היום, בעידן הטכנולוגי המתקדם, יש הרבה אנשים שמפרסמים תכנים שכתבו ברשתות החברתיות, לעיתים שולחים אותם לפרסום עם שגיאות כתיב, או כותבים מיד אל תיבת הטקסט ומפרסמים, לא זאת בלבד אלא שבשנה האחרונה זכו הרבה כותבי רשת להגיע אל 'טופ' רשימת רבי המכר בישראל בסיפורים קצרים שכתבו. בניגוד לתופעה הזו, הוצאה של ספר שירה לצורך העניין כרוכה אצל שלום שטרית בדרך ארוכה...


איך התחיל אצלך תהליך הכתיבה?
"לפני כ- 30 שנים הוצאתי את הספר הראשון שלי "פתיחה" ואז כשמישהו רצה לפרסם שיר היה שולח מכתב, עם בול ומעטפה ובו שיר שהוקלד במכונת כתיבה ולחכות, שהמכתב ייפתח, שעיניים יקראו את השיר ולקבל מכתב בחזרה. בדרך כלל במעטפה חזרה קיבלתי פתק קטן בו היה כתוב: "תודה לך, לא נמצא מקום לשירך, בהצלחה"- על זה ישב התהליך הקשה של לא לוותר וההבנה שלא משנה כה יסרבו לשיריי, יש בי צורך להמשיך לכתוב. השלב המקדים לשליחת שירים מבחינתי היה לתת לאדם קרוב, שאני מעריך את דעתו לקרוא את השירים כמו תקווה לוי ז"ל. אני אוהב לקבל ביקורת ודעות אחרות למרות שבסופו של דבר עשיתי מה שרציתי. אני מכבד את הקדמה הטכנולוגית אבל מרגיש לי שרוב הכותבים הצעירים היום לא עובדים תהליך בכתיבה, אלא שולפים מהבטן".

מה הכוונה בתהליך?
"שירה היא הדבר כי אינדיבידואלי, אישי ואינטימי שיכול להיות. שירה לא נכתבת כי אתה חייב להגיב עכשיו למשהו או כי ביקשו ממך אלא לעצמך מבפנים החוצה. עם כתיבת שירה "מתבשלים"- כותבים ושמים בצד, חוזרים אליה, קוראים שוב, מוחקים משהו ומשנים, זורקים לצד ואז נזכרים שכתבנו אותה מתישהו. לי ככותב אין שום כפתור ללחוץ עליו כדי לפרסם, כמה שיותר מהר או כדי לצבור "לייקים" ואז מעז ונותן למישהו לקרוא או שולח לאיזה שהוא עורך. העבודה מתבצעת כל פעם על שיר אחד".

כמה ספרים הוצאת?
"הוצאתי חמישה ספרי שירה, שלושה ספרי עיון, רומן אחד, ספר אנתולוגיה ועוד ספרים באנגלית... אני משורר, לא בטוח שסופר. סופר מספר סיפור ועבורי, כתיבת הרומן הייתה עבודה מאוד קשה ותהליך ארוך. אני אוהב לספר סיפורים דרך מצלמות, עשיתי שלושה סרטים תיעודיים. שירה היא צורך אצלי, אין לי באמת החלטה לכתוב שיר אלא נוצרת בי תחושה לבטא משהו".

נדמה שיש הרבה שכותבים היום, בעיקר ברשתות החברתיות... איך מקבצים שירים לספר?
"שירה תמיד תהיה פופולארית, בכל מקום כולם כותבים וקוראים. ברמה האישית, אני לא ממהר לשום מקום ויחסית מאוד איטי. אני כותב שירים, לפעמים הם באים ב"קבוצות" בעקבות חוויה מסוימת או טיול במרוקו, אבל זה לוקח שנים אצלי עד שאני מוצא את החוט המקשר שמאחד בין השירים לכדי ספר- שש שנים בממוצע".


השירה בישראל הולכת באותו הכיוון מאז שנות ה- 50' בהן נתן זך עשה שני דברים עיקריים: האחד, הנמכה והנגשה של השפה מ"שמיים לארץ" ושינוי הנושאים עליהם כותבים. אם בעבר השפה הייתה גבוהה וארכאית ומבחינת הנושאים הייתה על קהילה, משפחה והאומה נשעה מהפך ושירה הפכה לאישית יותר, בשפה שלא בוררת מילים אבל עדיין חידתית ותמציתית (אחרת מה מבדיל אותה כשירה?!) ולפעמים היא אפילו מליצית או נוטה יותר לסלנג'. אם להשוות את השירה למוזיקה, זה כמו לדעת לנגן מוזיקה קלאסית ומתוך הידע וההבנה המעמיקה לבחור לנגן רוקנ'רול.

