ככול שהרבנים החרדים מתעמקים על משמעותה של כל אות וקוצו של כל יוד, על פי הקונספציה שהם בנו לעצמם מראש, כך הם שוכחים את מהותה של התורה:
החרדים למשל פיתחו להם בארץ ישראל, גישה האומרת "תורתו אומנתו". אולם מסתבר כי תפיסה זו, שה' יילחם להם, ובני ישראל לא יילחמו וייוושעו, אינה אופיינית למקרא.
משה רבנו, גדול נביאי ישראל אמר לבני גד ובני ראובן שביקשו להשתמט מהמלחמה:
"האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה"???
בדרך כלל ה' מושיע  את הלוחמים, והם מנצחים בקרב, או שהוא מסתיר פניו מהם, והם מובסים בקרב.
כמו לדוגמה בפרשת גדעון (שופטם ז') צבא גדעון נלחם בנגלה. ובנסתר ה' הושיעם.
כך גם מכיר המקרא בצורך "ללמד בני יהודה קשת" (שמ"ב א 18) כי צריך גבורה במלחמה, ואין די בכך, כי מה' הישועה.
עובדתית, לאורך כל המקרא מתקיימת הערצת גיבורי מלחמה. הערצה גם ניכרת בעצם סיפור גבורתם המפליגה.

המטיפים שכחו למעלה מחצי המצוות:
לפני כשבועיים, הלכתי לאזכרה של חבר. המקום היה הומה מפה לפה ולבימת הכבוד באו ועלו בזה אחר זה רבנים שענו  כולם בפי מנחה הערב לתואר "הגאון הקדוש...".
שבמתכוון או שלא, יצא שבמשך כשעתיים פלוס פלוס, שמעתי דברי תורה מפי רבנים שונים.
הגאון הראשון עלה לדבר.
הוא העלה על נס את חשיבות הלימוד תורה והשבת ,הילל ושיבח את מי שהחמיר עד החמיר מאוד בשמירת השבת, דיבר על תפילות שחרית, מנחה וערבית וכו'.
תהיתי בפני חברי שישב לידי – אייך יתכן שהוא דיבר אלפי מילים על מצוות של בן אדם למקום ולא הזכיר ולו במילה איזו מצווה הקשורה ל"בין אדם לחברו"....?
הגאון השני עלה ושוב העלה על נס את לימוד התורה ושמירת השבת ואף הציג את אלו שרואים טלוויזיה בשבת כרשעים גמורים! ("מה רשע כמוני עושה כאן", שאלתי את עצמי) ושוב גם הגאון השני לא דיבר ולו מילה ולו אות על נושאים הקשורים ל" ואהבת לרעך כמוך" או משהו דומה. (למי ששכח - הם כמחצית מהמצוות שצוונו על לוחות הברית.)
עוד גאון עולה ושוב- לתדהמתי – שום מילה על אחווה, על כיבוד ההורים, על עזרה לזולת.
"לא יכול להיות אמרתי/לחשתי לחברי. אם לא כלמעלה ממחצית מהדברים על בין אדם לחברו (כמעמדם בהר סיני) אז לפחות 10% מהדרשה? 5%? 1%? כלום!!!
זה כבר הפך להיות עקרוני ולראשונה בחיי, למרות בעיות הקשב שלי, החלטתי שאני נשאר עד הסוף אולי איזה גאון אחד לפחות יטיף איזו קמצוץ של מילה למען איזו מצווה חברתית...
עולה השלישי והרביעי, עשרות אלפי מילים ומשפטים נאמרים בהתרגשות וברעדה ואפילו לא אות אחת על אהבת האדם!!!
אותם נושאים נשמעים בשנים האחרונות יותר ויותר בכל הרצאה בשיטת - "כל המקצין הרי זה משובח".
פתאום התחלתי להפנים כיצד יותר ויותר עבריינים כבדים וראשי פשע, מסתובבים עם כיפה על הראש ומקפידים להתפלל ולשמור שבת ובו בזמן לבצע פשעים קשים נגד הזולת...
אף אחד לא אומר להם אחרת! הרבנים מבקשים מהם לשמור שבת, להתפלל עוד ועוד, ללכת לשעורי תורה.
לפי ההרצאות ששמעתי מפי חובשי המגבעת - מסתבר שאני הוא למעשה הרשע מרושע.
והם העבריינים? צדיקים!

