכעסו כי רב, הודה בפני שטיין וצישינסקי כי היה בפועל שותף במגרש גם לאחר ביטול העסקה, הוא זה שדאג לשינוי הייעוד והוא זה שעתיד היה לחלוק הרווחים עם הנאשם 4.
     
     
415. הוכחה בפני בית המשפט סטייה בולטת מן השורה. זאת נעשה לא אחת בהובלתו של נאשם 2 שבאותה העת ובמקביל מעורב עמו בעסקים; סטייה זו מתחילה מעצם שינוי הייעוד בחזרה למגורים; בסטייה ממדיניות ברורה בעת הרלוונטית ולפיה תוספות דיור יש לאשר בדרך של הבאת יחידות דיור ממאגר מאושר; בקביעת שומה מוסכמת ונמוכה משמעותית מן המקובל; בקבלת החלטות בניגוד לעמדת גורמי המקצוע.
     
     אלה כאלה מגבשים העבירה של קבלת שוחד מעבר לכל ספק סביר ומכאן, הנני להרשיע הנאשם 1 באישום זה בעבירה זו בהתאם להוראת סעיף 290(א) לחוק העונשין.

אישום שני – הפרת אמונים בטיפול בפרויקט נחל לכיש:

417. אישום זה מייחס לנאשם 1 כי חרף ניגוד העניינים בו היה מצוי בשל המפורט באישום הראשון, הוא המשיך לדון בבקשותיו של נאשם 4 שהובאו לדיון בוועדה המקומית.
     כתב האישום מתאר כי נאשם 1 השתתף בישיבות מיום 24.5.07, 5.3.08 וכן 28.5.08 בעניין פרויקט "נחל לכיש" שבו נאשם 4 הגיש בקשה לקבל תוספת של 16 יחידות דיור, מבלי לדווח על היותו בניגוד עניינים.
     
     
418. עוד מפורט כי נאשם 1 שוחח עם אברהם צישינסקי ויצחק שטיין (המתווכים בעסקה בינו לבין אורי אטיאס) אודות ביטול העסקה בינו לבין נאשם 4 וציין בפניהם כי הוא מנע קידומן של שלוש תכניות אותן ניסה הנאשם 4 לקדם בוועדה המקומית.

זירת המחלוקת:

419. הנאשם 1 אינו חולק על כך שהשתתף באותן ישיבות, אולם לטענתו, במועדים הרלוונטיים הוא לא היה מצוי בניגוד עניינים, בפרט בשים לב לחלוף הזמן. אשר לשיחה בינו לבין יצחק שטיין ואברהם צישינסקי נטען כי מדובר בדברי "רהב" שנאמרו לאחר שנאשם 1 נאלץ להתגונן מפני טענת שותפיו לשיחה כי הוא חַבָר לנאשם 4 נגדם. במסגרת הסיכומים, ולראשונה, נטען כי העבירות המיוחסות לנאשם באישום זה, התיישנו.
     
     
420. להשלמת התמונה יצוין כי כפי הנלמד, בכתב האישום נפלה טעות בנוגע לאחת מהישיבות הנוגעות לפרויקט "נחל לכיש" וחלף הישיבה מיום 16.1.08, נרשם כי נערכה ישיבה ביום 24.5.07. המאשימה בסיכומיה (סעיף 638) ציינה כי בשל כך שלא תיקנה את כתב האישום, היא לא תבקש להרשיע את הנאשם בנוגע לישיבה זו, אף שלדבריה ניתן היה לעשות כן, בהתאם להוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

לאור האמור, הנני להרשיע את הנאשם 1 בעבירה של הפרת אמונים לפני סעיף 284 לחוק העונשין.

אישום שלישי - "מגדלי נוף"

(לנאשם 1)

454. במסגרת אישום זה מיוחס לנאשם 1 כי במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה ולפני יום 29.6.05, נרקמה עסקת שוחד בינו לחברת "מגדלי נוף" במסגרתה, קיבל הנאשם 1 סך של 68,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור קידום הפרויקט והגדלת זכויותיו. 