שירים באשדודית
"את הספר "שירים באשדודית" כתב סמי לעצמו, כיוון לעולמו האישי והפרטי אולם היה מודע שברגע שבחר בשם הזה לספרו, ימצאו הרבה אנשים קווים דומים לביתם ולתחושות שהם גדלו מתוכן.

הנה שיר מתוך הספר:
"מה אתה מתנשם ככה מתנשף,/ יא בני,/ סוחב תמיד חצי עולם על הכתפיים,/ תן להם שיהרגו אחד את השני ואתה/ בוא לאמא/ אתה לא ילד של העולם,/ העולם לא יכין לך כוס תה בנענע/ העולם מחרבן עליך/יא בני,// בוכה על אלה שלא ראתה עינך/ על המסכן והחולה, העני והאלמנה,/ וכֻלם מה להם ולך ומה הם חייך/ נמרח בשבילם ככה/ על פני עִתונים שלמים/ כמו דמעות של דיו שחור/ בוא, בן יקר,/ הם לא ילדו אותך/ ולא בעתונים של אתמול גידלתי אותך,/ ומה אני מבקשת/ רק שב כאן לצדי/ וראה,/ אשה הולכת אחריך חסרת מנוחה/ וילדיך קוראים לך לבוא,/ בוא הביתה".

"המון שירים שיש להם קהלים שונים. יש לי שירים שהולחנו- זה העביר אותי לממד אחר לגמרי והתחושה הייתה כאילו אני מקשיב למשהו שהוא כמעט לא שלי, שמישהו נתן לזה פרשנות שונה. את השיר הראשון שלי הלחין שם טוב לוי, השיר- "צומת בחורף". מיכה שטרית ביקש ממני כתוב שיר למוזיקה של חנניה אברג'יל (להקת שפתיים) וזה היה עבורי אתגר לכתוב מילים בעברית למוזיקה מרוקאית. השיר נכנס לפרויקט "עבודה עברית" שכלל ארבעה דיסקים והציג שירים מוכרים בביצועים חדשים.

האזינו לשירו של שלום שטרית "כשיתמו המילים" שהלחין ומבצע ברי סחרוף:


המופע "שירים באשדוד" מתקיים מזה מעל לחמש שנים ולוקחים בו חלק שמעון מימרן, ג'וני קורן, אדם מדר וכמובן סמי שלום שטרית. מימרן שלח אימייל לשלום שטרית ואמר לו שהכיר את ספרו, אהב והתחבר אליו ושהוא עם חבר טוב מוזיקאי ורץ לו בראש מופע מוזיקלי שלם ושאל לדעתו. שלום שטרית, כמובן שנתן לו 'אור ירוק' לעשות כרצונו. לאחר כשנה הם הזמינו אותו למופע הבכורה שהתקיים בלבונטין 7, בו ביצעו 12 שירים מתוך ספרו והביאו את שלום שטרית לדמעות בעיניו מהתרגשות.

"זו הייתה תחושה אחרת לגמרי, להגיע מבלי להיות מעורב בתהליך ההפקתי, לשבת בשורה הראשונה וקבל על מצע מוזיקלי מקסים שירים שאני כתבתי", אומר שלום שטרית ומוסיף: "היו כאלה ששאלו מדוע זו אינה מוזיקה מזרחית. מבחינתי זה הכי חזק שיכול להיות, כי אני כתבתי ב"שירים באשדודית" על עצמי, על החוויות שלי ועל אשדוד וזה הפך להיות ישראלי ואנשים רבים מגיעים, מתרגשים ובוכים. אני מאחל את המעבר הזה משירה לבמה עבור כל משורר".


פסטיבל "אשדודשירה"
בפסטיבל "אשדודשירה" הראשון שיתקיים באשדוד בתאריכים 20-26/11, שלו שטרית יכהן בתפקיד מנהל הפסטיבל והעורך האמנותי. מוטי מלכא יזם את הפסטיבל והוא בעל ניסיון ידע ויכולות והוא נרתם בצורה מדהימה. ישבתי וחשבתי על קונספט שחייב להיות אחר ושונה ולא יהיה דומה למשהו קיים או מותאם. הרעיון היה לחשוב על מקומה של אשדוד בתרבות- מזרח תיכון ומפגש בין עולמות וגם לייצג את הצעירים ששוברים גבולות היום בתחום השירה- כיתות אמן על דיקלה ועידן עמדי והח'ברה המוצלחים של "ערס פואטיקה" ובמקביל מופע של "יגל יעקב" עם מיטב הפייטנים- להביא את הקובץ הזה של ר' אבוחצירא ומשפחתו לפסטיבל שירה במקביל לשאר התכנים זה מדהים מבחינתי.

