בתור בחורה רווקה וצינית קראתי פעם למישהו גרוש סוג ב'. אחרי שהוא אמר שהוא +1 תיקנתי את עצמי וקראתי לו סוג ג'. אבל האמת היא שאין חוקים באהבה ובעיקר אין בה מקום לציניות ועוקצניות- זה בטח לא סקסי או מושך.

ההצגה מגוללת שני סיפורים שונים שמתחברים בסופו של דבר לאהבה- ספק מטורפת ספק טבעית של גבר אלמן בשם ג'ורג' וגרושה טרייה בשם ג'ניפר. הוא בן 44 היא בת 39. הוא סופר אינטיליגנט והיא שחקנית שמדברת מהר והרבה. בתחילה שניהם רוצים להיות לבד ולהתמודד עם הבדידות, אלא שאחיו של ג'ורג' וחברתה של ג'ניפר לא נותנים להם מנוח ומעודדים אותם לצאת לדייטים ולהמשיך הלאה.

חברה של ג'ניפר- פיית', מנסה לסדר לה דייט עם ג'ורג' האלמן אותו היא פוגשת יחד עם אחיו ליאו, כחלק מהעידוד הם מדגישים בפניהם שיש להם משהו במשותף- שניהם לא רוצים להכיר. החיבור נוצר דווקא בטעות, כשג'ורג' מחייג לג'ניפר ומתנהלות כמה שיחות ברצף כשהוא מציע שהם יפגשו (חלילה לדייט) לחמש דקות רק כדי שירדו מהם.


אחרי שישה ימים ג'ניפר כבר מצהירה בפני פיית' שהיא מאוהבת בג'ורג' ושהוא כל מה שיכלה לחלום. הם יוצאים רק שבוע ביחד אבל מרגישים כאילו הם מכירים ואוהבים הרבה זמן. הוא לא יכול לשכוח את ברברה ומבקש ממנה לתת לו זמן. היא אומרת שהיא אוהבת אותו ולא מתכוונת ללכת לאף מקום... יתרה מכך לאחר שבועיים בלבד הם מחליטים להתחתן- מה שגורם למעודדים משני הצדדים להטיל ספק ולנסות לדרבן אותם לחכות מעט עם ההחלטה הגורלית, תוך כדי שמתגלה שהאח והחברה מנהלים רומן אסור, בעוד שניהם נשואים.

הגעתי להצגה פרק ב' עם חברה רווקה נוספת שלי. שתינו בנות 30 (אני קצת יותר) ומצאתי את עצמי מסתכלת עליה במהלך ההצגה בפרצוף של "זה לא קורה". מאידך, למדתי לא אחת על בשרי שאין חוקים באהבה.


בהצגה מדגישים אמירות כמו זה שאישה צריכה אשליות ולעומתה גבר צריך גיוון. מעלים את ההתלבטות בבחירה בין מונוגמיה וסטוצים, בגידות ואהבה.