לפני מספר שנים העברתי שיעור. במהלך השיעור הייתה תלמידה מסוימת שהפריע קצת יותר מדי, הערתי לה, לאחר השיעור כשדיברתי עם המחנכת, להבין לעומק את פשר ההתנהגות, גיליתי כי קרוב משפחה שלה נרצח, היא בתקופה לא פשוטה ולכן חשוב להבין את מצבה.

למען האמת, נותרתי המום ושמחתי שלא הוצאתי אותה מהשיעור או אולי גרוע יותר. באותו רגע קיבלתי אני עצמי שיעור חשוב - אתה לעולם לא יכול לדעת מה מצבו הנפשי של התלמיד, כל עוד לא באמת בדקת.

נרצה או לא, אנחנו כבר בעיצומו של הגל החמישי של הקורונה ומערכת החינוך היא המראה  העיקרית בכך. כל יום נכנסים עוד מאות אם לא אלפי תלמידים לבידוד, והמספרים הולכים וגדלים.

על נזקי הקורונה לילדים דיברו כבר לא מעט. הריחוק החברתי, תחושת הלבד, היציאה מהשגרה והלמידה בזום לא עשתה טוב לרבים מהתלמידים, שחוו דכאון וחרדות.

לתחושתי כבר היום, קשה להעביר שיעור יותר מלפני שנה או שנתיים, יעידו על כך מורים רבים. אגב, מצד שני הקורונה השפיעה גם על מבוגרים רבים, כך שהפגיעה של בני הנוער ממנה אינה בלעדית.

אבל וזה אבל גדול, בימים אלו, עם כל הכבוד לציונים, לבגרויות, למבחני מיצ"ב ולמי יש אחוזי זכאות הכי גבוהים לבגרות, זה לא מה שצריך להטריד את מערכת החינוך. קשר אישי עם התלמידים? בהחלט, שיחות אישיות יומיות של מחנך עם התלמידים? אדרבה ואדרבה, מורים מקצועיים שמתעניינים? כל המוסיף הרי זה משובח.

כמי שעובדים עם בתי ספר רבים ורשויות מקומיות בתחום החינוך, אנו שומעים על הדאגה של המורים למצבם הנפשי של התלמידים, על הבעיות שהקורונה גורמת ועוד כנראה לצערי תגרום. אנשי החינוך עושים לילות כימים בתמרון בין להספיק את החומר ולא לאכזב בתחרות הבאה או במבחן כזה או אחר, מטעם מערכת החינוך.

בימים אלו, מערכת החינוך צריכה לומר בפה מלא - הלימודים חשובים, אנחנו לא מזניחים אותם, אבל מה שחשוב יותר זו הבריאות הנפשית של התלמידים.

את כוח האדם והמשאבים צריך להשקיע בזה. להשלמת הלימודים עוד יהיה מספיק זמן, את הנזק מנפש פגועה של תלמיד יהיה קשה הרבה יותר לתקן אם בכלל. כשזה יהיה המסר מלמעלה, יוכלו אנשי החינוך המופלאים לעשות את עבודתם נאמנה.

הכותב הוא בעל משרד האסטרטגיה ויחסי הציבור "צאיג תקשורת" המתמחים בתחום החינוך, ומעביר הרצאות לבני נוער.