אמיל זריהן בעיבודים וביצועים מיוחדים ושיר מחווה לסלים עלי, מחרוזת לפורץ דרך לתרבות האנדלוסית בארץ- לג'ו עמר. בעוד זהבה בן הביאה את ניחוחותיה בהגשה אלגנטית ומרגשת לשיריה המוכרים יותר וכמה מראשית ימיה כזמרת, עליה התענגה בערגה, תוך שהיא מפיחה בהם חיים מחדש, כולל ביצוע מרגש לזמר שלוש התשובות וביצוע פנומנלי ל'אום כולתום'.


לזכות יאמר כי אין מופע של התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד שניתן לחזות את המבנה שלו, מעבר לכך שכל מופע נפתח בנגינה אנדלוסית. זריהן, פותח בשירה, מיד אחריו סולו כינור מרטיט. מלהטט בסולו אקפלה מסולסל, מוריד את המיקרופון עד לגובה הבטן- שר ממעמקים ומפגין שליטה עוצרת נשימה במיתרי הקול המשלבת עוצמתיות ורכות בו זמנית.

לאחר זריהן, נותרת התזמורת על הבמה ומתחילה לנגן את טיפת מזל (הקהל מזהה אחרי מספר תווים מעטים וכבר מריע במחיאות כפיים) וזהבה בן עולה לבמה. מבצעת את "מלך אמיתי" (קצת שמח?), "זמר שלש התשובות", ו"חוף זהב".

איני יודעת כיצד ניתן להגדיר את הקהל המגיע אל מופעי התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד ברחבי הארץ, אבל על קהל המנויים באשדוד, לא ניתן לומר אחרת מעבר לכך שהקהל מבין את המוזיקה והפיוט. ניתן לשמוע לאורך כל המופע קולות שירה בתוך הקהל הישוב באולם, שמתענג מהקולות והצלילים, עליהם ניצח בגאון ובאנרגטיות פרופסור מיכאל וולפה.

בחלק השני יצירות מיוחדות מתוך הדיסק של זריהן שנעשה בצרפת וזהבה בן מבצעת את 'אום כולתום' כפי שרק היא יכולה- במחווה מרגשת. להבדיל מהזמרים ה"חדשים" היום, שלא אחת נראים מתאמצים ליצור איזושהי היבדלות מהאחרים דרך גימיקים, זריהן ובן לא צריכים לעשות דבר מלבד לשיר. קולותיהם הייחודיים מבדלים אותם ברגע שפוצים את פיהם.

התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד מורכבת ממזרח ומערב במרקם האנושי שלה. לעיתים, מספיק לעצום לכמה שניות את העיניים ולדמיין שאני נסיכה בארמון במרוקו. אמנם יושבת בכיסאות המרווחים של המשכן לאמנויות הבמה אבל עטופה בניחוחות חמימים, מרגשים ומשמחים.