המענה:

455. הנאשם 1 מאשר כי קיבל מחברת "מגדלי נוף" סך של 68,000 ₪ בתוספת מע"מ שהם 80,000 ש"ח. לדבריו, בתקופה הרלוונטית, הוא לא הכיר את הבעלים ירון מרגי; הוא היה בקשר עם דוד יפרח אלי שאבי ואלי דיין שפעלו מטעם הבעלים; בניגוד למיוחס לו, מטרת ההתקשרות הייתה תיווך בין חברת "מגדלי נוף" לבין בעלים של מאגר יחידות מוכר ולא קידום הפרויקט והגדלת זכויות הבנייה; היעדרותו מהישיבה ביום 29.6.05 נעשתה בשל מעורבותו בתיווך ולא בשל קידום הפרויקט. הנאשם תיווך 28 יחידות ולא 34 יחידות.
     הנאשם מאשר כי השתתף בישיבות ועדת המשנה שדנו בפרויקט ואולם, בשל "חלוף הזמן", וטיב הקשר "העסקי הנקודתי" לא הייתה מבחינתו כל מניעה מלשבת בהן.

גדר המחלוקת:

456. באין חולק על כך שהנאשם 1 קיבל 80,000 ₪ בהיותו חבר מועצה, בית המשפט נדרש להכריע בשתי שאלות:
     האם הכספים ניתנו לנאשם 1 בעד פעולה הקשורה לתפקידו; האם קבלת הכספים על ידי הנאשם 1, אף אם יקבע שנתנו לו בעד תיווך, אוסרת עליו מלהשתתף בישיבות הנוגעות לפרויקט גם בחלוף שלוש שנים.
     
     
457. לטענת הנאשם 2, החל משנת 2006 הנאשם 2 לא היה חבר וועדת המשנה ועל כן לא ברור מדוע בכלל ניתן לקשור בין ההלוואה שניתנה לנאשם 2 בשנת 2011 לבין רכיב ה-"בעד פעולה במילוי תפקידו"; הפעולה היחידה המיוחסת לנאשם 2 בזיקה לפרויקט, בוצעה בשנת 2006 מול המנהל ואין לגביה כל טענה בדבר ניגוד עניינים; לא נערך הסכם בשנת 2000 בין נאשמת 6 לנאשם 2; ניתנה לנאשם 2 אופציה להיכנס כשותף בעסקת "מבוא אשדוד" אם יישא בתשלומים כמו יתר השותפים, אולם הוא לא מימש זאת; הסכום בסך 46,893 ₪ אכן הועבר כהלוואה חוקית שנתן נאשם 2 לאלבז; הסכום בסך 1.5 מיליון ₪ כל כולו הלוואה שהתמורה העתידית לה צפוי נאשם 2 בגין חלקו בפרויקט "בית שמש" אמורה לשמש כבטוחה; הנאשם 2 ביצע את הפעולות המפורטות בסעיף 13 לכתב האישום, אולם אין בכך שום עבירה.

דיון והכרעה:

לאחר שנדרשתי לעדויות השונות, למוצגים וכן לטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להרשיע את הנאשם 2 בעבירות של קבלת שוחד, הלבנת הון, פעולה ברכוש אסור וניהול ספרי חשבונות כוזבים.

765. על פי קביעת בית משפט, המיליון וחצי ₪ אינם הלוואה, אלא מקדמה עבור שכר טרחה. לאור האמור, העובדה כי הנאשם 2 לא דיווח על המקדמה ולא כלל סכום זה בספרי הנהלת החשבונות שלו כהכנסה, מקימה את העבירה של ניהול ספרי חשבונות כוזבים לפי סעיף 220 (4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].
     
     
766. המיליון וחצי ₪ אותם קיבל נאשם 2 מורכבים מעירוב בין כספים אותם קיבל כשכר טרחה לגיטימי שלו היה זכאי עבור חלקו בפרויקט "פרחי בית שמש" לבין כספים אותם קיבל כמתת פסולה עבור פרויקט "מבוא אשדוד". כל הסכום הוסווה כהלוואה וככסף לגיטימי. ברצף הפעולות כאמור בסעיף 13(א)-(ז) לכתב האישום שאינן שנויות במחלוקת ביצע הנאשם 2 פעולה ברכוש אסור.

אישום רביעי לנאשם 1 – הפרת אמונים במבוא אשדוד:

בתמצית, האישום הרביעי מייחס לנאשם 1 ביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים. על פי המתואר, הנאשם 1 קיבל שכר טרחה מנאשם 2 בסך 107,180 ₪ בגין קידום הפרויקט והשגתו של אישור מהמנהל על כך שפרויקט "עוזיהו" ובתוכו פרויקט "מבוא אשדוד", נכללים בהוראת המעבר של החלטה 717 של מנהל מקרקעי ישראל. חרף כך, בשנת 2009, ניהל הנאשם 1 מטעם העירייה משא ומתן מול חברת "מבוא אשדוד" וזאת תוך היותו מצוי בניגוד עניינים הנובע מהתשלום שקיבל מנאשם 2.

