וכך כותב שי נקש (לא נגענו):

"בוקר טוב משפחת סיירת הורים אשדוד, היום בדיוק לפני 9 שנים התחלתי לעבוד ברשות (עד לא מזמן- הרשות העירונית למאבק באלימות ובאלכוהול ולפני קצת יותר משנה הרשות העירונית לביטחון חוסן קהילתי- ' מהות').

לאור התקופה המאתגרת בצל הקורונה שהפכה מאורחת זמנית לדיירת קבועה במחוזותינו.
מאחר ומזמן לא נפגשתי עם כל המתנדבים וההכשרות עברו לזום.
החלטתי דווקא ביום זה לכתוב כמה מילים לכם משפחת מתנדבי סיירת הורים אשדוד.

להזכיר לכולנו מדוע אנו יוצאים לפעילויות זו השנה ה-11 ומסיירים לאורך כל השנה, בכל מזג אויר גם כשהקורונה ברקע.

חברים יקרים, עבר זמן מאז דיברנו על מטרות סיירת ההורים והדרך שלנו להגיע אליה.

מטרתה העיקרית של הפעילות: צמצום התנהגויות סיכון בקרב הנוער.

התנהגויות סיכון יכולה להתחיל ברכיבה פרועה על אופניים, דרך פריצה לבית הספר כי משעמם, אלימות שמתחילה לעיתים בצחוק ונגמרת בבכי ולעיתים בבית חולים, ועד לצריכה של אלכוהול וסמים.

יחד עם זאת, חשוב לזכור.

אנחנו לא עוד כח אכיפה, אנחנו לא משטרה, לא שיטור עירוני ואנחנו אפילו לא ההורים שלהם.

אנחנו גם לא רוצים להיות כח אכיפה.

אנחנו מגיעים מהצד השני, לא בכח הזרוע אלא ע"י הגעה להכרות ושיתוף פעולה מצד הנוער. הבנה, הכלה והקשבה הינם רוב הכילים שלנו.

חשוב לזכור, הנוער לא חייב לנו כלום, הם יכולים להתעלם מאיתנו, לסרב לדבר איתנו. ולנו אין הרצון להכריח אותם לכך.

למרות זאת מעטים מאוד הפעמים שלא שיתפו פעולה בשיח, ההפך הוא הנכון, רבות הפעמים שהנוער קורא לנו ואף לא"משחרר" אותנו להמשך פעילות. בדיוק בגלל זה אנחנו מתמידים בסיורים.

יש פעמים שאנו נאלץ לקרוא לשיטור העירוני או למשטרה, אך זה מתוך רצון למנוע אירוע שאנו רואים אותו מתפתח- "די בכוס מים אחת בכדי למנוע שריפה גדולה" - (אם משתמשים בה בזמן) .

אנחנו לא הופכים עצמנו לשוטרים ולכן, במידת הצורך נזעיק כח אכיפה למקום, נתרחק ונתקשר למי שצריך.

יוצאי דופן, אך אכן קיימים, מקרים של סכנת חיים, קטטה, שליפת סכין, איבוד הכרה עקב הרעלת אלכוהול ואפילו ונדליזם לרכוש וכו'.

אנחנו נמצאים איתם, אבל יש גבולות.

בשונה מהוריהם, אנחנו לא נוזפים, לא שופטים ולא מחנכים.

אנחנו כן מהווים דוגמא חיובית ואישית ע"י שמירה על החוקים והמנעות מעישון או שתיית אלכוהול לידם ובכל מהלך הסיור.

דגש חשוב הינו, הצורך של בני הנוער בנוכחותו של מבוגר מיטיב ומשמעותי, חשוב בתקופה זו יותר מתמיד.

תזכורת לכך אנו רואים ושומעים בכל שיח. בני הנוער יוצאים לפארקים ולמרחבים הציבוריים וגם לעיתים מפרים הנחיות של מרחק... בשביל להפגש עם החברים.

"לא אכפת לי ללמוד בזום אבל לפחות שיאפשרו להגיע לבית ספר מידי יום אפילו לשעתיים שלוש..." ציטוט של נער שפגשנו בפעילות האחרונה.

נער אחר הסיר בפנינו את הכובע ... ולא חשש מהתגובות לאחר הראה לנו הצלקת שנותרה לו בראשו לאחר תאונת אופניים קשה, אותו כובע שהוא חובש ומסתיר הצלקת מפי כולם גם מפני חבריו. למה עשה זאת?

הוא זיהה אמפתיה והקשבה אמיתית שלנו כסיירת.

אז חברים יקרים כאמור היום אני מציין 9 שנים בסיירת, רוצה להודות לכולכם על פעילויות מרגשות של אנשים מרגשים לאורך השנים ומאחל לנו שנים נוספות של פעילות .זה באמת..."לא מובן מאליו" התרומה וההתנדבות שלכם.

מוגש באהבה ענקית, שלכם שי נקש, רכז סיירת הורים".