כבר 3 שנים שביה"ס "קשת" פועל באשדוד ומכשיר מידי שנה כאלף נהגים צעירים ואחרים לנהוג על רכבים פרטיים, משאיות, אופנועים ועוד, אלא שמאחורי המחזה השגרתי לכאורה מתברר כי עומדת רוח של נתינה החותרת באופן תמידי לשוויון הזדמנויות.

בית הספר, כשמו כן הוא, חרט על דגלו להכשיר נהגים מכל גווני הקשת, כולל כאלו עם צרכים מיוחדים ואחרים עם מוגבלויות אשר זוכים להזדמנות שווה ולמישהו שיאמין בהם. לא מדובר בעוד סיסמא, אלא בשליחות של ממש המניעה את בית הספר.

מי שאחראי לכך הוא חגי דביר, מנהל ומייסד בית הספר לנהיגה שיושב ברחוב הראשונים שברובע א' הוותיק. "אין מי שאנחנו לא מקבלים בבית הספר" – הוא אומר. "אנחנו מקבלים את כולם כולל כולם, אין לנו שום הגבלה".

לדבריו, בית הספר מלמד תלמידים עם אוטיזם ואחרים עם מוגבלות כזאת או אחרת, כאשר אבי, אחד המורים, אף מתמחה בלימוד נהיגה לתלמידים עם מוגבלות פיזית הנעזרים בדוושת גז מותאמת ליד.

"אנחנו רואים בכולם שווים בין שווים ואם אנחנו יכולים לעזור למישהו, למה לא?" – אומר חגי. "המטרה של האנושות בסוף זה לעזור אחד לשני, ככה אני רואה את זה לפחות. זה לא שאני מחסיר מעצמי, אני פשוט נותן מאיפה שאני יכול".

חגי, בן 53 מבת-ים, מורה לנהיגה כבר יותר מ-20 שנה. לאשדוד הוא הגיע לראשונה לפני כשלוש שנים והתאהב בעיר. קודם לכן הוא עבד בערד, בבאר שבע, בחולון, ברמת גן ובפתח תקווה, אבל משהו באשדודים לדבריו קסם לו וגרם לו להשתקע כאן.

בתחילה הוא לימד נהיגה על אופנועים באחד מבתי הספר לנהיגה בעיר, אלא שאז הוא קיבל החלטה להקים את בית הספר. "עברתי לאשדוד כדי להחליף מורה לנהיגה על אופנועים שנפצע, אבל התאהבתי בעיר ובאוכלוסייה והחלטתי להגיע לעבוד כאן" – הוא משתף.

"התחושה שאשדוד היא כמו קיבוץ גדול" – הוא מוסיף. "האוכלוסייה מאוד נעימה כיף להתערות איתה, לפחות עם הרוב. בגלל זה התאהבתי בעיר והחלטתי שזהו זה פה".

נכון להיום בבי"ס "קשת" מלמדים תשעה מורים לנהיגה, כשהשאיפה לדברי חגי להתרחב ובקרוב. "אנחנו כאן כמו משפחה, ואני בטוח שכל המורים יעידו על כך" – הוא אומר, "אין דבר כזה שלא נעמוד זה לצד זה ונתמוך אחד בשני בשעת צרה או בכל סיטואציה אחרת".

"ככלל ברזל בית הספר נועד עבור התלמידים והמשמעות היא שהם בסדר חשיבות עליונה" – אומר חגי. לדבריו, הדבר מתבטא לא רק ברמת המקצועיות, אלא גם בדברים הקטנים שמסביב - כמו מקרר עם שתייה קלה שעומד לרשותם ללא עלות או ארוחת צהרים עם המורה בנסיעה מחוץ לעיר.

"מבחינתי כל תלמיד יודע שזה לכל החיים" – הוא אומר. "גם אם יתקשר אליי בעוד 10 שנים עם בעיה מסוימת, הוא יודע שאעשה מה שצריך כדי לעזור לו, כמובן אם זה במסגרת היכולות שלי".

לשאלתנו, האם ישנו סעיף כזה או אחר בחוק המגביל אנשים עם צרכים מיוחדים לעלות על ההגה הוא הסביר כי הדבר תלוי במידת ההשפעה של המוגבלות על מהלך הנהיגה.

"יש מוגבלות שלא משפיעה על הנהיגה מבחינת משרד הרישוי ואז השיעורים יתקיימו כרגיל" – הוא מסביר, "אבל אם המוגבלות אכן משפיעה ייתכן שיהיו דרישות מסוימות – כמו למשל דוושת גז ביד לאדם הנכה ברגליו וכד'".

לדבריו, "במקרה של תלמידים עם אוטיזם בתפקוד גבוה, למעשה אין בכלל בעיה. כאן עולה השאלה האם אתה כבית ספר וכמורה מסוגל להביא את התלמיד על כל המשמעויות הכרוכות בזה – לרמת נהיגה. זה מצריך המון סבלנות, הכלה, הקשבה ואורך רוח, ואני גאה לומר שאנחנו מתמחים בזה".

"כן חשוב לציין שכנראה תלמיד כזה יצטרך לעבור יותר שיעורי נהיגה ותותאם לו תוכנית לימודים פרטנית בהתאם ליכולותיו" – הוא אומר, "מן הסתם שעלינו המורים יהיה לאבחן את הסיטואציה ולהבין כיצד יהיה נכון לפעול".

לפרטים נוספים על "קשת" ויצירת קשר באתר בית הספר - לחצו כאן!