כשאנו מאחלים ומברכים לשנה החדשה, ברכת האושר היא הברכה החשובה מכולם.

 אנחנו מרימים ראשנו לשמיים ומתפללים שיקרו לנו דברים טובים. בדרך כלל אנו מתפללים לדברים שעשויים להביא לנו את האושר המיוחל.
הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לכל אחד מאיתנו בשנה הבאה הוא שנבין שאושר הוא לא תוצאה של פעולה, האושר הוא לא מדליה או פרס, על פעולה, האושר הוא דרך חיים!!

מספיק לאחל לנו ולאחרים להיות מאושרים, פשוט בואו נחליט להיות מאושרים!
(וכפי שכתבתי השבוע במגזין) לא צריך לחפש את הדרך אל האושר, האושר הוא הדרך!

מי שנוסע לקובה, נדהם לפגוש באנשים עניים מרודים שתמיד שרים רוקדים ומחייכים. למה לחייך שאתם עניים? התשובה היא שאין קשר. אדם שמחליט להיות מאושר, לא ייתן לתירוצים של כסף ועוד לקלקל לו את השמחה.

לפני מספר שנים, תוך שישבתי בסמוך למיטתה של בתי בבית החולים , נכנסו לפתע בשירה אדירה ושמחה גדולה שלושה יהודים עם פאות וזקן ארוך. קופצים ושרים, שרים וקופצים, מלווים בגיטרה ובתופים. החיוך של האנשים והשמחה לא משו מפניהם לרגע. כן, זיהיתם נכון אלו היו חסידי ברסלב, שבאו להופיע בלי שיוזמנו, בפני קהל של שלושה אנשים: אשתי, בתי ואני. אבל הם שרו בהתלהבות כאילו הופיעו באמפי  של קיסריה.
את חסידי ברסלב המוזרים הייתי פוגש באקראי בצמתים, בכבישים, תוך שהם רוקדים, שרים וקופצים ואף פעם לא הבנתי מה הסיפור שלהם, ותהיתי אם הם על כדורים.
בחדרה של ביתי בבית החולים העזתי לשאול בנימוס: "מה הסיפור שלכם?"

"אנחנו שמחים", הם ענו.

"מה יש להיות כל כך שמחים?" שאלתי.

"רבנו נחמן מברסלב ציווה להיות שמחים, אז אנחנו שמחים. מצווה להיות שמח!".

"איך אפשר להיות שמחים כל הזמן?" הקשיתי עליהם, "יש רגעים של דיכי, של עצבות, של בשורות לא נעימות".

"גם ברגעים אלו המצווה היא לשרוף את העצבות ולהוציא את השמחה מתוך הבטן, שם היא נמצאת, החוצה!" כך הם ענו והמשיכו לשיר.

לאט לאט התחלנו לשיר יחד איתם, החיוך הכבוש נפרץ על פנינו -השתחררנו.

שאלת השאלות היא: מי מאיתנו "דפוקים"? הם שרוקדים וקופצים בצמתים, בפאבים, בבתי החולים והיכן שרק אפשר כאילו אין מחר?! או אנחנו שאנו טרודים כל היום בהישרדות, אשכרה הישרדות, ומסתכלים עליהם, המוזרים, איך הם קופצים ושרים.
מה, אין להם משהו אחר יותר טוב לעשות? כנראה שלא. הם פשוט מרוכזים בדבר האחד והיחיד שחשוב מבחינתם, לשמח ולהיות שמחים.

כאשר נסעתי בחזרה הביתה שרתי בתוך המכונית להנאתי , פשוט שרתי והשתחררתי. וואלה! זה נחמד.
המשכתי לנסוע והשירה רק התגברה, שרתי כאילו אין מחר, כאילו רק אני ואלוהים על אי בודד ולא בכביש סואן.
הנהגים בדרך חשבו שאני על כדורים.
אז חשבו!  

אנחנו עובדים כעבדים, חיים סביב השעון ומאבדים עצמנו לדעת במטרה להיות להשיג לעצמנו דברים שעשויים להפוך אותנו למאושרים. האמצעי לאושר הפך להיות אצלנו למטרה ובדרך שכחנו לשמוח, סתם כך לשמוח.

ראש השנה הוא הזדמנות מצוינת להחליט על שינוי פנימי לקראת השנה הבאה -  השנה נחליט שזאת שנת האושר.
הדבר היחיד שאנו צריכים לעשות כדי שבכל בוקר וערב תפעם בנו השמחה, שהחיוך יסוך על פנינו בתדירות גבוהה ושהצחוק יתגלגל מבטננו.... הוא – להחליט לבחור באושר כדרך חיים.

דברי האלוקים: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע… הברכה והקללה ובחרת בחיים.....".
זכות הבחירה ניתנה לנו, למה שלא ניקח אותה?!

מי שגוזר על עצמו לחיות ברחמים עצמיים, שיבין ויפנים שזאת בחירה שלו וכל השאר זה רק תירוצים:
מצב כלכלי, אהבה נכזבת, געגועים, תחושת חוסר וחסך, העלבה ועוד ועוד ועוד סיבות.
יש אפילו שעצובים בגלל שאחרים שמחים.
מי שבחר להיות עצוב, הוא יהיה עצוב ויהי מה, ולו בגלל שהשכן קנה מרצדס חדישה משלו.
מי שמחליט להיות שמח יעשה כן ולו בזכות שהשכן קנה מרצדס חדישה.

גם לאושר יש אין ספור תירוצים :
השמש זורחת, המים במקלחת זורמים, הנס קפה של הבוקר, השיר שמתנגן ברדיו.....ועוד ועוד כאוות/אהבת ותאוות נפשנו . 

גם אלו שחלמו להיות מפורסמים וחלומם התגשם, גם המתעשרים, הנוצצים, היפים והנכונים עדין ממשיכים לחפש את הדרך אל האושר. אבל אין דרך אל האושר,  האושר הוא הדרך.

יש שמפחדים להיות מאושרים ובכל פעם שרגעי האושר נגלים אליהם, הם מפעילים את מנגנון ההרס העצמי, מחרבנים את הכול וחוזרים למקום בו הם מרגישים הכי מוגנים - העצב והדאגה.

בשנה הבאה אנחנו בוחרים לפתוח את עינינו, ולהבחין בכל הטוב שסובב אותנו ולהגיד תודה לאל.

בשנה הבאה נחליט ליהנות מיופיו של העולם ומאהבת האדם. בשנה הבאה ניקח את גורלנו לידנו, נמתח את הפנים ונחליט להיות מאושרים ויהי מה!

יש לכם רעיון טוב יותר?

שנה טובה לכולם . באהבה. אייל.