מאת: דויד בן זינו

באולם החזרות של מרכז "מונארט" לאמנויות נרשמה תכונה רבה :צלם ותאורן הציבו
פנסי תאורה,צוות מהמרכז לפיוט ושירה התקין שולחן וערך חזרות אחרונות. הבמאי פרופ'
סמי שלום שטרית,בן אשדוד ,סופר,משורר,קולנוען ואיש חינוך העוסק בסוגיות חברתיות
ישב לצידו של  המשורר ארז ביטון לתיאומים
אחרונים קודם שיחלו בצילום סצינה  מסרט
דוקומנטרי חדש העתיד לתאר את דמותו,יצירתו ותרומתו של המשורר לחיי התרבות והחברה
בארץ.

אני שואל את סמי מדוע לקח  למעלה מ-40 שנות
יצירה כדי להפיק סרט דוקומנטרי על ארז ביטון? פרופ' שטרית משיב לי כשמעיניו ניבט
כאב-"עד היום לא יצא אף ספר אקדמי על ארז ביטון שזה מזעזע (רק לאחרונה החלו
לכתוב ספרים על יצירתו) ויתרה מכך  :עד עצם
היום הזה הוא לא זכה בשום פרס ספרותי משמעותי,שזה יותר מזעזע ואנו עוסקים ביוצר
שלדעתי מגיע לו לזכות בפרס ישראל".

ארז ביטון, נולד ב-1942 באלג'יר. הוריו ילידי מרוקו, וכל המשפחה הגיעה לארץ ישראל בשנת
1948. ילדותו עברה עליו בלוד. בגיל עשר התעוור ונקטעה ידו השמאלית בעת ששיחק ברימון
שהתפוצץ בידיו. בעקבות זאת למד בבית חינוך עיוורים בירושלים; שם הוחלף שמו 'יעיש'
(='חיים') ב'ארז'. סיים בגרות בבית הספר ליפשיץ בירושלים, ולאחר מכן המשיך ללימודי
בוגר עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ותואר שני בפסיכולוגיה שיקומית באוניברסיטת
בר-אילן.

במשך למעלה משבע שנים עבד כעובד סוציאלי בעיר אשקלון, ולאחר מכן כחמש שנים במחלקה הסוציאלית
במועצה של אור יהודה, ושלוש שנים נוספות בבית החולים לחולי נפש (שנסגר מאז) "נווה
און" ברמת גן. תחומי עבודתו והתמחותו מגוונים: בשנותיו הרבות כעובד סוציאלי ופסיכולוג
שיקומי צבר ארז ניסיון כמטפל פסיכו-סוציאלי. הוא התמחה בטיפול במשפחות רב-בעייתיות
ונכים פיזית ונפשית. בנוסף, הדריך ביטון במשך שנים עובדים סוציאלים וסטודנטים לעבודה
סוציאלית הן מהאוניברסיטה העברית והן מאוניברסיטת בר-אילן.

ביטון החל לפרסם שירים מגיל עשרים וחמש והיה המשורר הראשון יליד צפון אפריקה מן העלייה של
שנות החמישים, אשר ביטא את קשיי ההגירה וההתערות בארץ. לצד שירה חברתית ופוליטית הוא
מפרסם גם שירים אישיים המתארים את הניחוחות, הטעמים והמנהגים של מקורותיו התרבותיים.
לשונו מוסיקלית, ציורית וצבעונית.מספריו: מנחה מרוקאית, ספר הנענע, ציפור בין יבשות
ואחרים.

לאולם ההפקות נכנסים ד"ר יחיאל לסרי,ראש העיר ומוטי מלכא מייסדיה של התזמורת
האנדלוסית הישראלית אשדוד.המפגש בינם לבין המשורר מרגש וניכר כי יחסי היכרות קרובה
שורים בינהם.מוטי מלכא מתפנה להסביר לנו את נוכחותם של  הפייטנים במקום-"פרופ' סמי שלום שטרית
מבקש לדון בסרטו הדוקומנטרי בחיבור שבין יצירתו של ארז ביטון לעולם הפיוט והשירה ,
שהעיר אשדוד מובילה באמצעות מרכז פעיל המושך אליו תלמידים מרחבי הארץ".באולם
נוכחים ארבעת בני משפחת סוויסה :נתנאל(22 ),אריאל(13),נריה(11) ואורי בן
השש,שמתבקש להשמיע את קולו ושובה על נקלה את לב קהלו .נוכחותם של   הפייטנים בני משפחה אחת מדגישה את עומק
פעילותו של המרכז לפיוט ושירה באשדוד שלו זכות ראשונים בארץ.

