עקב נתונים מדאיגים של עזיבה המונית של מקצוע הפרמדיק (94% מהפרמדיקים שהוכשרו נטשו את המקצוע תוך 10 שנים מיום הכשרתם) הוקם ארגון הפרמדיקים הישראלי אשר שם לעצמו למטרה לאגד את כלל הפרמדיקים במדינת ישראל  בלי קשר למסלול הכשרתם, מקום עבודתם או התנדבותם וזאת על מנת להוות גוף יציג המטפל בכל העניינים הקשורים למקצוע הפרמדיק וכדי לקדם את מעמדו של מקצוע הפרמדיק, ולהעניק לו את ההכרה, המודעות הציבורית והסטטוס הרשמי של מקצוע בריאות לכל דבר ועניין.

מדובר בארגון היחידי במדינת ישראל אשר אינו משמש כמעסיקם של פרמדיקים אלא רואה לנגד עיניו אך את קידום המקצוע וכלל העוסקים בו, ומשכך מייצג את רצונותיהם של ציבור זה נאמנה ובצורה אובייקטיבית מבלי ליתן לשיקולים זרים להנחותו.

הארגון שקיבל הכרה על ידי משרד הבריאות בראשותו של שר הבריאות יעקב ליצמןכארגון מקצועי מוכר המייצג את הפרמדיקים במדינת ישראל כבר משתלב בוועדות החשובות ביותר המתקיימות במשרד למשל: שילוב פרמדיקים ברפואה הקהילתית, שילוב פרמדיקים כעוזרי רופא בבתי החולים ככוח רפואי  פעילות פרלמנטרית בסיועה של חברת הכנסת טלי פלסקוב בקידומו וחקיקתו של חוק הפרמדיקים בישראל אשר "תקוע" למעלה מ-20 שנה בכנסת ועוד. כיום מונה הארגון מאות רבות של פרמדיקים ומספר המצטרפים אליו רק הולך ומתעצם.

הכרה שכזאת היא ללא ספק פרי עמל בזכות פעילות ענפה מאומצת ,ועניינית של רוית  וחבריה לארגון אשר תרמו וממשיכים לתרום רבות מזמנם וממרצם וחשוב לציין שהכול בהתנדבות מלאה ללא כל תמורה או שכר.

רוית  החלה את דרכה עוד בגיל 15 כאשר התנדבה לשורות מגן דוד אדום בתור מגישת עזרה ראשונה. הרצון שלה לתרום לקהילה בער בה כבר מגיל קטן והיא המשיכה להוביל והפכה למדריכה במחלקת הדרכה ארצית ופרמדיקית במד"א.

בתור עובדת בלטו אצלה בעיקר התכונות של אהבת המקצוע ורדיפת הצדק. מעבר לסיפוק העצום שהעניק לה העיסוק במקצוע ובכל הזדמנות בו זכתה לטפל ולהציל חיים,  היא תמיד הייתה הראשונה להתייצב ולסייע לאותם חלשים שלא יכלו או לא זכו לקבל את הזכויות להם הם זכאים.

מכאן שהדרך ללימודי משפטים הייתה מתבקשת וכיאה לרוית  לאחר סיום הלימודים כבר החלה להוביל מאבקים לזכויות עובדים  וייצגה בבתי המשפט אנשים מוכרים וידוענים רבים.

כיום, היא משמשת כיועצת משפטית במחלקה המשפטית של הסתדרות העובדים הלאומית וממשיכה את דרכה נאמנה בייצוג של עובדים וממשיכה בהתנדבותה במד"א בתור פרמדיקית.

אין ספק שהאירוע המוכר והמכונן ביותר בחייה היה הרגע בו נאלצה להתמודד עם המצב בו אמא שלה חוותה דם לב למול עיניה. חרף המצב בו עמדה, החלה רוית לבצע פעולות החייאה באמה ולשמחתה פעולות ההחייאה הנמרצות והמהירות הובילו לחזרה של הדופק ולאחר מס' שעות וימים מורטי עצבים שבה גם ההכרה וכיום היא אתנו ומתפקדת כאחד האדם.