כל שנה אנו כותבים על ניצול השואה דויד לייטנר (דוגו) שמציין את היום שנשלח עם רבים לצעדות המוות מאושוויץ. מורעב, מותש וקופא מקור הוא צעד קילומטרים רבים, כשהוא חולם על לחמניות עגולות ('בילקלך', כפי שקראה להן אמו) שיאכל בארץ ישראל.

הוא שרד, הגיע ארצה, וכשביקר לראשונה בשוק מחנה יהודה ראה דוכן פלאפל. כדורי הפלאפל הזכירו לו את הלחמניות העגולות שחיזקו את רוחו ברגעים הקשים, ומאז בכל שנה, ב-18 בינואר, דוגו אוכל שתי מנות פלאפל בדוכן של שי מפלאפל צנעני ברובע ה', זאת כדי לחגוג את העובדה שהוא חי בדרך זו.

לפני ארבע שנים, יזם בית העדות במושב שלו ניר גלים הסמוך לאשדוד את "מבצע דוגו", ובכל שנה דוגו יוצא לאכול מנת פלאפל עם דמות ציבורית מהארץ ומהעולם. השבוע כאמור, נפגש דוגו עם הרמטכ"ל, רב רב-אלוף אביב כוכבי, בני משפחה ונציגים מבית העדות. (הוקדם לחמישי כי התאריך יצא בשבת).

"אני מאוד שמח שאתה פה" - אמר הרמטכ"ל ללייטנר. "אנשים כמוך הם פשוט סמל לנחישות, תקומה ודוגמה למופת. הנה גם אנחנו סוגרים מעגל: רוב המשפחה של סבא שלי נרצחה באושוויץ בירקנאו. הם התגוררו בעיר קראקוב ופונו למחנה במהלך המלחמה, אחד מהם הצליח להגיע לרשימת שינדלר וכך שרד".

"חלק גדול מאוד של המשפחה מצא את מותו שם" - הוסיף כוכבי, "מספר אחים הצליחו להגיע לארץ וגם אתה הצלחת למרות הכל. הניצחון הכי גדול זה לא הפלאפל, אלא המשפחה, הילדים, הנכדים והנינים שלך. אשריך. מהזמן הקצר שאני מכיר אותך נדמה לי שגם האנרגיות והרוח שלך זה ניצחון גדול".

סיפורו של דוגו
"ב-18 בינואר 1945 בצהריים, בקור מקפיא של 18 מעלות מתחת לאפס, הוציאו הגרמנים כ-60 אלף איש לצעדת מוות מאושוויץ-בירקנאו ואני ביניהם. ילד בן 14 וחצי. בלי אוכל, בלי כוח. זה תאריך שאי אפשר לשכוח" – כך סיפר דוד לייטנר (דוגו).

כל שנה ב-18 בינואר יוצא דוּגוֹ לפלאפל שי צנעני ברובע ה' באשדוד ומפנק את עצמו בשתי מנות פלאפל גדולות בזו אחר זו, עד כדי כאב בטן, זוהי נקמת אושוויץ-בירקנאו הפרטית שלו.

דוגו תיעד את "מסורת ה-18 בינואר" שלו במסגרת תערוכת "צילום בגיל" שמוצבת ב בית העדות - למורשת הציונות הדתית והנחלת זיכרון השואה במושב ניר גלים שהוא אחד ממקימיו, ומאז - היא פסקה להיות פרטית ורבים מבקשים להצטרף אליו.