מארק אליהו, שנולד בדאגסטן אשר בהרי הקווקז עלה לישראל עם הוריו. אביו הוא פרץ אליהו, מעדת היהודים ההרריים, נגן טאר, מוזיקולוג ומלחין בולט בתחום המוזיקה מן המזרח. מארק, שניגן מגיל ילדות החליט כנער לעזוב את לימודיו ולהקדיש את עצמו ללימוד מעמיק של המוזיקה.

מגיל 4 למד נגינה בכינור אך בגיל 15 החליט לעזוב את לימודיו בבית הספר וללמוד לנגן בגלמה ומוזיקה טורקית. לשם כך חי בביתו של המוזיקאי האירי רוס דאלי (Ross Daly) כחצי שנה ביוון, שלימדו לנגן על סאז. לאחר ששמע תקליטור של הנגן אביל אלייב החליט להקדיש את זמנו ללימוד הקמנצ'ה ותורת המוזיקה הפרסית-אזרית, ונסע לבאקו, אזרבייג'ן, שם התגורר כשנתיים והיה תלמידו של המאסטר אדאלאט ואזירוב. 

כיום הוא נחשב ליוצר בעל הכרה בינלאומית ולעילוי בתחומו ואת זה יכול היה הקהל בבית אריה קלנג לחוש באופן מיידי. השימוש של מארק אליהו המפליא לנגן בכלי קשת פרסי המכונה קמנצ'ה הביאו את הצופים למסע לעבר עולם של צלילים ממחוזות רחוקים. צלילים, שכישפו את הקהל שהשתתק והיה כמהופנט. לאחר פתיח מרגש נכנס באקורד מדויק לבמה אלדד ציטרין. השניים, מתקשרים דרך העיניים וישנם רגעים שנדמה כאילו הם צוללים לעולם משותף ומנגנים בחדר חזרות, מאלתרים ונותנים לצלילים לבקוע מתוכם.

יחד הם מתנועעים עם כלי הנגינה- מעניקים לקהל תחושה של חופש, של ריצה במרחבים פתוחים. לאחר כ-40 דקות בסיומו של אחד מקטעי הנגינה שרו השניים בשירה שהתמזגה נפלא. מארק אליהו הציג את ציטרין ואמר כי זו זכות בשבילו להופיע יחד איתו. השניים מנגנים יחד כמה שנים יצירות שחלקם ראו אור וחלקן עדיין חבויות במחשב של אלדד. לסיום נגנו יחדיו שתי יצירות של  ציטרין: "גשם" ו"ציטרין 2".