"יוסי נהרג בגיל 25.

כמה חודשים קודם, נולד בנו הבכור, האחיין שלי. אחותי ויוסי - רב"ט אברהם-יוסף סביר מוסקוביץ ז"ל - בדיוק קנו בית ברובע ג' - ואנחנו צחקנו ואמרנו להם שהם קנו בית מול הקברות. מהר מאוד הבנו: זהו צחוק הגורל.

ביום הזה, הזיכרונות צפים.

הייתי בן 12 כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. גיסי האהוב, היה חובש קרבי ובחווה הסינית הוא הוכרז כנעדר במשך תקופה ארוכה.

לאחר מספר שבועות ראינו בעיתון תמונה של חייל ישראלי השבוי בסוריה - והוא היה דומה לו מאוד. היינו כל כך נאיביים שלא שמנו לב שיוסי שירת בכלל בדרום והבחור מהתמונה בסוריה. כשראינו את התמונה ההיא בעיתון שמחנו, חשבנו שהנה, הבנאדם חי. זמן קצר לאחר מכן דפקו על הדלת קצינה וקצין והודיעו שנפל.

וכמו שהוא נפל, כך השמיים נפלו על כולנו. זעקות השבר בבית עוד מהדהדות באזני. זו הייתה חוויה קשה מנשוא, סיוט.

כמה שעות אחרי הבשורה המרה נסעתי עם אחי הבכור להביא את החפצים שלו. היה שם את השעון האישי, שבור - שעון שעצר בדיוק בשעה שהוא מת.

מאז, יום הזיכרון הוא יום מיוחד ומאתגר עבורנו.

במאי אשתקד, כתב נכדו של יוסי, עידן סביר: "לסבא שלי אולי לא הספקתי להכיר אותך, אבל אני יודע שאתה היית בנאדם טוב ושאתה שומר עלינו מלמעלה ומקווה שטוב לך במקום שאתה נמצא אוהב אותך ואף פעם לא אשכח אותך".

אכן, עידן אמנם לא הכיר אותו אולם מי שהכיר מתגעגע לחיוך שלו, לאדיבות ולשמחה שהייתה מרוחה לו על הפרצוף.

אני כותב ולא מאמין שחלפו מאז 50 שנה, 50 שנה שכולנו מלווים את יוסי, שנה אחרי שנה. הלב נחמץ. איזה פספוס של אדם.

לזכרו של יוסי שנולד לזוג ניצולי שואה, במחנה מעצר בקפריסין, ותמיד חייך. נולד עם המדינה, ב-1948, איש לבבי, נעים שיחה, אוהב משפחה, משכיל וחכם, שנגדע מן החיים בעודו ילד.

יהי זכרו ברוך".