לאחרונה אירעה טרגדיה נוראית בקרית מלאכי. חן כהן (26) ז"ל התחשמל למוות בעת שצעד עם חברו ברחוב. הרוחות החזקות גרמו ככל הנראה לכבל להתנתק מעמוד החשמל וליפול על הקרקע. האסון התרחש למרות שלפי עדות התושבים באזור הם התלוננו מספר פעמים על התשתיות הרעועות וההזנחה. כן נטען כי כבל דומה התנתק שלושה שבועות לפני כן אך תוקן רק ברמה הנקודתית. התושבים אף מציינים שהמשיכו להתריע  אך דבר לא נעשה עם תלונתם.

.

לא מדובר במקרה חריג או בחוסר מזל. הגיע הזמן להתייצב מול האמת ולומר - ההזנחה עולה בחיי אדם. באזורים מוחלשים ובמצב סוציו אקונומי נמוך, מדובר בתופעה החוזרת על עצמה בכל חורף - הצפות, קריסת עצים, כבלים נופלים ותאונות חשמל העולות בחיי אדם. טרם התאוששנו ממותם המיותר של בני הזוג דין שושני וסתיו הררי ז"ל שנתקעו במעלית שהוצפה בחניון בשכונת התקווה וטבעו למוות. גם אז התלוננו התושבים שהתשתיות בשכונה לא מטופלות כבר שנים, וכי הביוב אינו מנוקז, אך לשווא. כך גם בנהריה שבימים האחרונים שוב הוצפה כאילו דבר לא אירע לפני שנה, אז הקריב את חייו  מוטי בן שבת ז"ל, בן  32, שטבע לאחר שניסה לחלץ משפחה שלא הצליחה לצאת מרכבה.

מה השתנה בשנה הזאת ברמת איכות התשתיות בקרית מלאכי, שכונת התקווה, בת ים, נשר, נהריה או שכונת הארגזים ? מעט מאוד. כשמגיע החורף תמיד חוזרות אותן התמונות של מכוניות תקועות ומדרכות מוצפות ובלתי עבירות, המהוות סכנת נפשות. רק התירוצים של הרשויות לא משתנים.

לאסונות המתרחשים במרחב הציבורי יש כתובת משפטית. משפחות הקורבנות לא צריכות ליפול בין הכיסאות בשאלת האשמה בין ספקי התשתיות לבין גורמים שונים בעירייה, המטילים את האחריות אחד על השניה. בתי המשפט הגדירו שישנה אחריות לעירייה על השטח הציבורי והרחובות. גם אם מדובר במתקן פרטי במרחב הציבורי, עדיין לעירייה כגוף בעל אחריות כוללת, ישנה החובה לדאוג שהמפגע יוסר. הטיעונים המקוממים של הרשויות לאחר הצפות או אסונות, על כך שהחורף הפתיע או שירדו משקעים חריגים, אינם מחזיקים משפטית.

בפסיקות בתי המשפט בנושא אנו למדים כי מוטל על כל עירייה להיערך, ובמידה והתרחש אסון עם נפגעים עליה גם להציג ראיות תומכות שאכן עשתה את המוטל עליה.

"עוולת הרשלנות" נשענת בין היתר על  קיומה של חובת זהירות בין הנפגע למזיק, התרשלות בעקבות הפרת חובת הזהירות נזק שנגרם כתוצאה מכך. צריך להיות קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק.

אם ניקח את המקרה בקרית מלאכי כמשל, אזי השאלות שצריכות להישאל: אם הכבל החשמלי נקרע בשל כך שהיה ישן לא מחוזק דיו, רעוע ולא תקין, מדוע לא הוחלף לפני התאונה ? ובפרט כאשר נטען שחברת החשמל קיבלה תלונות על התשתיות באזור.

אפשר וצריך לבקש מהעירייה תשובות לשאלות כגון - מדוע לא דאגה לוודא כי המרחב הציבורי בטוח וכי תשתיות ישנות שאינן בטוחות יוחלפו לאלתר וכל עוד לא מוחלפות יש לשים שילוט ולמנוע גישה למפגע המסוכן.

כאמור על פי רוב, מזג אוויר חורפי וסוער אינו מהווה נסיבה מקלה או "גורם זר מתערב" שמבטל את אשמת הרשות המקומית חברת החשמל או כל גורם אחר שאחראי לכך שהמפגע המסוכן לא הוסר.

כך גם בהליך משפטי שבו תובעים בגין נזק שנגרם כתוצאה מהתחשמלות כבל חשמלי הוא "דבר מסוכן", כפי שאף הוגדר בחוק ובפסיקה. ולכן ניתן לטעון להיפוך נטל הראיה - זאת אומרת שהגורם המזיק הוא זה שצריך להוכיח כי לא התרשל.

יצוין כי לאורך השנים התקבלו בערכאות בישראל פסקי דין, בהם ביצע ביהמ"ש הפרדה בין אחריות הרשות המקומית לחברת החשמל, כמו במקרה שיפורט להלן בו פסק בית המשפט למעלה מ-3 מיליון שקלים פיצוי לבני משפחתו של דייג אשר התחשמל למוות. המנוח הגיע לבריכה לגידול דגים, הניף את חכתו והתחשמל כאשר זו פגעה בקווי חשמל, אך חברת החשמל לא הייתה זו שחויבה בתשלום פיצויים. בית המשפט קבע כי הפיצויים ישולמו בחלוקה של 30%-70% על ידי קיבוץ מחניים (שבשטחו היו בריכות הדגים) ומפעיל בריכות הדגים שהפעיל במקום עסק לדייג בחכות ללא רישיון.

היו מקרים של פסקי דין העוסקים בתנאי מזג אוויר בהם סכום הפיצויים הופחת בשל "אשם תורם". למשל, בית המשפט השלום בחיפה פסק פיצוי של 790,000 שקלים בלבד, להוריו של נער בן 16 שטיפס על עמוד חשמל ביער יתיר, נגע בקו המתח הגבוה, התחשמל ומת.

אין בפיצוי כספי מזור לכאב על מוות מיותר, אך לבני המשפחות שאיבדו את יקיריהם עומדת הזכות המלאה לדרוש פיצויים ראויים  ולעשות הכול כדי למנוע מקרים דומים.

 אסור להמתין לחורף הבא שיביא אסונות נוספים צריך כבר עתה לזעוק עם משפחות הקורבנות ולוודא כי תהיה השקעה משמעותית בתשתיות, דבר שיכול לחסוך בחיי אדם.

 הכותב הוא עו"ד דותן לינדנברג עוסק בתביעות נזיקין ויו"ר (משותף) של ועדת רשלנות רפואית במחוז דרום בלשכת עורכי הדין.