עוד 6 ימים - האגדה מברזיל, ג'ילברטו ג'יל, באמפיתאטרון. מיוחד לגולשי אשדוד נט - 200 ש"ח לזוג כרטיסים!!! הבטיחו כרטיסים למופע המרשים ביותר שנראה בעיר אשדוד

לפרטים נוספים לחצו כאן ומלאו את פרטיכם

ז'יל, בן 71, עלה על במת המוסיקה הברזילאית באמצע שנות ה-60, ויחד עם אמנים כמו קייטנו ולוזו, גל קוסטה וטום זה, הנהיג את התנועה הטרופיקליסטית שביקשה לשנות את התרבות הברזילאית תוך כדי התנגדות למשטר הצבאי ששלט במדינה. מאוחר יותר היה ז'יל מהראשונים שמיזגו מוסיקה ברזילאית עם מוסיקות שחורות כמו רגאיי ופאנק. ז'יל כיהן כמה שנים כשר התרבות של ברזיל, עד שפרש ב-2008. בשנים האחרונות חזר לעשייה מוסיקלית, ובאלבומו האחרון התמקד במוסיקה של צפון מזרח ברזיל, שתככב בהופעה שלו באשדוד. זו הפעם השלישית שז'יל יופיע בישראל בשלוש השנים האחרונות, וילווה אותו הרכב של שישה נגנים.

הטרופיקליה עסקה בנרטיב הקונספטואלי של המוסיקה הברזילאית
"טרופיקליה" היא מושג חמקמק וקשה להגדרה. לעתים קרובות רואים בה סגנון מוסיקלי מוגדר, שמאפיין כביכול את יצירתם של ז'יל וחבריו לתנועה, אבל ז'יל דוחה את הפרשנות הזאת. "מנקודת המבט שלי, הטרופיקליה עסקה בנרטיב הקונספטואלי של המוסיקה הברזילאית. זאת לא הייתה התערבות ספציפית בתוך המוסיקה עצמה. הדיון לא היה על הרמוניה ומלודיה, אלא על שאלות של מודרניות מול מסורת. מבחינה טקסטואלית הבאנו למוסיקה הברזילאית נושאים חדשים, אבל מבחינה מוסיקלית השתמשנו בכל מה שהיה מונח לפנינו: סמבה, באיאו, רוקנרול, בלדות, מוסיקה ברזילאית רכה, מוסיקה ים תיכונית מאיטליה, ספרד, צרפת ופורטוגל, בלוז, ג'ז – הכל. הטרופיקליה הציעה שילוב של כל האלמנטים האלה בשעה שמבחינה קונספטואלית היא שאלה איך מתאימים את המוסיקה הברזילאית להווה". החזון הטרופיקליסטי התגבש במוחו של ז'יל בזמן מסע הופעות שלו בצפון-מזרח המדינה, אחרי הקלטת אלבומו הראשון. "נחשפתי שם למוסיקה מסורתית מסוגים שונים: באיאו, מרקטו וצורות עממיות אחרות, וכל זה בזמן שהקשבתי לביטלס, לסטונס ולדילן", הוא מספר. "כשחזרתי לסאו פאולו דיברתי עם כל החברים על הכוח של המוסיקה העממית מצפון-מזרח ברזיל, וגיבשנו ביחד חזון שדיבר על שילוב של המוסיקה הזאת עם הרוקנרול. כך נולדה הטרופיקליה, מתוך הרשמים האלה". ז'יל מרבה להזכיר את סגנון הבאיאו, שלו יקדיש את הופעתו הקרובה בישראל, שתתקיים באמפיפארק באשדוד ב-30 ביולי. "הבאיאו הוא הסגנון השני הכי פופולרי בברזיל אחרי הסמבה", מסביר ז'יל. "כמו הסמבה זה שילוב של הרבה אלמנטים: אפריקאיים, אירופיים, ים תיכוניים".

אני תוהה בקול רם, ים תיכוניים?  
"כן. במקור, הקצב של הבאיאו מגיע מצפון אפריקה. משם הוא עבר לספרד ופורטוגל, ואחר כך למקסיקו וברזיל. בברזיל הוא נעשה פופולרי בהתחלה באזור הצפון-מזרחי, אבל בעשרות השנים האחרונות הוא נהפך לנחלתם של כל הברזילאים".

