איזה זכות ענקית נפלה בחלקו של המנוח, בנימין שלזינגר, שניצל מהתופת של הנאצים אשר בקשו להכחיד את העם היהודי , שבהלווייתו עם ישראל התגלה במלוא תפארתו ועוצמתו.

זו הייתה אמורה להיות הלוויה מאוד מצומצמת:

אך אמש בשעות הלילה המאוחרות, ליזה ללוצשווילי קראה בעמוד הפייסבוק שלה למי שיכול לבוא להשלים מניין ולחלוק כבוד אחרון לנפטר, במשפחה חששו שלא יהיה להם מניין להלוויה ומכאן העלנו באשדוד נט ...המידע רץ בקצב אינטרנטי מטורף - תוך שעות ספורות מאז שאזרחי אשדוד והמדינה קראו את הסיפור, הם עזבו את הכול ונסעו לבית העלמין, (אני מניח שאם ההלוויה הייתה מתקיימת בשעות הערב, אזי גם עשרות אלפים רבים היו נוהרים לתת כבוד).

האלפים נהרו כדי לומר ללא מילים לבנימין – "אתה לא לבד – אנחנו לצד משפחתך כאן!".

אחרי שהלקנו את עצמנו השכם וערב עם הישראלי המכוער, סיפור השוקולד, הקרע שנפרע בבחירות ועוד, יש בידנו ההזדמנות לעלות על נס את היפה שבעם ישראל והוא מאיר כל פינה חשוכה, הוא מתגלה ברגעים הנכונים, הוא מתייצב בשעת צרה ומלחמה...כשצרכים אותו הישראלי היפה בא - הוא מגיח משום מקום כגיבור על.

אני יודע בכל נימי נפשי שהרצון התיאורטי שלנו, של כל אחד מאתנו, הוא לתת יותר...בלבנו -  את, אתה ואני אומרים - "הלוואי והייתי יכול יותר לעזור  יותר".

החיים של רוב בני ישראל בארץ ישראל מאלצים אותו לחיות כשורדים, להיאחז בציפורנים, להילחם על הלחם והקיום ולכן רובנו מתקשים לפנות את זמננו, מרצנו וכיסנו לאחר...אבל הנפש היהודית פועמת, הDNA  שלנו הוא "ואהבת לרעך כמוך" וברגעי האמת אנחנו שם. מגיע לנו להיות שם.

דקות אחרי סיום ההלוויה, בשעה 10:00 נשמעה הצפירה ואני עם הרבים זכינו לעמוד בדום מתוח בסמוך לקברו של הניצול, בנימין שלזינגר.  רגע של אמת הסטורית!

בצפירת יום השואה של 2015 עמדתי גאה באלו שבמותם הביאוני הלום לארץ ישראל, עמדתי גאה באלו שהיו סביבי ובאלו שלא ידעו, או לא יכלו להגיע, אך תמכו בליבם. הייתי ועודני נרגש להיות חלק מהעם הזה.

יהי זכרו ברוך.

עם ישראל חי!