לפני תקופה קצרה הפנמתי  שהגיע הזמן להשיל מעלי כ 5-6 קילו.

הפתרון הבנאלי היה לחזור לחדר כושר, רק ביותר התלהבות מהרגיל.

שמעתי על איזה תיאוריה של סיני שאמר שאם עושים אימוני כוח ושרירים, אז מסת השרירים שורפת הרבה יותר קלוריות, אפילו בשעות המנוחה.

אהבתי את הקונספט הסיני (כולם שם רזים) כי למי יש סבלנות לארובי מונוטוני - שעה עבודה הייתה כלא הייתה לאחר חפוז עם פרוסה. זה צדק? לא!

חזרתי לחדר הכושר בסווט סטאר והתחלתי לעבוד על מכשירי הכוח והמשקולות כדי להחזיר עטרה ליושנה.

לאחר מספר ימים ימים בקשתי שימדדו לי את אחוזי השומנים, שרירים וכו'.  בסיום המדידה אמר לי המדריך – "בשביל מה אתה עובד על אימוני כוח, יש לך מסת שרירים אדירה!  לך תתאמן יותר על הארובי כדי להסיר את אחוזי השומן."

האמת שאת המשפט השני כבר לא שמעתי כי הוקסמתי מהמשפט הראשון – "יש לך מסת שרירים אדירה". באותו הרגע כבר תכננתי להזמין את המדריך לארוחת שבת עם כמה חברים עוקצניים וכל המשפחה.... כדי לגרום למומחה לחזור על המשפט במו אוזניהם.

רגע, חשבתי... אם יש לי כבר מסת שרירים אדירה....והסינים תמיד צודקים, אז הגוף שלי כבר ידע לשרוף שומן במנוחה...במקום לשרוף זמן על ההליכון....

נמצא כבר איזו דיאטה שמתאימה לאחד כמוני (אגב, כבר סיפרתי לכם מה המדריך כושר אמר לי? שיש לי...אה...כן...)

נזכרתי ברוקי בלבואה, אייך הוא חזר שוב לזירה, בגיל מאוחר....טוב נסחפתי המוןן...נחזור למציאות המשקל:

לאחר שבטלתי רעיונות לכמה דיאטות מדכאות תיאבון אבל גם נשמה, בחרתי בדיאטה בסגנון של – "אל תאכל מ18:00 ומעלה.  אז זהו ש.....

ביום שלישי זה עבד ואפילו ירדתי חצי קילו. אבל ברביעי היה לי אירוע חובה, בחמישי חבר קרוב חיתן את ביתו ויום שישי זה...יום שישי...אין מה לעשות  נגד מסורת. בשבת מזכירתי לשעבר ערכה עליה לתורה לבן הבר מיצוה שלה בסגנון הכי טעים שיש. ביום ראשון אבי ערך מסיבת יום הולדת וביום שני זו הייתה היום הולדת של אשתי (לא תלכו לאיזו מינימום מסעדה טובה?), ביום שלישי ערך ג'קי לאשתו דורית יום הולדת עם כל המעדנים הכי טובים שרק אפשר ושבמקרה את כולם אני מחבב פלוס... והנה הגיע יום רביעי.... סוף סוף לא היה אירוע שמחייב זלילה אבל התוכנית "מאסטר שף" שחזרה לטלוויזיה, גירתה לי את התיאבון, או שסתם הבטן התרגלה להיות בפעילות מלאה בשעות אלו.....

למחרת עליתי על המשקל  בחרדה וגיליתי ש...עליתי ב2 קילו נוספים.... יו!! עכשיו אני צריך להשיל מעלי 7-8 קילו במקום 5-6.

איזה דכאון!  השומן שלי נהיה חבר של המוח  והדפוק כל הזמן שואף למאה. לך תסביר לו שזה לא כמו בית ספר. במקרה שלו צריך לשאוף לכמה שפחות....(אגב שלא יהיו טעויות,  המספר מאה הוא לא רק שומן אלא גם תולדה של...מה שהמדריך אמר... "אדירה..". אם שכחתם)

יש למישהו איזה רעיון, כיצד לנצח את עצמי?? הרי הרציונאלי שבי יודע שצריך פשוט להפסיק לזלול ולהתחיל לטעום, אבל מסתבר שבתוכי יש עוד אייל פרא, שבשעות הליל מתגנב פנימה, משתלט על העניינים וגורם לי להתהלך אל המקרר ואו לארון הממתקים ו/או למנה הנוספת באירוע. " נו באמת..." אומר הפרא כמו הנחש לחווה – "איך כבר יכול ביס פה ועוד ביס שם להשפיע. לא אכלת כול היום..." הוא ספק שואל ותמיד מצליח לשכנע...

בבוקר אני מתעורר עם אייל הרציונאלי וכועס מאוד על הפרא שמתחבא כשהרציונלי נמצא, אבל הממזר תמיד חוזר ושוב חוזר ברגעי החולשה ופועל שלא בטובתי.

נו מה אני ילדה? כולה לסתום את הפה, הרי אני לא באמת רעב , רק סתם ראוותן ותאוותן ועוד כל מיני מילים כאלה...

ראבק יש לי  7-8 קילו להשיל מעלי ו....הנה בזמן שאני כותב שורות אלו  יום שישי/שבת המסוכן בפתח ובימים אלו אני נתקף בבולימיה רק בלי הקטע של ההקאה....

אנא החזיקו לי אצבעות (או סתם דחפו לי אותם לגרון) כי אם אני אצטרף להציב מטרה של 9-10 קילו פחות...זה כבר יהיה מוגזם ולא ניתן לביצוע.

אם אתם קוראים שורות אלו, אנא עזרתכם.

שלכם אייל.