המופע הפותח אהבה באשדודית גובש על ידי יחד עם מיכה שטרית יחד עם חיים לרוז כמפיק מוזיקלי עם תזמורת של שבעה נגנים, כשהרעיון הוא לחבר את המוזיקה לשירה, יחד עם כוכבים כמו רוני סומק, רועי חסן ועדי קיסר שלא היו יחד על במה אחת כבר שלוש שנים. בכלל הקונספט של לפתוח בשירי אהבה ייתן פתיחה רכה ונעימה לפסטיבל. לכל משורר יהיה מרבד מוזיקלי שלרוז כבר עבד עליו שילווה אותם בהקראת השירים וצפוי מופע מרגש וחד פעמי, בכלל המופעים יהיו חדשים מלבד "ערס פואטיקה", כל ההופעות יהיו הפקות מקור. מופע נוסף יהיה אשדוד אנדרגראונד בו יהיו לפחות עשרה תלמידים שעובדים על שירים במרכז לפיוט ושירה בימים אלו יחד עם שלומי חתוכה ורועי חסן להקת KGC האתיופית מקרית גת.

איך אתה מסביר את השינוי ביחס לתרבות האשכנזית- מזרחית?
"התרבות המזרחית עברה פריצה ענקית בדור האחרון, אבל שום דבר אינו כמו שהיה. פיתחתי תיאוריה חדשה- תמיד כשיש הגמוניה תרבותית יש 'מרכז' ויש שוליים, ההגמוניה התרבותית הישראלית הייתה במשך שנים רבות בעיקרה אשכנזית, חילונית ותל אביבית ברובה כשכל השאר נחשבו לשוליים. עכשיו קורה משהו אחר לגמרי- השוליים, או לצורך העניין המזרחים לא מחליפים את המרכז ובאים במקום אלה הם מתרחבים פנימה למרכז. בדרך כלל המרכז אמור ל"נזול" מעט כלפי חוץ אבל בישראל המרכז כל כך בועתי שהוא נותר בעינו ובעיקר מתגונן ב-30 השנה האחרונות.
היום האינטרנט נתן לנושא "פוש" גדול מאוד ודיברו על זה לא מעט שאין תרבות גבוהה או נמוכה או  אמת / היסטוריה אחת וניתן לחיות בשלום ואז קרה דבר נפלא, בליווי תהליכים פוליטיים שאפשר שינוי".

לך כאמן היה קושי כיוצר מזרחי?
"זה לא עניין אישי, אלא צריך תמיד לשאול שאלות גדולות וכלליות כמו למשל: מה מופיע בספרי הלימוד של ההיסטוריה? כיצד מתחלק תקציב התרבות? מה הפלייליסט של כל תחנות הרדיו לפני הרדיו האזורי? ואז... התשובות מאוד ברורות- ההגמוניה שלטה וכדי להצליח היה צריך להיות הרבה יותר טוב מהם, ממש כמו היהודים בגלות שתמיד התאמצו להתבלט ולהתעלות על הסביבה שלהם כדי לפרוץ".


מי היה לך להשראה?
"ארז ביטון היה לי השראה מגיל מאוד צעיר. תמיד אהבתי שירה ואת השיר הראשון שלי כתבתי לדעתי כשהייתי בבית הספר היסודי. כשקראתי את ביטון לראשונה הייתי בן 17 בערך וחשתי כאילו הוא כתב על הבית שלי. היה לי נוח בין הדימויים והמילים שהוא תיאר ויחד עם זאת קיבלתי תחושת הקלה על זה שאני יכול לכתוב על סבא וסבתא שלי ולזורק פה ושם מילה במרוקאית. אני מתרגש גם מיהודה עמיחי, ביאליק ומחמוד דרוויש וקראתי הרבה משוררים "שחורים" אמריקאים- זה נתן לי את היכולת לפרוץ. התחברתי אצלם לתחושת הגאווה ואפילו פרסמתי תרגומים שלהם, כאילו נכתבו מתוך ליבי".

שלושה דברים שאתה אוהב באשדוד?
"אני בעיקר אוהב את החום האנושי. אשדוד מרגישה לי כמו בית. גרתי שנים רבות בחו"ל וגם בתל אביב אבל יש באשדוד סביבה מוכרת. כשהגעתי למרוקו למקום בו נולדתי הרגשתי מאוד נוח, זה היה מדהים ולמרות שלא הכרתי אף אחד באמת זה המקום היחיד שהרגיש לי מוכר, כמו אשדוד. אני אוהב גם את הים מאוד ואת השפה- אשדודית".

חלום לעתיד?
"להחליף את ביבי (צוחק) וברצינות, איני יודע אם זה חלום אבל חשוב לי להשפיע על דעת קהל ולהיות מעורב פוליטית. אנשים הפכו להיות מזמן כבשים או בובות על חוט ואני מקווה שאוכל לשנות כמה דברים".