הישן, הולך בשנתו כעדר אחרי רועה, אחרי נורמות מוכתבות, אחרי קונספציות, לחצים חברתיים או סביבתיים או מתוך אילוצים קיומיים. אלו גורמים לנו להיות יותר רובוטים מאשר בני אנוש, אלו מבטלים את נשמתנו ואת רצונותינו האמיתיים.

צריך הרבה אומץ  כדי להתעורר- יש בנו את הפחד מלהעמיק במחשבות ובעקבותיהן להגיע לתבונות. אנחנו מעדיפים לעיתים קרובות להקטין את הראש.

אנחנו חוששים שהגילויים יאלצו אותנו לשנות את השגרה אליה התרגלנו.

המשמעות בלהיות ער היא להיפתח לריגושים, חלקם חיוביים חלקם שליליים, לראות יותר לעומק, להיאלץ לקחת מנהיגות ולהגיב לגילויים.

אם נמשיך לישון המקסימום שיכול לקרות הוא שום דבר.

מאחר והחיים קצרים אנחנו יכולים לפתע להתעורר ולגלות שבזבזנו  זמן יקר בשינה בזמן שהעולם מסביבנו התקדם והמרחק בנינו לבינו רק הלך והתעצם. נכון, לפעמים כיף לישון אך מסתבר ש...ככול שישנים יותר כך נהיים יותר ויותר עייפים.

סוד החיים הוא הרחבת האופקים. סוד הקמילה הוא צרות אופקים, הקיבעון והשגרה.

כדי להרחיב אופקים צריך להביט קדימה למרחבים.

כדי לצאת המקבעון צריך להשיל מעצמנו כל יום  עוד קליפה ועוד קליפה הכולאת את - הספונטאניות, את הפתיחות, את הרגש ואת טעם החיים.

ביום שקליפת המעטה תפתח... משב רוח רענן  יפעם בנו, קול הצחוק יפרוץ מתוכנו, אל עיננו יחזור הברק, תאוות החיים תשקוק ונחיה בגן העדן כאילו אין מחר.

אז בואו נתעורר על עצמנו ונצא אל מסע החיים שלנו שהוא מלא בהתרחשויות אין סופיות ובהזדמנויות חדשות. 

בואו נפקח את עיננו ונתחיל מעכשיו.

 שלכם באהבה אייל