זירת המחלוקת:

במענה הכתוב לכתב האישום, נטען כי אין לדבר על הפרת אמונים או ניגוד עניינים וזאת בשים לב לכך שמדובר בהתקשרות מתוחמת בטיב ובזמן, ולכך שחלפו למעלה משלוש שנים מאז פעל הנאשם 1 להשגת אישור המנהל ועד שהיה מעורב בפרויקט מטעם העירייה.
הנאשם 1 קידם ופעל עבור האינטרס הציבורי והשיג במסגרת המשא ומתן מול היזמים, שטח כפול לטובת צרכי הציבור, מזה שתוכנן בתחילה.
במהלך שמיעת העדויות, עלתה טענה עובדתית חדשה מצדו של הנאשם 1, ולפיה לא קישר בזמן אמת, בין החברה מולה ניהל את המשא ומתן מטעם העירייה לבין החברה שעבורה דאג לקבל אישור מהמנהל .

סוף דבר, הנני להרשיע את הנאשם 1 בעבירה של הפרת אמונים, בהתאם להוראת סעיף 284 לחוק העונשין.

אישום חמישי  -רובע ט"ז

(לנאשמים 2 ו-3)

"אני לא חושב שיש עיר או שיש מקום שחברי מועצת העיר, שאין חברי מועצת העיר שמתעסקים בנדל"ן, הרי נדל"ן זה אנשים שיש להם עסקי נדל"ן, עושים כל מאמץ או להגיע למועצת העיר או שמישהו מטעמם מגיע למועצת העיר..." (המציאות מנקודת מבטו של נאשם 2).

תמצית האישום:

824. ביום 3.8.05 פורסמו תוצאות המכרז לשיווק קרקע לבנייה רוויה ברובע ט"ז באשדוד. שלוש (מבין ארבע) החברות הזוכות היו "האחים ישראל", "פרימק בניייה והשקעות" ו-"שיא רפאל". הנאשם 2 מואשם בכך שבהיותו חבר מועצה וחבר בוועדת המשנה סיכם עם היזמים הזוכים כי בתמורה לתשלום סכומי כסף שונים, הוא ידאג להם לזכויות בניייה מוגדלות ולקידום הפרוייקט. ההתקשרות הראשונית בין הנאשם 2 ליזמים הייתה בעל פה, בסמוך לאחר הזכייה.
     
     
825. בהתאם לסיכום, ובין היתר, השתתף הנאשם 2 בישיבת ועדת המשנה מיום 9.11.05 בה אושרה תוספת של 15% לכמות המקורית וכן בישיבת הועדה מיום 21.12.05 שבה אושר ליזמים לשלם ערבות בנקאית בסך 16,000$ בגין כל יחידת דיור במקום לקזז יחידות אוויר "מהרובע המיוחד". הנאשם 2 לא דיווח לאיש על ניגוד העניינים בו היה מצוי.
     
     
826. בתחילת שנת 2006 ובדיעבד, נערכו חוזים כתובים בין הנאשם 2 לבין היזמים. הנאשם 2 מואשם בכך שקיבל שוחד בסך של 2,348,322 ₪ ובהלבנת הון נוכח הפעולות שביצע בכספי השוחד שהם בבחינת "רכוש אסור".

גדר המחלוקת:

833. נגזרת מהמענה מספר סוגיות עיקריות מונחות להכרעתו של בית המשפט. הראשונה, נוגעת למטרת ההתקשרות בין הנאשמים לקבלנים. לטענת המאשימה, ההסכמים בהם נקשרו הנאשמים והקבלנים מטרתם הגדלת מספר יחידות הדיור ולמצער כוללים גם הגדלת מספר יחידות הדיור. ככל שייקבע שזו הייתה מטרת ההסכמים הרי מדובר בכספים שניתנו בעד פעולות הקשורות לתפקידו והם בבחינת כספי שוחד, בין אם פעל בפועל להגדלת הזכויות ובין אם לאו.
     
     
834. מחלוקת שנייה, נוגעת לסכומי הכסף שקיבל נאשם 2 מגלעד פרימק. בעוד שלטענת הנאשם 2 הוא קיבל 573,388 ₪ ב-3 שיקים. לטענת המאשימה מעבר לסכום זה הנאשם קיבל 453,055 ₪ בשלושה שיקים באמצעות חשבונית של חברת "קדמת עדן" ונאשמת 6 שהועברו לנאשם 2 בהמשכם של דברים, בדרך שאינה ידועה.
     
