חקירת התאונה הקטלנית בכביש 42 סמוך למושב בן זכאי עדיין נמשכת. באסון הכבד נהרגו שלוש הצעירות אסתי בן עמי, ג'ולי חסן וליאם גלאם, שהובאו אתמול בצוהריים למנוחת עולמים בבית העלמין במושב שדה עוזיהו. בהלוויה קורעת לב נטמנו זו לצד זו שלוש החברות שהיו בלתי נפרדות בחייהן, ולא נפרדו גם במותן.

בראיון לכתב i24NEWS, ארנולד נטייב, מספר אביה עמוס גלאם, אביה של ליאם ז"ל, על מה שהתרחש באותם הרגעים של התאונה, על הכביש המסוכן ועל בתו שהייתה האור של הבית.

 "החברות היו מקסימות, בנות יוצאות דופן, אחת יותר טובה מהשניה. מכבדות, דתיות, שומרות שבת, אין עליהן, שלישיה שהייתה כל הזמן יחד, מבלות יחד, גדלו יחד, באותו רחוב. לצערי גם יצאו ביחד ויקברו ביחד" - אומר עמוס על בתו וחברותיה, ילדות טובות שהחיים עוד היו לפניהם.

מחקירה ראשונית עולה כי שלוש הצעירות - ג'ולי חסן, אסתי בן עמי וליאם גלאם - שגדלו יחד בשדה עוזיהו, היו במסיבת יום הולדת. התאונה אירעה בעת שחזרו לביתן, בכביש 42 סמוך לצומת בן זכאי. 

בדבריו הלין גלאם על התשתיות המשובשות באזור: "אלו כבישים שאי אפשר לנסוע בהם. אני במקרה נהג משאית כבר 40 שנה, ואני יודע, נזהרנו ודיברנו. איבדתי את האור שלי, את החיים שלי, את המלכה של הבית שלי, ואני לא רוצה שאחרים יהיו כמוני. לכן, עוד קצת מאמץ, של הממשלה, לא יודע, מי שאחראי על כל הקטע הזה - תשפרו את הכבישים!"

עוד ציין האב האבל: "בגוש דן אין כבישים כאלה קשוחים. אין שם פסים, אין כלום, אתה נוסע כמו סוס ועגלה, והיום התאונות האלה זה כבר דבר שהרס לא בית אחד - אלא את כל המדינה. תתעוררו חברים, יש הרבה מאוד מה לעשות ולשפר. אם הכביש היה קצת יותר רחב ומואר, אז הכל היה נראה אחרת".

כל מי שגר באיזור ונסע אי פעם בכביש זה בשעות הלילה, יודע היטב על מה מדבר עמוס - "חושך מצרים, שני מסלולים. אני איבדתי את הדבר הכי יקר לי בעולם ולמה? על מה? ממה שהבנתי שהן באו מכיוון יבנה לכיוון אשדוד מצפון לדרום, והבנאדם עקף במהירות מופרזת כנראה, ואירעה פגיעה חזיתית. לא נשאר כלום מהאוטו שלהם. קרה מה שקרה והוא אפילו שריטה לא קיבל. ברוך השם לא קרה לו כלום, אני שמח שלא קרה לו כלום, אבל קצת זהירות לא תזיק. זה בן אדם בן 40 פלוס, יש לו אחראיות". 

גלאם סיפר על מה שאירע לפני התאונה המצערת: "הן היו אצל ידיד שלהן ביבנה, ישבו שם. אבא של אותו ילד היה אצלי עכשיו ואמר שהם ישבו ולא שתו - הם רק שתו קולה, אכלו פיצוחים והלכו הביתה". 

על ליאם ז"ל סיפר האב עמוס בכאב: "היא הפרח והאור שלי ושל הבית. ילדה שאוהבת לתת ולתרום. היא אהבה לעזור במה שיכלה, אהבה את הזולת, אהבה לחיות ואהבה את כל העולם. ילדה חיננית, שביום אחד נקטפה, הלכה, כמו שתי חברות שלה לצערי. אין אף מילה שתספק אותי. הילדה הזאת מיוחדת, האור שלנו, בת יחידה שלי - וזהו, נגמר. שיתעוררו אלו שאחראים על הכבישים, שיבינו שבכביש כזה אי אפשר לנסוע אולי בעגלות וגם זה לא, וממש לא ברכבים. הכביש הזה לקח המון אנשים".