הפסטיבל השישי התקיים לראשונה על הר יונה שהיווה תחליף קסום לנחל לכיש שקורקע ונראה שזו הייתה הברקה!

מזג אויר נפלא, רוח מלטפת, נוף קסום לים ממרומי העיר אשדוד, מדשאות הנושקות לרגלי המגדלור הנוסטלגי, כוס יין שמתמלאת פעם אחר פעם ע"י מיטב היקבים בישראל, מוזיקה נפלאה שקולעת בדיוק לאווירה הנינוחה, תפאורה מרשימה המלווה במיצגי אומנות ובמות מוזיקליות, דוכני אוכל/אפריטיף ומעל הכל....אשדודים שנראו לי יפים מתמיד....

למה יפים מתמיד?

אולי בגלל היין שזרם בדמי, אולי היין שזרם בדמם אשר גרם להם לא להפסיק לחייך...כולם השתלבו באווירה התרבותית, כולם פרגנו לכולם ושמחו לפגוש זה את זו (מבלי לדלג כמובן על החבוקים והנשיקות).

זה היה מפגש קלאסי של אשדוד היפה -  אשדוד הוותיקה לצד יוצאי הדור החדש של חבר העמים, רק שהפעם האשדודים פרגנו יותר מתמיד זה לזה ולעיר עצמה.

המבקרים התפרסו לאורך הגבעה – חלקם התיישבו על שולחנות גבוהים וכסאות בר, חלקם נזרקו על מחצלות הפרסום על הדשא, חלקם עמדו ורובם טיילו לאורך  הגבעה...

אחרים ישבו תחת העצים, לגמו יין סביב שולחנות, כאשר כנריות (כן בכ' לא בק')תלויות על העץ ומנגנות עבורם.... איזה שיחוק?

איך שכחנו מפינת הקסם הזאת ששמה גבעת יונה?? היכן במרכז הארץ ישנו מקום כה רומנטי המשדר אנרגיות כה חיוביות?

חייבים להמשיך לאמץ את המקום כדי שימשיך לשקוק חיים! ועד אז לזוגות הרומנטיים אני ממליץ לדייט בסגנון רטרו, על הגבעה עם ציידנית, בקבוק יין, שמיכה וכאלה...

ובחזרה לפסטיבל שהופק ע"י חופית, החברה לתיירות באשדוד -

באנו לפסטיבל היין אבל בעיקר לגמנו תרבות. אשדוד אהובתי הייתה  יפה מתמיד, לבושה בנוף קסום, מתנהגת באצילות, מעוררת תחושות נוסטלגיות ובעיקר גאווה.