     
835. מחלוקת שלישית, נורמטיבית, ולפיה, גם אם תתקבל גרסתו של נאשם 2 כי קיבל שכר עבור קידום הפרויקט וקבלת ההיתרים ולא עבור הגדלת מספר יחידות הדיור, עדיין מדובר בפעולה אסורה, נוכח תפקידו הציבורי. הנאשם 2 מצדו טוען כי המצב הנורמטיבי באותה העת לא מנע ממנו לעשות כן ואף אם יימצא שהדבר היה פסול, או אז עומדת לו ההגנה של "טעות במצב משפטי".

דיון והכרעה:

אקדים אחרית דברים לראשיתם: מטרת ההתקשרות בין הנאשם 2 לבין החברות הייתה להגדיל את זכויות הבנייה בפרויקט, זוהי ליבת ההסכמה ביניהם ועיקר תכליתה. הצדדים הגיעו להסכמות בנושא בעל פה ולפני הישיבות שנערכו במועדים 9.11.05 ו-23.12.05.

ההסכמים הכתובים מול היזמים, אינם משקפים את מלוא ההסכמות הכספיות, הם נוסחו על ידי הנאשם 2 על מנת להכשיר העברת החשבוניות והכספים בין הצדדים; הנאשם 2 קיבל מפרימק נוסף לסך של 573,388 ₪ כספים בסך של 453,055 ₪ וזאת, לבקשת נאשם 2, באמצעות חשבוניות של נאשמת 7, חברת קדמת עדן. הפעולות שביצע הנאשם 2 מחוץ לוועדה בעירייה ומחוצה לה, ככל שביצע, היו ממילא אסורות לביצוע על ידי חבר מועצה. טענת ההסתמכות, לאו טענה היא ויש לדחות אותה מכל וכל.

מטרת ההתקשרות:

על ייעוד הכספים ומטרת ההתקשרות בין הנאשם 2 לבין היזמים השונים, ניתן ללמוד משורה של עדויות ישירות, כמו גם מראיות נסיבתיות.

עדת התביעה, האדריכלית חיה גרינברג:

מדובר במי ששימשה בתקופה הרלוונטית כמנהלת מחלקת התכנון בעיריית אשדוד. בהודעה זו התייחסה חיה לסדר הכרונולוגי הנוגע לתוספת יחידות הדיור ברובע ט"ז:

"בט"ז עשינו בדיקה של כמה תוספת יח"ד סה"כ הרובע הזה יכול לקבל מעבר לתוכנית שאושרה על כל הרובע... ההנחיה הייתה של מהנדס העיר... לאחר שהתאשרה תוכנית כוללת לכל הרובע התחילו להגיש ברובע בקשות להקלה לתוספת יח"ד במסגרת בקשות להיתר ובמסגרת תוכניות לבניין עיר. בעקבות הבקשות האלה הועברה הנחיית מהנדס העיר לבצע בדיקה לתוספת יח"ד מקסימלית אפשרית לרובע כולו. עשינו בדיקה יחד עם מהנדס העיר, וועדה מיום 9.11.05 אישרה תוספת 15% מהכמות המתוכננת בכל מגרש, בתנאים".

עד התביעה בני מגדמן, מהנדס העיר:

בני מגדמן שכיהן כמהנדס העיר בעת הרלוונטית, חתום על שלושה מכתבים שנשלחו ביום 23.11.05 לשלושת היזמים שזכו במגרשים ברובע ט"ז. 

מתוך מכתבים אלו נלמד בבירור כי אותן "ישיבות והפרוטוקולים" נסובו סביב בקשת היזמים להגדיל את זכויות הבנייה שלהם, שהרי המכתב פותח במילים "בהמשך לישיבות והפרוטוקולים" ומיד לאחר מכן מודיע על ההחלטה בדבר התוספת של 15%.
האמור תואם את עדותה של חיה גרינברג שהעידה כי היזמים היו אלו שהגישו את הבקשה להגדלת הזכויות ועל הצורך בהגשת תב"ע משותפת על מנת שניתן יהא לקבוע את כמות יחידות הדיור שניתן להוסיף. מגדמן אישר כי אין היגיון בכך שהיזמים יבקשו תוספת יחידות דיור לאחר שעירייה כבר אישרה את התוספות ביום 9.11.15.

