לכל בני קהלות הקודש שובה ישראל, ולכל גולשי האתר אשדוד נט, אנא ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם.

יסוד גדול בידינו, ששלוחי מצוה אינם ניזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתן (פסחים ח'), כיון שכח המצוה עומד וחופף על ראש העוסק במצוה, לבל יבוא עליו כל נזק וצרה, ומן השמים משמרים אותו מכל דבר רע. לכן ציוה ה' את משה, שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען (במדבר יג' ב'), ודרשו חז"ל במדרש תנחומא, שלח לך - לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח. וצריך להבין, מדוע לא ציוה ה' בפירוש על שליחת המרגלים, ומה הצורך שתהיה רק לרצונו ולדעתו של משה רבנו? אלא, כאמור ששלוחי מצוה אינם ניזוקים, ואם היה הקב"ה מצווה בפירוש על שליחותם, לא היה יכול להתקיים כל ענין חטא המרגלים, כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.

מצאנו בדוד המלך, שבקש והתחנן לפני הקב"ה: הודיעני ה' קיצי ומדת ימי מה היא (תהלים לט' ה'), אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, הודיעני ה' קצי, אמר לו: גזירה היא מלפני שאין מןדיעין מדת ימיו של אדם. ואדעה מה חדל אני? אמר לו בשבת תמות. מכאן ואילך היה דוד המלך יושב בכל שבת ושבת, ועוסק בתורה ללא הפוגה והפסקה. כאשר הגיעה השבת שנגזר על דוד המלך להפטר מן העולם, היה עוסק בתורה בהתמדה וברציפות ולא היה פיו פוסק מלגרוס בדברי תורה, ומכיון שכך לא היה כח למלאך המוות לשלוט בו, ולא יכל ליטול את נשמתו. מה עשה מלאך המוות? מאחורי ביתו של דוד המלך היה בוסתן עם עצים, החל מלאך המוות להניע את העצים בקול רעש גדול, יצא דוד המלך לראות מה קול הרעש אשר בגן, כאשר ירד לעבר הגן נשמטה רגלו במדרגות הבית ופסק לרגע מדברי התורה, מיד קם מלאך המוות ונטל את נשמתו. הרי, שכל עוד שדוד המלך עסק במצוות תלמוד תורה לא יכל לו מלאך המוות, והגם שנגזר על דוד המלך באותה השעה להסתלק מן העולם, אלמלי שמלאך המוות עשה את התחבולה המיוחדת שלו, לא היה דוד המלך מסתלק מן העולם, כיון ששלוחי מצוה העושים את שליחותם במצוות ה' אינן ניזוקים.

נחלקו חכמים מה היה חטאם של בני אהרון, נדב ואביהו, רבי ישמעאל אמר שתויי יין נכנסו למקדש, ויש שאמרו שנכנסו למשכן בלא רחיצת ידיהם ורגליהם, ויש שדרשו שנכנסו לעבוד במשכן מחוסרי לבוש אחד ממלבושי הכהנים. ואמנם יש להבין, הרי מקרא מפורש אומר שחטאם היה כיון שהקריבו אש זרה, ומה להם לחכמים לחפש ולפשפש בטעמים אחרים?! אלא נראה לפרש, שכאשר בני אהרון היו עוסקים במצוות ה', בהקרבת קרבנות במשכן, כח אותה המצוה הגינה עליהם שלא יאונה להם כל רע, ואע"פ שנכנסו שתויי יין או מחוסרי לבוש, לא פגעה בהם מדת הדין, כיון שהיו עוסקים במצוה ומקיימים את שליחותו של הקב"ה בהקרבת הקרבנות, ושלוחי מצוה אינן ניזוקים ולכן לא יכלה האש לפגוע בם. אך בו ברגע שהקריבו אש זרה אשר לא ציוה ה', ובאותה השעה שפסקו מלהיות שלוחי מצוה מחמת שחדלו לקיים את מצוות ה', מיד פגעה בהם מדת הדין, ונענשו גם מחמת הסיבות שמנו חכמים.

בסבת זאת אמרו חז"ל שאל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה (ברכות לא'), וזאת מכיון, שעל ידי דבר ההלכה שיאמר לחבירו היוצא לדרך, יהרהר ההולך בדרך בדבר ההלכה, ומצוה זו תהיה לו לזכות לשמירה בדרך מכל פגע רע, כי כל עוד שעסוק הוא במצוה יהא ניצול מפגעי הדרך. וכן נהגו שמי שיוצא לדרך שנותנים בידו פרוטה לתת לצדקה כאשר יגיע למקום חפצו, וזאת בכדי כדי שיהא על ידי כך שליח מצוה, ושלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתם ולא בחזרתם.

ומזה נלמד מוסר השכל גדול, להיות דבוקים בכל רגע ושעה בתורה ובמצוות, גם בעת אכילה ושתיה ומשא ומתן ומסחר, לראות איך לקיים את ציווי ה' בכל צעד ושעל, שמתוך כך נהיה בגדר של שלוחי מצוה שאר אינם ניזוקים וכח המצווה מגינה עלים מכל רע.

ידועה כח וסגולת השבת, שממנה מתברכים כל ימי השבוע, והשבת היא מקור הברכה והשמחה, ולכן יש תמיד יצר הרע ומניעות לקבל את השבת בזמנה ובשמחה, כי לגודל המעלה המיוחדת של השבת כן מנסים המקטרגים לקלקל ולהשבית את קדושת ושמחת השבת. פונים אנו לכל אהובנו וחביבנו, שבערב שבת קודש פרשת שלח, ישתדלו לקבל את השבת שעה אחת קודם הזמן, וכבר אז ידליקו נרות ויקבלו השבת בשמחה. ובזכות כח השבת תהא ברכה והצלחה ושפע גדול לפרט ולכלל, ובמהרה נזכה לישועה וגאולה שלמה.