שנת 2011 היא שנת המפנה החברתי, שנה שמזכירה את המהפכה הצרפתית, שנה היסטורית שרק עוד הרבה שנים קדימה נלמד להעריך את המשמעות שלה.
את ההשפעות שלה נרגיש בשנה הבאה ואלו שאחריה, הציבור הבין שיש לו כוח עצום. תנובה נכנעה, ולהבדיל ממשלת מיצריים, המהפך בסוריה הוא עניין של ימים עד שבועות והנה נפל לאזרחי העולם האסימון – אפשר לנצח עם הפגנות ובלי נשק חי.
שנת 2012 מדאיגה אותי מכיוון האסלאם הקיצוני, אם וברגע שיקום מנהיג לעולם הערבי, יבקש להחזיר עטרה ליושנה וזה לא יקרה רק במזרח התיכון, הם יעשו בלגן בתוך אירופה (אירופה מוצפת במוסלמים מדוכים), הטרור ישתולל מבפנים תוך שרוסיה וסין קורצות עין לעברם.
כדי שזה יקרה צריך ניצוץ אחד שיידלק הקשור בפגיעה בכבוד האסלאם ומנהיג מוסכם שיצעק: קדימה הסתער".
הכלכלה המערבית נחלשת, למדינות ערב יש נפט בשפע, לסין עודפי כסף בלתי נתפסים והרוסים רוצים לחזור להיות אימפריה. השלישייה הזאת יכולה לשנות את העולם מהקצה לקצה.
המוסלמים מרגישים שהם אזרחים סוג ב' בעולם המערבי והעמים במזרח התיכון חיים ונושמים כבוד (אין למנהיגים שלהם משהו אחר להציע) ככול שהם סובלים יותר מעוני קשה, כך הם מקצינים באמונתם הדתית. קל להטריף אותם עם חלום על האימפריה שתחזור.
העולם המערבי יותר ויותר תלוי בסין אך הוא עדין מוקצה במערב ולא זוכה למעמד שלו בעולם באופן יחסי למעמדו הכלכלי. למשטר הסיני מאוד מתאים שיתוף פעולה עם המוסלמים והרוסים- הם היחידים שלא מטיפים להם מוסר.
לסינים יש כסף והם צריכים נפט, טכנולוגיה  ולגיטימציה.
 לרוסים יש מדענים, תשתית טכנולוגית ונפט והם צריכים כסף ומעמד על באירופה.
למדינות המזרח התיכון יש נפט בשפע והם צריכים טכנולוגיה וכבוד...
והנה לכם שיתוף פעולה שיכול להפוך את השלישייה הזאת לגורם השולט בעולם. גורם שיכול בקלות לגרום לקריסת המערב.
הסכנה בשנת 2012 יכולה להתחיל עם העולם המוסלמי מדלקה קטנה שתתלקח (כמו עם הירקן בטוניס, המקרה בלונדון או דפנה לייף בישראל) ומשם לעליהום על ישראל והמערב.
כשהרוסים והסינים ירגישו שהעסק רציני ובעל סיכויי ולנוכח החולשה הכלכלית של המערב המתיפייף, הם עשויים לנצל את ההזדמנות כדי ליצר את המהפך.

יש להניח שהטריגר לפעולה דחופה מצד השלטון המוסלמי, הסיני והרוסי יהיה הלחץ של העם שיפקפק בשלטון שלהם (כפי שהתחיל ברוסיה, מסתמן במזרח התיכון ומתחיל להבהב בסין) .
2012 לא צפויה להיות שנה שקטה כי אני לא רואה אייך המצרים למשל, מאכלים עשרות מיליונים רעבים - האכזבה של העם תהיה כגודל הציפייה - לאחר נפילת מובארק.
עכשיו את מי הם יאשימו?
כשאי אפשר לתת אוכל – נותנים מטרה, עתיד ורוד, אויב מוסכם ומשחקים על הכבוד.
אייך מונעים את זה?
שלום עם הפלסטינאים (לא נראה באופק). ארה"ב משתלטת על איראן, מלחיצה את התורכים ומקפלת את שאר ארצות המזרח התיכון עם מקל וגזר (המצב הכלכלי הקשה בארה"ב מקשה על ייתכנות המהלך). העם הסיני ו/או הרוסי מצליחים ליצור מהפך שלטוני (סרט לא קל נוכח השליטה המלאה שלהם בכוחות הביטחון).

אז מה יהיה?
יהיה טוב בסוף. בואו נתחיל קודם באחדות העם. נחשוב אייך להתחזק מבפנים במקום להתלהם כנגד כל מי ששונה מנטאלית... נכנס לפרופורציות מהותיות.
כשאנחנו מאוחדים ומוסריים אף אחד לא יכול עלינו!