הבכורה הכפולה של גדי אטיאס
24.11.15 / 12:48
גדי מכלוף אטיאס כתב מידי פעם במשך שנים אבל בגיל 70, הוציא לאור שני ספרים במקביל- האחד אוטוביוגרפי והשני פנטזיה. על הכתיבה, ההשראה והביקורות. ראיון על הצלחה כפולה
גדי (מכלוף) אטיאס מאז ומתמיד כותב קטעים קצרים, בעיקר באירועים משפחתיים, אולם עבד בחברת 'אלתא' במשרה מלאה ולא ראה עצמו כסופר. כשיצא לפנסיה לקח החלטה לשבת ולכתוב ספר אוטוביוגרפי המתאר את חייו ומחשבותיו לגבי אירועים שהתרחשו במשך חייו וכשחש במחסום כתיבה החל לכתוב ספר אחד- פרי דמיונו בכך בעצם יצר שני ספרים במקביל באותה העת.
מה הקשר שלך לעיר אשדוד?
"עזבתי את מרוקו בגיל 18, השנה הייתה 64' והגעתי להכשרה חקלאית בגרעין בצרפת. שהיתי שם כתשעה חודשים, הייתי עם החקלאי שהחזיק את החווה במשך 9 חודשים. התגייסתי לצבא בישראל והתחתנתי וגרנו בקיבוץ. עשינו החלטה לעזוב את הקיבוץ ועברנו להתגורר באשדוד ומאז אנחנו כאן".
לאחר שהגיעו לאשדוד, עבד אטיאס במכס כעשרה חודשים ולאחר מכן על טרקטורים בבניית העיר. את השכלתו רכש בבית ספר לטכנאים בתל אביב והתחיל לעבוד באלתא... לאחר מכן המשיך ללימודים, ניהל מחלקה הנדסית גדולה, נסע להודו והגיע בכל חודש וחצי בערך לארץ. לאורך כל התקופה הזו אהבה לכתוב אולם התפרנס בדרכים שונות.
מתי נולד הרעיון לכתוב ספרים?
"כעיקרון בכל אירוע משפחתי הייתי כותב טקסט באורך של עמוד או שניים וכשיצאתי בגיל 67 לפנסיה לאחר שעבדתי שנים רבות ב'אלתא' ועשיתי נסיעות רבות להודו. החלטתי לצאת מיום ראשון עד חמישי לדירה בערב, הייתי יושב שם וכותב. מצאתי שם שקט.
החצי הראשון הוא אוטוביוגרפי- יש שם הרבה מאוד דעות שלי אל מול מנהיגים, על חיי כיהודי בגלות במרוקו כאחד שהגיע ממשפחה מסורתית עובר תהליך שונה לחלוטין תוך החיבור לתנועה חילונית שעיקרה סוציאליזם, קומוניזם- מהפך טוטאלי באורח החיים".
"אני לא מקנא בסופרים"
תהליך כתיבת הספר לא היה פשוט עבור אטיאס. "התחלתי לעבוד על הספר הזה ומצאתי את עצמי תקוע אל מול המחשב. לא הבנתי איך סופרים יושבים ככה כל היום- זה באמת מתיש. במשך חצי השנה הראשונה הכתיבה זרמה אצלי באופן די מהנה ואז לפתע הרגשתי שאני לא יודע כיצד להמשיך. הייתי יושב וקורא המון באותה תקופה וחוזר לכתוב.
אבל אז הגיע השלב הזה ביני לבין עצמי שחשבתי לעצמי שאולי בזמן הזה, שאני תקוע אתחיל לכתוב משהו אחר- וכך נוצר סיפר פנטזיונרי דימיוני לחלוטין וכך בעצם דילגתי מספר אחד לשני. בכל רגע שבו הרגשתי שאני נתקע עברתי לספר.
קבעתי לעצמי שבסוף שנת 2014 אני מסיים לכתוב את שני הספרים. הגבלתי בכך את עצמי מבחינת כמות העמודים ו'דד ליין'. כמעט ונשברתי, לעיתים הרגשתי שהמוח שלי מתייבש וניסיתי למצוא דרך לצאת מזה. אחרי שנתיים סיימתי את שניהם ואז התחילו השלבים האחרים של עריכה לשונית, פנייה להוצאת ספרים לאור, היגוי וכמובן שיווק ויחסי ציבור על מנת שהספר יקבל מודעות בקרב הציבור. התחלתי במשא ומתן ונותרתי עם שתי הוצאות לאור. קיבלתי הצעות טובות, ולבסוף בחרתי בהוצאה. המחירים כמעט זהים בכל ההוצאות אגב", מסביר אטיאס.
אטיאס התעקש להוציא את שני הספרים ביחד ולקח חלק פעיל בכל השלבים: התיקונים, העריכה הלשונית וההגהה ולאחר מכן גם העימוד- ולבסוף הגרפיקה- כדי להחליט איך יראה השער, הכותרות ועוד..
איך התגובות?
"חלק גדול מקרב החברים ובני המשפחה נתנו לי פידבקים לאחר שקראו את הספרים. עכשיו אני מחכה לביקורות ה"אמיתיות" של מבקרים ממערכות העיתונות הגדולים. כמו כן קיבלתי פידבקים טובים מהוצאות הספרים שפניתי אליהן- קיבלתי כמה הצעות והחלטתי ללכת על ה'גדול'."
מתכוון להמשיך לכתוב?
"אני לא יודע אם אני אוציא ספר נוסף אבל אני לא מתכוון ללכת לעבוד. אני יו"ר הוועד המנהל של המוזיאונים ומוסדות האמנות באשדוד, זהו תפקיד התנדבותי שמייעץ כיצד לפתח את תחום המוזיאונים בעיר. עד לפני כשנה לא היה שילוט בכלל בעיר אשדוד לגבי תערוכות שמוצגות במוזיאון מונארט למשל בעיר. אחת המטרות היא לקרב גופים ונציגים אחרים משכבות ועדות שונות בעיקר על מנת לשלב ולתת במה לתרבויות שונות. יש רעיונות אגב ספר מתחיל מרעיונות אם יגיע הזמן לספר נוסף אני אכתוב".
אוטוביוגרפיה וסיפור דימיוני הם שני קצוות של כתיבה, לא?
"השילוב של השניים יצר מעין תופעה מעניינת- ברגע שנתקעתי בנושא אחד הדרך היחידה לקבל 'מוזה' מחדש, לפחות עבורי- קיבלתי תחושה טובה לגבי היצירתיות שלי ובטחון וכך חזרתי לספר הראשון אל האחר וכך הלאה".
ניתן להשיג בסטימצקי ובצומת ספרים ובחנויות הספרים המורשות וכן, החל מאוגוסט 2015.
לרכישה במהדורות דיגיטליות- לחצו כאן