ד"ר יחיאל לסרי,ראש העיר מספר על השפעתו של המשורר עלפעילותו הציבורית -"הוא היה
לאחת מתחנות התרבות המשמעותיות שהשפיעו על הקמתה של התזמורת האנדלוסית
הישראלית,שהפכה את הפיוט והשירה לחלק מהתרבות בישראל.בשירתו הוא משלב בין עברית
ישראלית עכשווית עם מוטיבים מהמסורת של יהודי מרוקו ומאפשר לחוות את חיינו העכשוויים
דרך חיבור למסורת,להיסטוריה,למנהגים ולשפה שההורים שלנו דיברו בה ואת כל זאת הוא
רוקח בגאווה רבהבשפה לא יומרנית,פשוטה יומיומית אך עם זאת מאוד ברורה ומאוד גבוהה
מבחינת עושרה".   במאי הסרט ,פרופ'
סמי שלום שטרית ,מוקסם מהסיטואציה ומהשיחה המרתקת המתפתחת במקום ולאחר שהוא מניח
למשורר לספר על הערכתו ואהבתו לאשדוד הוא מסביר שהזמן דוחק ומפציר בנוכחים להתיישב
לשולחן לסצינה ,שבה מצולמים הנוכחים מששתפים בשירת פיוטים וארז ביטון מקריא את אחד
משיריו. בעבר ביטון עסק בעיתונות במשך מספר שנים. בין השאר, כתב טור שבועי בעיתון
"מעריב" בנושאים חברתיים וציבוריים. כיום הוא ידוע בעיקר כמשורר, כסופר וכעורך
כתב העת הספרותי-חברתי "אפיריון", המוקדש לתרבות ים תיכונית ובין כתבי העת
היחידים שנותנים במה ליוצרים מעיירות פיתוח ושכונות. כשנדרש ארז לשאלה מדוע הוא
סבור כי נבחר לשמש כגיבור הסרט הדוקומנטרי 
הוא משיב –"זכיתי להיות בין הראשונים,שהרגישו את הצורך העצום לתת
ביטוי להווייה פנימית שורשית של ההורים שלנו בשירים ופיוטים  של זהות עמוקה בני מאות בשנים וגם מבחינת משבר
ההגירה לארץ שבה לידי ביטוי בשיר "זוהרה אלפסיה", שכתבתי המתאר חורבן
תרבותי".

 שיר זוהרה אלפסיה / ארז ביטון

זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה

זַמֶּרֶת הֶחָצֵר אֵצֶל מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי בְּרַבָּת בְּמָרוֹק.

אוֹמְרִים עָלֶיהָ שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁרָה,

לָחֲמוּ חַיָּלִים בְּסַכִּינִים

לְפַלֵּס דֶּרֶך בֶּהָמוֹן

לְהַגִּיעַ אֶל שׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ

לְנַשֵּׁק אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ

לָשִׂים כֶּסֶף רִיאָל לְאוֹת תּוֹדָה

זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה,

הַיּוֹם, נִתָּן לִמְצֹא אוֹתָהּ

בְּאַשְׁקְלוֹן, בְּעַתִּיקוֹת ג’, לְיַד לִשְׁכַּת הַסַּעַד,

רֵיחַ שְׁיָרִים שֶׁל קֻפְסְאוֹת סַרְדִּינִים עַל שֻׁלְחָן מִתְנוֹדֵד
בֶּן שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם,

שְׁטִיחֵי מֶלֶך מַרְהִיבִים, מְרֻבָּבִים עַל מִטַּת סוֹכְנוּת,

בַּחֲלוּק בֹּקֶר בָּהוּ

שָׁעוֹת בַּמַּרְאָה

בְּצִבְעֵי אִפּוּר זוֹלִים

וּכְשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת:

מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי אִישׁוֹן עֵינֵינוּ

אֵינְךָ מֵבִין בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן.

לְזוֹהָרָה אַלְפַסִיָה קוֹל צָרוּד,

לֵב צָלוּל וְעֵינַיִם שְׂבֵעוֹת אַהֲבָה.

זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה.

הבמאי סמי שלום שטרית מתפנה מהצילום כדי לעמוד על ייחודו של המשורר-"מרגע שהוא
מתחיל לכתוב (בשנות ה-60)אפשר להבחין כיהוא מתחיל להתייחס בעדינות שלו ומתוך החושך
שלו שירים מדהימים וחזקים,שכמובן אינם זוכים מיד לתגובה אבל כשהם מתפרסמים זה כמו
אש בשדה קוצים ויצירתו מגיעה לכל מקום. ארז הוביל מהפכה בשירה הישראלית. הכתיבה שלו
משמשת מודל להרבה משוררים והשפיעה עלי מאוד. הוא זה שמביא אמצעי זיהוי אחר לחברה בישראל.
הוא זה שערער על שלילת הגולה נוכח התפישה להבניית היהודי החדש והכניס מסורות כתיבה
מרוקאיות לתוך השירה הישראלית. הוא לא ויתר על יצירת שירה בהקשר של פיוט ובתוך כך ערער
על ההפרדה בין כתיבה דתית לבין כתיבה חילונית, ביטון משוחח עם מסורת השירה העברית הארוכה מכולן,
הפיוט, שהתמידה עד המאה העשרים ושהשירה העברית החדשה פסלה אותה כבת שיח, ומקדיש את
אחד משיריו המופלאים, "לדבר בעצם הנהרה", לר' דוד בוזגלו, גדול פייטני
מרוקו במאה העשרים באומרו
"בוא מן הפינה אל במת הבמות רבי דוד בוזגלו" .                      תמו הצילומים,צוות ההפקה
אורז את הציוד ובנו הבוגר של המשורר מוביל לאיטו את אביו,שעיניו עצומות לרווחה ,אך

עובדה זו אינה מונעת ממנו לראות את קוצר ראותנו.כתבת דוקומנטרית על האירוע זמינה
לצפייה בערוץ you tube
בכתובת: http://www.youtube.com/watch?v=DtYFPofRai4&feature=channel&list=UL תחת הכותרת:ארז ביטון-משורר בתחנות חיינו.

הכותב ראש תחום תקשורת קהילתית בחברה
העירונית לתרבות הפנאי

צילום סטילס: לימור אדרי