זהו. בשבוע שעבר נפטרתי לגמרי מכל מה שפעם היה תקליט. לפני כשנה מסרתי את האוסף המכובד שלי לחבר טוב, שהבטיח להתנהג באופן ראוי לתקליטים שרכשתי בזמנו במיטב כספי, והשבוע מסרתי לאימוץ גם את השריד האחרון לממלכה - את הפטפון שהילדים קנו לי ליומולדת שישים או משהו בסביבה הזאת (מצטער ילדים, אל תיקחו את זה באופן אישי, הייתה אחלה מתנה ואני מאוד מעריך).

הבחור התפתל. "מתי שרק תרצה אני אחזיר לך את הפטפון", אמר החבר הנרגש על הפטפון היחסית חדש שקיבל בהפתעה וללא כל אזהרה מוקדמת. הרגעתי שזו מתנה ללא שום תנאי וללא שום סיכוי שתוך 14 יום יקבל ממני טלפון קטנוני שהעסקה מבוטלת. זהו זה, עידן התקליטים והפטפון בחיי תם ונשלם. הפטפון, שהיה המעוז האחרון, נפל גם הוא בשבי.

× × ×

האמת שאני לא מצליח להבין איך ולמה עדיין יש אנשים שתקליטים עושים להם את זה, כי האלטרנטיבות של 2017 פשוט מדהימות. מצד שני אין לי ספק שהעולם שלנו היה הרבה יותר טוב עם תקליטים. תקליט צריך לשמור היטב, לנקות מדי פעם, וברגע הנכון לדעת לשלוף אותו מהערמה, לשים אותו על הפטפון, לפעמים לדלג לשיר הרצוי, ובקיצור סוג של טקס שגורם לך לתת כבוד ליוצר וליצירה. מין חרדת קודש כזאת.

כעת, מבחינתי, תם הטקס - כי הרבה יותר קל ללחוץ בנייד על הבלוטוס, לסנכרן אותו עם המערכת ולבחור כל שיר שרק מתחשק לך, לשמוע אותו באיכות מטורפת, ובהמשך אפילו לקבל הצעות מהנייד להשמעת שירים דומים לשיר שקודם בחרת. אתה שומע דייר סטרייטס ומיד מקבל הצעה מפתה לשמוע את מארק נופלר או חאפלה עירקית (תהרגו אותי מה הקשר, אבל מתברר שיש).

אבל כנראה שיש כאלה שדווקא תקליטים שחורים וישנים עושים להם את זה. ואני מעריץ את האנשים האלה. חבל שאני לא כזה, אבל אני לא. גם ג'ז אני לא אוהב ולא מתחבר אבל משום מה מאמין שמי שאוהב ג'ז הוא אדם טוב יותר ממני. יש גם את החבר'ה הצעירים שמנגנים היום על הפסנתר בתחנת הרכבת? גם הם, אני מעריך, אנשים טובים יותר ממני.

× × ×

גם טבעוני הוא איש טוב יותר ממני. למרות שגם אני הייתי רוצה לחוס על הפרגיות והעגלים, תאוות הבשר מעבירה אותי על דעתי ואף פעם לא חשתי נקיפות מצפון מהשאלה איזה שווארמה אני רוצה, פרגית, הודו או עגל. אני גם יודע מה עוברים האווזים כדי שנתענג על הכבד שלהם, אבל אם תשימו לי בצלחת שלושה-ארבעה כבדים לא תשמעו ממני שום ציוץ של "לא תודה". אני לא כזה, אבל יודע שטבעונים צריך להעריך ולכבד ויודע שאם היו עוד כמה כאלה על פני הכדור, העולם שלנו היה נראה הרבה יותר טוב מכפי שהוא נראה. ואם מדובר בטבעוני חובב תקליטים אז בכלל, למרות שברור לי שגם אם עשרת המיליונים שחיים ברחבי ישראל היו נמנעים מאכילת בשר, עדיין בתאילנד היו אוכלים כל מה שזז וגורלם של העגלים לא היה משתפר מי יודע מה. אבל אם אתה טבעוני, מבחינתי לפחות, זה אומר שאתה בן אדם טוב יותר ממני.

× × ×

ויש גם את אלה שאוהבים צמחים ויודעים להגדיר לך בדיוק אם מדובר באלת המסטיק או בסתם חצב מצוי או בשלפוחית העמקים הארצישראלית. אני בקושי מבדיל בין נרקיסים לכלניות, אבל יש כאלה שצמחים עושים להם את זה. הם מסוגלים לעצור באמצע המסלול, להתבונן ארוכות בגבעול ירוק שיוצא מהאדמה ולהכריז בהתרגשות שלא להאמין שהדבר הזה צומח בעמק הצפצפות הדרומי. ועם כל זה שאני לא מתחבר וממש לא משנה לי אם מדובר באזדרכת או בפיקוס תימני, הרי שאנשים כאלה אני מעריץ. הלוואי שהייתי כמוהם, הלוואי שהייתי טבעוני חובב ג'ז שמתרגש מצמחים ושומע תקליטים, אבל אני לא. לפחות אני יודע להעריך בן אדם טוב כשאני רואה אחד כזה מולי.

× × ×

ועוד יותר אני מעריך אנשים שעושים חסדים בשביל אנשים. הם מתנדבים בבתי חולים מבלי שאף אחד יכתוב עליהם וכנראה גם לא יכתוב, אנשים שאוהבים לעזור לאנשים אחרים במעשים או בכסף, אנשים שנותנים מעצמם בשביל אחרים, ואני מודה שאני לא כזה. נכון שמדי פעם אני עושה איזשהו מעשה טוב, אבל לרגע אחד אני לא מכליל את עצמי בקטגוריה של הצדיקים. אני לגמרי לא שם אבל מעריך מאוד את אלה שכן.

× × ×

אני מעריך את אלה שבכל רעש אדמה ישר מוציאים מהארון את הקיטבג הייעודי ועולים על המטוס הראשון כדי לחלץ מההריסות ניצולים של עם אחר. אני מעריך את אנשי הרפואה שמדי פעם יוצאים למשימות אנושיות וחשובות בעולם השלישי ומוותרים על הנוחות והכסף של העולם המערבי. אני מעולם לא נסעתי לחלץ אף אחד לא ברעידת אדמה ולא באיזו התפרצות של הר געש, מעולם לא נתתי יד לילד מסכן באפריקה, ואני יודע שבגן עדן לא בדיוק אוכל להשוויץ בכרטיס הביקור שלי לעומת אלה שמגיע להם לעמוד בראש התור או הרבה לפניי.

× × ×

אבל את תשומת הלב מקבלים האנשים הרעים. רק הם מקבלים את הכותרות. הם הסיפור, הם המהדורה המרכזית, עליהם מדברים. לפני שבועיים למשל לא הפסיקו לדבר על ההורים שכלאו בביתם את הבן שלהם במשך 14 שנה. דווקא הם היו הגיבורים של השבוע כי את מי מעניינים האנשים הטובים? מה כבר אתה יכול לספר על מתנדב בבית חולים? תכלא ילד ל־14 שנה אצלך בבית ואתה האייטם הכי חזק של השבוע, ואולי של השנה.

והנה רק עברו כמה ימים והאייטם הכי חזק בסוף השבוע שעבר היה כמובן זה של הזוג שרצח את השכן הערירי, ביתר את הגופה וקבר את הנתחים בגינה.

כמה חבל שהסיפור המרגש על הפטפון שלי לא היה האייטם המרכזי של המדינה לא לפני שבועיים, לא בשבוע שעבר ומן הסתם גם לא השבוע. ההפסד כולו שלנו.