מוזיקאי ופוליטיקאי
ההתנגדות של ז'יל וולוסו לדיקטטורה הצבאית בברזיל הובילה למאסר של כמה חודשים ואחריו להגליה של השניים מברזיל בסוף שנות ה-60. ז'יל חי בלונדון כשלוש שנים, ושם, הוא מספר, "ניגנתי בגיטרה חשמלית בפעם הראשונה. התחלתי לפתח סוג של נגינת קצב בגיטרה החשמלית, שתשפיע על המוסיקה שלי בשנים הבאות. כל הגישה שלי למוסיקה השתנתה באנגליה. הכתיבה, ההלחנה, הסאונד, ואפילו נושאי הכתיבה ועיצוב הטקסטים – הכל השתנה בגלל ההשפעה של הצליל החשמלי. כשחזרתי לברזיל הייתי מוסיקאי אחר ואדם אחר". ז'יל נהפך לסופרסטאר בשנים שאחרי חזרתו לברזיל, מעמד שממנו הוא נהנה עד היום. המעורבות החברתית והפוליטית שאיפיינה אותו כיוצר קיבלה ביטוי מעשי החל בסוף שנות ה-80 כשהוא התמנה למזכיר התרבות של עיר הולדתו סלבדור, וב-2003 הציע לו נשיא ברזיל לואיז אינסיו דה סילבה (לולה) להתמנות לשר התרבות של ברזיל.

כשהתמנית לשר אמרת "פעם הייתי האיש שזורק את האבן, ועכשיו אני החלון". היה קשה לעשות את המעבר הזה?
"כן, זה היה קשה. אבל זה היה אתגר שקיבלתי על עצמי. הקדשתי את כל המשאבים שלי לתפקיד הזה, ניסיתי לעשות את המיטב, ואני חושב שזה השתלם. אני מאוד גאה בעבודה שעשינו". כשהוא נשאל מה היה ההישג הכי גדול שלו כשר התרבות (תפקיד שמילא עד 2008) ומה היה הכישלון הכי גדול, ז'יל נאנח ואומר: "קשה לי לענות על שאלות של שחור ולבן. ברור שישנם דברים שלא הצלחנו לעשות. אני חושב שאחד הפרויקטים שבהם הצלחנו היה 'הנקודות החמות' (Cultural hot spots), שהעניק לאנשים עניים ולאזורים עניים בברזיל גישה לאינטרנט".

מה חשבת והרגשת בנוגע להפגנות ההמוניות שהתקיימו בברזיל לפני כמה שבועות, במחאה על מחירי התחבורה הציבורית?
"יש כל כך הרבה מרכיבים בסיפור הזה. קודם כל, הפער ההיסטורי בין העשירים והמעמד הבינוני הגבוה לבין יתר האוכלוסייה בברזיל הצטמצם בשנים האחרונות. לא מעט עניים השתלבו במעמד הבינוני בזמן כהונתן של שלוש הממשלות האחרונות. חלוקת המשאבים נעשתה קצת יותר שוויונית, ואנשים למדו לדרוש. הם נעשו מודעים יותר והתחילו להשתתף במשחק הפוליטי. ישנה כמובן תרבות האינטרנט והרשתות החברתיות, שמגבירה את ההשתתפות, ויש גם הדבר שנקרא 'חברת הספקטקל'. בהשפעת הטלוויזיה הכל צריך להיות ספקטקל. אז אנשים אוהבים לצאת לרחובות. זה כמו מסיבת רייב".

אתה אומר את זה לטובה או לרעה?
"לטובה. בוודאי שלטובה. זאת תרבות. אנשים מבלים, יוצאים, חוגגים, מחליפים רעיונות, מבטאים אהבה".

השתתפת בהפגנות האחרונות?
"לא. נשארתי בבית, ראיתי את ההפגנות בטלוויזיה והבעתי את דעתי בראיונות".

אתה חושב שהרעיונות שביטאת במשך כמעט 50 שנות קריירה תרמו בצורה כלשהי להתגברות המודעות החברתית והפוליטית של אנשים בברזיל?
"הכל קשור. בהפגנות בריו ובסאו פאולו אנשים השתמשו בסיסמאות שנלקחו משירים שלי ושל קייטנו. אז כן, אני חושב שתרמנו משהו. הכל קשור".