שמו של ביאליק כרחוב רווח ברחבי ארץ ישראל מקריית־שמונה ונהרִיָה בצפון ועד שדרות ובאר־שבע בדרום. אך מכל ערים אלה ואחרות מצטיינת אשדוד בכך שאין ביאליק מונצח בה ברחוב אחד בלבד אלא בעוד שלוש מיצירותיו, ולא זו בלבד אלא שהוא מוקף ברחובות על שם גדולי היוצרים של "תור הזהב", אשר להנגשת פרי עטם לציבור הרחב הקדיש המשורר חלק ניכר מחייו. הבה נבלה ברובע ביאליק שבאשדוד, ובתוך כך נתבשם משירתו של המשורר הלאומי וממכלול פועלו התרבותי.

שירו המודפס הראשון של ביאליק "אל הציפור", והמובהק שבשירי בית המדרש שלו "המתמיד" מייצגים ברובע ה' שבאשדוד את המשורר הלאומי, לצד הפרוזה הפיוטית האוטוביוגרפית שלו "ספיח".

שלט רחוב "אל הציפור" כשלצידו כתב ידו של ביאליק לשני בתיו הראשונים של השיר בנוסח מוקדם, אשר עד לגיבושו הסופי המוכר לנו שוּנה לא מעט ואף קוּצר בארבעים וארבע שורות.

קטע ממפת רובע ה' שבאשדוד שבו ממוקמים הרחובות "ביאליק", "המתמיד", "אל הציפור" ו"ספיח", ואשר נתחם ברחובות "משה אבן עזרא" ו"יהודה הלוי". את היונה מצאתי במרומי אחד העצים של רחוב "אל הציפור", והִפצרתי בה לרדת ולהתייצב לצילום היסטורי על שלט הרחוב. רק כשנוכחתי שמפני ביישנותה אין בכוונתה לזוז – צילמתי אותה במקומהּ.

שלט רחוב "המתמיד" ולידו ציורו של יוסף בודקו לפואמה זאת, מתוך כרך השירים של מהדורת יובל החמישים לביאליק שראתה אור בברלין בשנת 1923. כשנשאל ביאליק אם בחור הישיבה המתואר בשיר הוא אידיאל הראוי להערצה או דמות כושלת, השיב: "הרעיון המרכזי של השיר 'המתמיד' נעוץ בבתים האחרונים ובעיקר בבית האחרון. דוּק [התבונן היטב] ותמצא"

ברחוב "המתמיד" נמצא את הגן הנקרא על שם אחד מבני טיפוחיו של ביאליק – המשורר והסופר אברהם ברוידס, אשר בהמלצת ביאליק מוּנה לשמש מזכיר אגודת הסופרים. מימין – שער ספר שיריו של ברוידס "בתלם" עִם הקדשה חמה לביאליק. ברוידס נמנה עם ראשי תנועת הנוער העובד והלומד, אשר להּ חיבר ביאליק את "שיר העבודה והמלאכה" כהִמנון. 

סמוך לפינת הרחובות "ביאליק" והמתמיד" נמצאת המכולת השכונתית על שמו של המשורר הלאומי, אשר אליה נכנסתי כדי ללקק גלידה (גם בכך אני דבק בביאליק שהיה מכוּר לדברי מתיקה). והינה כאן נכונה לי הפתעה נעימה: בִתם המקסימה של בעלי המכולת, אריאן אסתר בוטראשווילי בת העשר (הנראית בתמונה), גילתה בקיאות בשירי ביאליק ואף ציטטה שורות אחדות מ"אל הציפור".

שלט רחוב "ספיח" על שם הפיוטי שבסיפורי ביאליק, אשר דורות של מבקרים שבו והפכו בו, כשהם מעניקים לו מובנים מחודשים. משמאל – השֵדוֹן ושמוליק (גיבור "ספיח") באחד מציוריה של נֹגה שימל בתערוכת איורים ל"ספיח" שנערכה בבית ביאליק בשנת 2011 בהשתתפות חברי "אגודת המאיירים בישראל" שבראשותהּ

ביאליק ביקר קשות את פרנסי עיריית תל אביב על כך שבתנופת הבנייה אין הם מקצים די מקום לרֵאוֹת ירוקות ומבחינה זאת היה שמח ודאי לראות עד כמה משופע בגנים הרובע שלו באשדוד, כפי שמעידה חורשת עצים זאת שמאחורי רחוב "ספיח".

רחוב "ביאליק" מוקף מכל עבר ברחובות על שם אהובי נפשו של המשורר הלאומי – משוררי "תור הזהב" בספרד: יהודה הלוי מצפון, משה אבן עזרא ממזרח (ומעבר להם שמואל הנגיד ושלמה אבן גבירול). מימין: שני כרכים משירת ש' אבן גבירול וכרך משירת מ' אבן עזרא (מתוך תצוגת הקבע של מוזיאון בית ביאליק), אשר על כינוס שירתם והוצאתה לאור עמל ביאליק שנים ארוכות בשיתוף עמיתו י"ח רבניצקי. ראו מאמרו של ביאליק "לכינוסה של שירת ספרד"

רחוב "ביאליק" פינת רחוב "יהודה הלוי". חטיבה משירי יהודה הלוי כינס ביאליק כבר בשנת 1906 לאנתולוגיה "שירת ישראל", שבמסגרתה הביא גם משירי שמואל הנגיד, שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא, אברהם אבן עזרא, יהודה אלחריזי ועמנואל הרומי (בליווי דברי הערכה עליהם). ביאליק גם תירגם ועיבד ליידיש את "ציון הלא תשאלי" ו"שירי ים" של יהודה הלוי. 

באשדוד אין גדולי המשוררים העבריים של ימי הביניים רק שלטים ואותיות מתות, אלא גם מקור להשראה, כפי שמלמדת מודעת החוצות המוצגת כאן, אשר מבשרת על פסטיבל "תור הזהב" שיתקיים בחול המועד פסח ברחבי העיר.

את מסעי באשדוד בחרתי לסיים בחוף הים עם שקיעת השמש, באווירה שהזכירה לי יותר מכל את בתיו הראשונים של "בערוב היום" לביאליק

במכתב ששלח שמואל אבנרי לראש העיר ד"ר יחיאל לסרי הוא כותב:

"לכבוד ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד – שלום וברכה

כמנהל הארכיון והמחקר בבית ביאליק הגעתי ב-20/3/2018 לאשדוד בפעם הראשונה בחיי, כדי לחבר לפייסבוק בית ביאליק פוסט בנושא הנצחת שם ביאליק ברחובות העיר,

ולהלן אני משגר לך אותו בכבוד רב ובתודה על העונג שהיה לי לבקר בעירך

היפה, שממש התפעמתי ממנה מכל הבחינות.

אשמח לגמול לך כגמולך הטוב ולארח אותך במוזיאון בית ביאליק.

ישר כוחך על המדרגה שאליה הצעדת את עירך.

שלך, בברכת חג שמח – שמואל אבנרי".