ואהבת לרעך כמוך - הכלל הגדול בתורה 
חיזוק לדברי שמעתי דווקא מאריה דרעי באיזה ראיון. הוא אמר שעיקר התורה היא מצוות שבין אדם לחברו - אבל דווקא בדור הזה יש הקפדה יתרה על קיום המצוות שבין אדם למקום שהן אומנם חשובות ומרכזיות, אך "עיקר התורה", אומר מנהיג ש"ס לשעבר, אלו הן מצוות שבין אדם לחברו. מצוות אותן שכחנו לקיים באותה אדיקות כמו את שאר המצוות האחרות".

אבל אם דרעי לא מספיק, והוא לא...אז למען אותם רבנים שנשכחה מהן חצי תורה ולמען אלפי מאזיניהם אני רוצה לצטט את שאמר רבי עקיבא:
"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ - זה כלל גדול בתורה" (ויקרא יט, יח, ספרא שם, ירושלמי נדרים ט, ד).
מדוע בחר רבי עקיבא דווקא במצווה זו מתוך כל שאר המצוות שבתורה עד שרק עליה אמר:
"זה כלל גדול בתורה"?

ולטובת אותם חרדים שהשפילו נשים בבית שמש, ירקו על ילדה ועוד, למען הכלל הגדול החדש שלהם "הדרת נשים" (שהוא אפילו לא כתוב בתורה אלא הוא מסקנה כפרשנות מתוך פרשנות של איזה פסוק) אני רוצה להזכיר שהחובה לשמור על כבוד האדם, על גופו ועל רכושו בוטאה באמירות רבות של חז"ל. במסכת אבות במשנה נקבע, כי עדיף לאדם להישרף באש ולא להעליב מישהו כשאנשים אחרים נוכחים:
"נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן של אש ואל ילבין פני חברו ברבים.
(סוטה, פרק א דף י עמ' ב).

נעלמה המנהיגות הדתית/חברתית 

זכורים לי חובשי הכיפות הסרוגות, בני עקיבא שהיו עבורי ועבור אחרים, מושא להערצה של אכפתיות חברתית ומוסר.
היום? הם העמידו בפרונט את ארץ ישראל השלמה כתכלית הכול ותמורת אידיואולוגיה זו הם בטלו עצמם על חשבון השלמות הפינימית של העם בציון. מיטב בננו מוציאים את מרצם במלחמות בין יהודים ופחות ופחות בקירוב הללבבות.
כך נוצר מצב שמצוות בין אדם לחברו התייתמו ממנהיגות, ממשאבים אנושים  וכלכליים .
ילדי ישראל צומחים אל אנרגיות שליליות ומאבקים פנימיים ואין מי שישקה אותם בדברי אלוקים חיים, המבקשים את אהבת האדם, הצדק והמוסר.

החזון

לו רק אותם מנהיגי ודוברי הדת, היו משקיעים את אותן אנרגיות ומשאבים גם כדי להפיץ ולהאדיר את המצוות המלמדות את האדם כיצד להתנהג אל הזולת. כמו שאסור לשקר, על כיבוד אב ואם, לא לתת עצה רעה, האיסור לגנוב, ואם מוצאים דבר שמישהו איבד - צריך להחזיר לו, אייך לאהוב אדם אחר כמו את עצמך, אייך לפרגן, אייך להימנע מצרות עין, אייך לעזור לחלש ולקבל את השונה ועוד ועוד ועוד ככתוב וכמצווה על העם היהודי כבר החל ממעמד הר סיני...

אההחחח....לו רק נציגי הדת מטעם עצמם ובחסות המדינה, היו באים בטוב תוך שהם מעלים על נס בציבור הרחב גם את רובם של חוקי ה' .... כמה שהחיים שלנו בארץ ישראל היו הרבה יותר יפים ונכונים....