כאן המקום להזכיר כי לדברי פרימק: "הבקשה להגדלת זכויות הבנייה מעולם לא הייתה עולה על דעתי אלמלא יצחק דרי פנה אלי" וכי אף לא אחד מהיזמים טען כי טרם נקשר עם הנאשם 2 ניסה באופן עצמאי להגדיל את זכויות הבנייה, ומשלא צלח פנה לנאשם 2.

שילוב הדברים מוביל למסקנה כי ההתקשרות בין נאשם 2 לבין היזמים נעשתה לפני ה 9.11.05 ואף לפני ה- 22.10.05.

לסיכום עד כאן:
רצף של ראיות מפלילות ישירות, לצד שורת ראיות נסיבתיות, כמו גם מסמכים שונים, מלמדים מעבר לכל ספק סביר על כך שמטרת ההתקשרות בין הנאשם 2 ליזמים הייתה לצורך הגדלת מספר יחידות הדיור.

הכספים שניתנו על ידי היזמים, הובטחו באמצעות צ'ק אישי של הנאשם 2 שהמנגנון להפעלתו הנו "הכל או לא כלום", היינו במידה ולא יאושרו כל היחידות, לרבות אלו שנוספו להן, הנאשם לא יקבל שכר גם לא חלקי. הנאשם הודה במשטרה במרבית המיוחס לו ואף שבהמשך שינה גרסתו והכחיש חלק אחר מן הדברים, גם גרסתו האחרונה הייתה רחוקה מלשכנע ובמובנים רבים פעלה לחובתו.

הנאשם 2 השתתף באופן פעיל בישיבות הנוגעות ליזמים מהם קיבל כספים ודאג ביחד עם נאשם 1 להוביל החלטות שיש בהן סטייה מן השורה ותועלת כלכלית עצומה לקבלנים.

קבלת השוחד משמעון גוזלן וחברת "שיא רפאל":

1033. גרסתו של הנאשם 1 במהלך חקירותיו במשטרה וכן במסגרת עדותו בבית המשפט, התייחסה לשלושת הקבלנים הזוכים במאוחד. לא נעשתה על ידו כל הבחנה בנוגע למטרת ההתקשרות מול חברת "פרימק" ו"אחים ישראל" לבין זה שנתן ל"שיא רפאל". החוזים הכתובים (המקוריים) שנחתמו מול היזמים, נערכו שלושתם על ידי הנאשם 2 ודומים בתוכנם (למעט המחיר ותוספות שכל יזם ראה להדגיש מצדו).
      בדומה, לא נטענו על ידי הנאשם 2 טענות עובדתיות מיוחדות לגבי גוזלן, בין היתר, בזיקה למועדים שנקשר עמו, טיב השירות והפעולות שביצע עבורו; או הסכם מיוחד שערך רק מולו.
      הראיות הנסיבתיות והאחרות המלמדות על כך שההתקשרות בין הנאשם 2 ליזמים נעשתה לפני ה- 9.11.05, נכונות גם ביחס להתקשרות מול גוזלן. לאור האמור, שלילת גרסתו של נאשם 2 כפי שפורט באריכות עד עתה, מובילה גם לשלילת גרסתו בנוגע ל"שיא רפאל" וגוזלן בבחינת "שטר ושוברו".
      
      
1034.  בשים לב לכך שפרימק ויואל ישראל הפלילו עצמם ואת הנאשם 2, גוזלן כפר בכל המיוחס; בשים לב לכך שבשונה מגלעד פרימק ויואל ישראל שלגביהם לא הוכחה כל פעילות תורמת מצדו של נאשם 2 שאינה קשורה להגדלת מספר יחידות הדיור, בעניינו של גוזלן קיימות ראיות מסוימות הקשורות בשיווק ובקבלת ההיתר; בשים לב לגובה התמורה שקיבל הנאשם 2 מגוזלן (מחצית הסכום אותו העבירו פרימק ויואל ישראל); בשים לב לכך שגוזלן זוכה על ידי בית המשפט המחוזי מעבירה של מתן שוחד.

עבירות הלבנת הון ומס הכנסה:

1111. הקביעה כי מכלול הכספים שקיבל הנאשם 2 מהיזמים הנם כספי שוחד, מובילה לכך שהכללתם ככספים לגיטימיים לכאורה בהנהלת החשבונות של חברת "כדגל", מהווים עבירה של הלבנת הון. כמצוטט מעלה, העובדה כי לא נעשה ניסיון להסתיר את זהות הגורם שממנו התקבלו הכספים, אינה שוללת את התקיימותה של העבירה.
      
