הבטם מקונן ,רכזת נוער עולה של החברה העירונית לתרבות נבחרה להניח זר בטקס ממלכתי שהתקיים באנדרטת הנספים, ביום זיכרון ליהודי אתיופיה אשר נספו בדרכם לארץ ישראל
25.05.15 / 09:23
הבטם מקונן ,רכזת נוער עולה בתחום הילדים והנוער של החברה העירונית לתרבות נבחרה להניח זר בשם המשפחות השכולות, בטקס ממלכתי שהתקיים באנדרטת הנספים בהר הרצל בירושלים, ביום זיכרון ליהודי אתיופיה אשר נספו בדרכם לארץ ישראל .
כידוע ,לאורך השנים ליווה חלום השיבה לירושלים, היא ארץ ישראל, את קהילת יהודי אתיופיה ובתחום הילדים והנוער של החברה העירונית לתרבות הפנאי החליטו ליטול יוזמה ולהוכיח כי הנוער בעיר זוכה לחינוך ערכי המבוסס על מעורבות בחיי הקהילה:
בשיתוף פעולה עם מוקד קליטה ומחלקת קליטה בעיריית אשדוד נערכה עצרת זיכרון (יום א', 13/5/2015 ) במרכז העירוני לנוער ע"ש קופף, העצרת כללה מופע אומנותי וטקס זיכרון בהשתתפות מכובדי קהילת יוצאי אתיופיה בעיר ובהשתתפות ערה של חניכי תנועות וארגוני הנוער הפועלים בעיר .
בשבועיים שקדמו לעצרת הזיכרון המקומית בני הנוער בעיר השתלמו ב פעילויות סביב מורשתם של יהודי אתיופיה במסגרות החינוך ובמסגרות הקהילתיות(תלמידי חטיבות הביניים,חניכי מעו"פ-תנועת הנוער העירונית במרכזים הקהילתיים וחניכי תנועות הנוער ) .
לטקס הממלכתי שנערך ביום ירושלים באנדרטת הנספים שבהר הרצל , נסעו צוות עובדי תחום הילדים והנוער יחד עם רכזי הנוער מהעיר.
הבטם מקונן(40),רכזת נוער עולה בתחום הילדים והנוער של החברה העירונית לתרבות הניחה זר בשם המשפחות השכולות. הבטם,שעלתה לארץ בשנת 1984 החלה מסע של קרוב לשנה שהחל בצעידה רגלית של כחודש מכפר יהודי קטן בשם צ'הרה (במחוז גונדר) עד למחנה הפליטים ווהדילו שבסודן . סבא של הבטם ,פרדו אשטו לא עמד בתלאות המסע והוא לדאבון הלב, נפטר ונקבר במחנה פליטים ומקום קבורתו בקבר אחים לא נודע עד היום.
לדבריה של מזל שאלתיאל,ראש תחום הילדים והנוער ,"בשל זעקת הכאב של חברינו יוצאי אתיופיה ובאווירה מטלטלת החלטנו לממש את הצורך בתקווה, התקווה שיום אחד הם יהיו חלק מן הארץ הזו, תקווה היא דרך לשינוי -המזור לייאוש.בתחום הנוער מאמינים כי שילובם של בני הקהילה האתיופית יגשר על הפערים החברתיים ויעזור להתמודד עם תחושת הניכור והבידול, רק כך נוכל לחיות חיים טובים יותר תוך כבוד הדדי".
את ההשתתפות בעצרת סיכמה הבטם באמרה כי אפשר היה להיווכח ולהתרגש מהסולידאריות החברתית ומההזדהות עם כאבם של משפחות הנספים.