חיים זנאתי, שהחל לככב בהצגה ״גלות שעולה השבוע  בצוותא תל אביב, מספר:

״יש אנשים שיושבים שנים בתיאטרון ולא יודעים מה זה מחסור, ואיך זה לשבת בבית חודשים בלי תפקיד. כשאתה שבע, אתה יכול להרשות לעצמך לצעוק נגד שרת התרבות.

מה זה אני לא אופיע באריאל?

מה זה אני לא אופיע במעלה אדומים?

איך שחקן מסוגל להחרים קהל בארץ שלו?

השליחות שלי כשחקן היא לשמח את האנשים ולשרת את העם שלי. ואתה יודע מה, אלה שמסרבים להופיע מעבר לקו הירוק, שלא יופיעו שם. תמיד יימצאו לא פחות טובים מהם שיעשו את זה במקומם.

קודם כל צריך לתת לשרה, שעוד לא קיצצה שום דבר, לעבוד. קמו נגדה אלה שהתרגלו לשאוב אליהם את תקציבי התרבות, וכעת חוששים שאלה יילקחו מהם.

מבחינתם, כשנוגעים בעוגה שלהם, הכל מתפוצץ.  אם תשאלו אותי, יש לפרק את התיאטראות, לעשות בהם סדר ולהקים אותם מחדש, עם תחלופה של מנהלים ושחקנים. רק כך לשחקנים רבים כמוני יהיה סיכוי להופיע גם על במת התיאטרון הרפרטוארי״.

זנאתי (48) הוא אשדודי במקור שמעולם לא למד משחק בצורה מסודרת, אך הוא מחזיק מעמד במקצוע של שחקן  25 שנה.

מזהים אותו בעיקר מהקולנוע ומהטלוויזיה, אבל לפני הכל הוא מספר –

"אני אוהב במה. הבמה היא סלע קיומנו והיא, לפני הכל, מפרנסת אותי. שחקן יכול להתפרנס מהמקצוע שלו אם הוא מופיע בהצגות. לעומת זה, כמה שיופיע על המסך, שום דבר לא מובטח לו. מבחינתי, הבמה היא הלחם והחמאה. כל השאר - הקצפת והדובדבן״.

זנתי הוא אשדודי במקור אך גם בנשמה והוא מתגורר בתל אביב עם רעייתו, רוני חן, גרושתו של דודו טופז,שגם היא אשדודית במקור.

הוא שחקן מסוג אחר שחש על בשרו את השליטה של האומנים הותיקים בעולם התיאטרון בישראל.

עכשיו הוא מקווה שיפתחו לו האפשרויות ואם תשאלו אותו – הוא יעמוד דום במקרה שהעיר אשדוד תקרא לו לפתח כאן את עולם הבמה והעניק לעיר שלו מהניסיון והקשרים שרכש כשחקן 25 שנה.