      
1112. בנוסף, אין חולק כי במקביל, ל"סבב הראשון" של קבלת הכספים מהיזמים ברובע ט"ז (בחודשים ינואר-פברואר 2005), נאשם 2 כבר מעביר "ליחד הבונים" סך של 745,000 ₪ .
      כפי שפורט באריכות במסגרת האישום השישי, הנאשם 2 ביקש להמיר מהר מאוד את הכסף הנזיל שהיה לו בחברה (הלא הם כספי שוחד) בנכס בפרויקט של חברת "יחד הבונים". על הדחיפות תעיד העובדה שהכסף הועבר ל"יחד הבונים", כאשר בפועל הפרויקט המדובר עוד לא נבנה ולמעשה עוד טרם אושר. לאחר שיצחק חדד וקלוד הסתכסכו, סכום זה הוחזר כהלוואה. 
      
      
1113. הקביעה כי הכספים בסך 453,000 ₪ שהועברו מ"פרימק" ל"קדמת עדן" הנם למעשה כספים שיועדו לנאשם 2 כחלק מהשוחד, מקימה אף היא עבירה לפי סעיפים 3 ו - 4 לחוק איסור הלבנת הון, נוכח הסוואת מקורם, והטמעתם במערכת הכספים הלגיטימית של חברת "קדמת עדן". מצג השווא כי מדובר בתשלום עבור שירות אמיתי שניתן ל"פרימק" על ידי זיווה כהן וחברת קדמת עדן, נעשה בכוונה לאפשר לנאשמים 2 ו – 3 להתחמק ממס תוך שימוש בחשבונות כוזבים (כאמור בסעיף 220 (4) לפקודת מס הכנסה, התשל"ג -1963).
      
      לאור האמור, הנני להרשיע את הנאשמים 2 ו-3 באישום החמישי בעבירות הבאות: לקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין; הלבנת הון, עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון; פעולה ברכוש אסור – עבירות לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון;ניהול ספרי חשבונות כוזבים - עבירה לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה, השתכ"ג - 1963.

אישום שישי:

השוחד במגרש 136 (נאשם 1)

תמצית כתב האישום:

1168. מגרש 136 היה במועדים הרלוונטיים בבעלות חברת "פרספוליס" שבנתה בו 368 יחידות דיור כפי שאושר לה בתב"ע. בתום הבינוי נותרו כ-11,300 מ"ר יתרה של זכויות בנייה בשטח של 4598 מ"ר. ניסיונות קודמים להשביח את הקרקע ולבנות ביתרת הזכויות יחידות דיור למגורים לא צלחו.
      
      
1169. כתב האישום מייחס לנאשם 1 כי קיבל מתת בסך 80,000 ₪ מחברת "יחד הבונים" (אשר בשליטת יצחק חדד וקלוד נחמיאס שרכשו את יתרת הזכויות במגרש) וכן מתת באותו סכום מחכמוב (הבעלים במשותף של פרספוליס שמכר את זכויותיו ל"יחד הבונים"), בתמורה לקידום זכויות הבנייה הנותרות במגרש 136.
      הנאשם 1 קידם את הגדלת זכויות הבניה, ואף סייע בהפחתת היטל ההשבחה. כתוצאה מכך, ממגרש שלא ניתן היה לבנות בו דבר, נבנו בו 82 יחידות דיור כשעל היזם לשלם היטל השבחה מופחת.

לסיכום פרק זה:

1249. בעת הרלוונטית הוחלה באשדוד לרבות על מגרש 136 מדיניות ברורה נמשכת ונוקשה ולפיה, כל בנייה שתעשה במגרש שקיימת בו יתרת שטחים, מחויבת להיות בנייה ציבורית. ניסיונות קודמים להשביח את הקרקע או מכירתה נתקלו בקשיים רבים. בשל כך, הקרקע במגרש 136 אף שמדובר באזור מרכזי, נותרה שוממת במשך שנים רבות. זו הבעיה שעמדה בפני קלוד וחדד שרכשו את הקרקע באמצעות חברת יחד הבונים, זו הבעיה שמפניה הבטיח עצמו חכמוב בהסכם המכר, וזו הבעיה שנפתרה במעורבותו של נאשם 1.

לסיכום:

הנאשם 1, בהיותו חבר מועצה קיבל מהיזמים הקשורים במכירת מגרש 136 סכום מצטבר של 160,000 ₪.
צבר משמעותי של ראיות מלמד כי תשלום זה ניתן לו כמתת בעד מילוי תפקידו. גרסתו של הנאשם בפני עצמה אינה ראויה לכל אמון ועומדת בסתירה לראיות ומסמכים רבים. הנאשם לא רק קיבל מתת אסורה, אלא פעל רבות עבור היזמים, במישרין ובעקיפין תוך סטייה ברורה מן השורה. כתוצאה ממעשיו נגרעו מהקופה הציבורית סכומי עתק.

מכל האמור הנני להרשיע את הנאשם 1 בעבירה של לקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק.

נאשם 2 - קבלת שוחד מקלוד נחמיאס:

1364. מיוחס לנאשם 2 כי במהלך שנת 2008, סיכם עם קלוד נחמיאס שיקדם עבורו את פרויקט  "K TOWERS"  תמורת תשלום כספי. בהתאם לאמור, הוציא נאשם 2 לקלוד נחמיאס חשבונית של נאשמת 3, על סכום של 288,750 ₪ עליה נרשם כי היא בגין "קידום ויעוץ ".
      
      
1365. בדיון שנערך ביום 21.7.09, התקבלה בקשתו של קלוד נחמיאס לאשר לו תוספת של 186 יחידות דיור, בהתאם להצעתו של נאשם 1 שהשתתף בישיבה זו.

גדר המחלוקת:

1366. אין מחלוקת כי הסך של 144,374 ₪ ניתן על ידי קלוד והתקבל על ידי הנאשם 2, אולם לטענתו של נאשם 2, סכום זה מהווה חלק מהחזר ההלוואה שנתן הנאשם 2 לחברת "יחד הבונים", כמתואר באישום השביעי. סכומי הכסף המצטברים שקיבל הנאשם 2 מקלוד וחדד, מתאימים במדויק להחזר ההלוואה על פי תנאי הריבית שנקבעו בה, וממילא לא ברור במה יכול היה הנאשם 2 לסייע לחברת "יחד הבונים".

סיכום:

1455. התשלום בסך 144,730 ₪ ניתן לנאשם 2 כמתת בעד פעולה הקשורה למילוי תפקידו. הדבר הוכח לפני בית המשפט מעבר לכל ספק סביר על ידי צבר של ראיות ישירות ונסיבתיות. תזת ההגנה ולפיה מדובר בהחזר הלוואה, נעדרת תימוכין של ממש ורחוקה הייתה מלשכנע.
      
      מכל המקובץ לעיל הנני להרשיע את הנאשם 2 בעבירה של לקיחת שוחד, בהתאם להוראת סעיף 290(א) לחוק.

הפרת אמונים נאשמים 1 ו-2:

(סעיפים 21-20 לאישום השישי – אישום שביעי, נאשם 2 בלבד)

1456. על פי המתואר בסעיפים 21-20 לאישום השישי מיוחס לנאשם 1 כי השתתף בשתי ישיבות בהן נדונו מגרשים 15 ו-18 השייכים לקלוד נחמיאס, האחת מיום 15.9.09 והשנייה מיום 20.10.09. השתתפות זו נעשתה אף שנאשם 1 היה מצוי בניגוד עניינים הנובע מהכספים שקיבל כשוחד מקלוד נחמיאס בגין קידום הבנייה במגרש 136.
1457. על פי המתואר בסעיף 21 לאישום השישי, מיוחס לנאשם 2 כי השתתף בישיבה מיום 20.10.09, הגם שהיה מצוי בניגוד עניינים.
      האישום השביעי מייחס לנאשם 2 הפרת אמונים הנובע מכך שהעמיד עצמו בניגוד עניינים בנוגע לחברת "יחד הבונים", בהיותו מחד נושה של החברה ומאידך חבר מועצה בעל השפעה שיכולה להיטיב עם מצב החברה.
      אף שלכאורה מדובר בשני אישומים נפרדים מצאתי לדון בהם במאוחד מטעמים ענייניים ומטעמי יעילות.

גדר המחלוקת:

1458. לטענת ב"כ הנאשם 2, אין לדבר על ניגוד עניינים שכן לא ניתן כל שוחד, אלא הלוואה לגיטימית בתנאי שוק מקובלים. במועד שבו השתתף הנאשם 2 בישיבה, ההלוואה הוחזרה במלואה כך שהוא לא היה עוד בגדר נושה או בעל אינטרס כלכלי אחר בחברה.
1459. לטענת ב"כ הנאשם 1, בנפרד מכך שאין המדובר בשוחד אלא כספי תיווך, הישיבות האמורות התקיימו בחלוף 4 שנים מאז קיבל כספים מחברת "יחד הבונים" כאשר במהלך תקופה זו, הבעלים התחלפו.
1460. בטרם הסוגיה הנוגעת לניגוד העניינים והפרת האמונים הנובעת הימנו תוכרע, מספר מילים לגבי ישיבות נשוא אישום זה, בהן נטלו חלק הנאשמים.
      
      סוף דבר ומכל המקובץ לעיל הריני להרשיע את הנאשם 1 באישום ה-6 ואת הנאשם 2 באישום ה-7 בעבירה של הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

האישום שמיני – פרשת פרויקט "שומרז סיטי" (נאשם 2):

1480. האישום השמיני מייחס לנאשם 2 עבירה של לקיחת שוחד בהתאם להוראת סעיף 290(א) לחוק. על פי המפורט בכתב האישום, ובתמצית, מיוחס לנאשם 2 כי סיכם עם הנאשם 8, הרצל שמריז, בעליה של נאשמת 9, "שומרז חברה לבניין ופיתוח בע"מ" (להלן: "שומרז") שהוא יקדם את הפרויקט "שומרז סיטי" בעיר אשדוד וזאת בתמורה להעסקת חתנו, אלי זהבי, כאדריכל הפרויקט וכן מתן הנחה לשני ילדיו, אביבית ואלירן, ברכישת דירות בפרויקט. לשם קידום הפרויקט בוועדות בניין עיר, הסתייע הנאשם 2 בהשפעתו על נאשם 1.
1481. כתב האישום ייחס בתחילה גם לנאשמים 8 ו-9, עבירה של מתן שוחד. ביום 19.10.17, במסגרת הסדר טיעון, הוגש כתב אישום מתוקן והנאשם 8 הורשע בעבירה של הפרת אמונים. הצדדים עתרו לבית המשפט במשותף להשתת 6 חודשים מאסר בפועל שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. לאחר שהנאשם 8 לא נמצא כשיר לביצוע עבודות, בית המשפט גזר עליו בהתאם להסכמת הצדדים, מאסר על תנאי וקנס בסך 1,500,000 ₪. האישום נגד נאשמת 9 נמחק.

גדר המחלוקת:

1482. לטענת הנאשם 2 במקרה הנדון "אין כל מתת ולא ניתן או הובטח כל שירות על ידי הנאשם". באופן קונקרטי פורט כי "רכישת דירה במחיר שבה היא נמכרת ליתר הקונים ומתן שירותי אדריכלות של קרוב משפחה בשכר נמוך מזה שמקבלים אדריכלים אחרים אינם מהווים מתת".
1483. במסגרת הסיכומים, נטען כי שני ילדיו של הנאשם 2 לא קיבלו הנחה מיוחדת וגם אם לא רכשו במחיר "מחירון", רכשו את הדירות "במחיר שוק", בדומה לרוכשים אחרים; לא הוכחה זיקה בין העסקתו של אלי זהבי לתפקידו הציבורי באותה העת של נאשם 2; הנאשם 2 לא השתתף בכל דיון שנוגע לפרויקט; תמיכתו של נאשם 1 בפרויקט ניתנה עוד בשנת 2009 עוד לפני שלנאשם 2 היה קשר לעניין; התעניינות או בקשת מידע מחברים אינם עבירה או ניצול לרעה של תפקיד ציבורי; פנייתו של נאשם 2 לבוטרשווילי נעשתה אך על מנת לוודא שהוא לא יעדר מן הישיבה כדי שיהיה בה המניין החוקי הנחוץ לקיום הדיון; לחילופין גם אם מבחינת ההלכה הראויה מדובר בהפרת חוק, הרי שעל רקע חוות הדעת של עו"ד מור כהן, הנאשם 2 פעל בתום לב תוך הישענות עליה.
      
      לאור האמור הנני להרשיע את הנאשם 2 בעבירה של לקיחת שוחד בהתאם להוראת סעיף 290(א) לחוק העונשין.

סוף דבר:

מכל המקובץ לעיל, הוכח בפניי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמים 3-1 ביצעו את המיוחס להם ועל כן הנני להרשיע אותם בכל המיוחס להם בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום ‏כ"ג אדר א תשפ"ב, 24/02/2022, במעמד הנוכחים.

דניאל בן טולילה, שופט